בדמוקרטיה, תמיכה ציבורית במאמץ המלחמתי היא חיונית. כיצד הישראלים מגבשים את עמדתם ביחס למלחמה בזירות השונות? האם הם תומכים באופן אוטומטי בשימוש בכוח? או שהם חושבים בצורה מושכלת המביאה בחשבון את מטרות השימוש בכוח ומחיריו?

המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בחן שאלה חשובה זו תוך התמקדות בזירה הסורית. ביקשנו לדעת: באיזו מידה הישראלים סבורים כי ראוי להשתמש בכוח כנגד האיומים הנשקפים מזירה זו?

בחנו את שאלת התמיכה הציבורית במאמץ המלחמתי תוך התמקדות בזירה הסורית. ביקשנו לדעת: באיזו מידה הישראלים סבורים כי ראוי להשתמש בכוח כנגד האיומים הנשקפים מזירה זו

מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, כוחות צה"ל ביצעו תקיפות בסוריה כדי למנוע מן המשטר הסורי החדש את תפיסת כלי הנשק שהותיר משטר אסד וכדי להרחיק את כוחות המשטר מן הגבול עם ישראל. בבסיס התקיפות עומדת תפיסתו של המשטר החדש כאיום בטחוני. ראש הממשלה נתניהו ביטא תפיסה זו יומיים לאחר נפילת אסד: המשטר החדש, בראייתו, מהווה קבוצת ג'יהאדיסטים, אשר עלולים לתקוף את ישראל. בחודשים שלאחר מכן, ישראל הרחיבה את הגדרת האינטרסים שלה בסוריה. צה"ל ביצע תקיפות כתגובת נגד להתבססות הטורקית בסוריה וכדי להגן על המיעוט הדרוזי במדינה.

אך התקיפות בסוריה, במטרה להגן על אינטרסים של ישראל, כרוכות בעלויות גבוהות לצה"ל, ובראשן הצורך בכוח אדם והסיכון לחיי חיילים.

כיצד הציבור הישראלי מתמודד עם המתח בין האינטרסים הישראלים בסוריה לבין המחיר הכרוך בשמירה עליהם? בדקנו את עמדות הציבור בסקר שנערך ב-12-15 במאי בקרב מדגם מייצג של 803 משיבים.

הצבנו בפני משתתפי הסקר חמש מטרות שישראל מבקשת לקדם בסוריה, ושאלנו אלו מן המטרות תצדיק פעילות התקפית של צה"ל בטריטוריה סורית. בעוד המשיבים הערבים ביטאו תמיכה נמוכה בשימוש בכוח עבור כל אחת מהמטרות, תגובות המשיבים היהודים הצביעו על מדרג ברור של לגיטימציה לשימוש בכוח.

בראש המדרג, מבחינת הציבור היהודי, עומדת ההתמודדות עם איומים ישירים על ישראל – או מה שעלול להתפתח לאיום ישיר על ישראל. כאן השימוש בכוח נתפס כלגיטימי. רוב גדול של 80% מהיהודים סבורים כי מוצדק להשתמש בכוח כדי למנוע התקפות טרור מסוריה לתוך ישראל; 69% מצדיקים את השימוש בכוח כדי למנוע מהמשטר הסורי החדש לפרוס כוחות סמוך לגבול עם ישראל.

התקיפות בסוריה להגנת האינטרסים של ישראל כרוכות בעלויות גבוהות לצה"ל, ובראשן הצורך בכוח אדם והסיכון לחיי חיילים. איך הציבור מתמודד עם המתח בין האינטרסים הישראלים בסוריה למחיר הכרוך בשמירתם?

נמוך יותר במדרג נמצאת מטרה שקשורה ליכולותיו הצבאיות של המשטר החדש אך אינה נוגעת במישרין בישראל: מניעת ההשתלטות של המשטר החדש על הנשק שהשאיר משטר אסד. 59% בציבור היהודי סבורים כי מטרה זו מצדיקה את השימוש בכוח.

בדרגה הנמוכה ביותר, זו הזוכה להכי פחות לגיטימציה, נמצאות מטרות שאינן קשורות בצורה ישירה וברורה לאינטרסים ביטחוניים. השימוש בכוח כדי למנוע מטורקיה להעמיק את השפעתה בסוריה זוכה ל-52% תמיכה; שיעור תמיכה זהה ניתן לפעילות התקפית למען הגנה על הדרוזים בסוריה. פירושו של דבר, הציבור חצוי ביחס למטרות אלה.

נתוני הסקר מעלים כי הציבור אינו מעניק תמיכה אוטומטית לפעילות ההתקפית של צה"ל בסוריה. הישראלים מבינים כי השימוש בכוח גובה מחירים, ולכן הם מבחינים בין המטרות השונות של הפעלת הכוח: פעילות התקפית להגנה ישירה על ישראל תיחשב מוצדקת; פעילות התקפית בעלת קשר עקיף או חלש לאינטרסים ישראלים היא פחות מוצדקת.

ראוי לציין את הפערים הצנועים בהצדקת השימוש בכוח בין מצביעי הימין לבין מצביעי מרכז-שמאל בציבור היהודי. עבור כל אחת מחמש המטרות, מצביעי ימין הביעו תמיכה חזקה יותר בפעילות התקפית ביחס למצביעי מרכז שמאל, אך בפער קטן בלבד. פירושו של דבר: התמיכה בשימוש בכוח אינה עניין של ימין מול שמאל. בימין וגם בשמאל, הישראלים אינם ששים אלי קרב ואינם תומכים באופן עיוור בפעילות התקפית; הם שוקלים בצורה עניינית את מידת ההצדקה של הפעלת הכוח.

נתוני הסקר מעלים כי הציבור אינו מעניק תמיכה אוטומטית לפעילות ההתקפית של צה"ל בסוריה. הישראלים מבינים כי השימוש בכוח גובה מחירים, ולכן מבחינים בין המטרות השונות של הפעלת הכוח

ממצאינו מהווים תמרור אזהרה לממשלת ישראל, ככל שזו תמשיך ותעמיק את הפעילות בסוריה ובזירות המלחמה האחרות: תמיכתו של הציבור מותנית. הישראלים תומכים בשימוש בכוח אשר מקדם במישרין את ההגנה על ישראל; הם סקפטיים יותר לגבי הפעלת כוח צבאי למטרות אחרות. ראוי שהממשלה, בשולחה את צה"ל להתקפה, תתחשב ברחשי הלב של הציבור.

פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.