בשבת הקודמת, ה-14 ליוני, בזמן שישראל שקועה במלחמה, התקיימה בארה"ב כנראה ההפגנה הגדולה בתולדותיה. לפי הערכות מומחים, בין 4 ל־6 מיליון אמריקאים יצאו להפגין ביותר מ־2,000 מוקדים תחת הקריאה "No Kings".

רק בלוס אנג'לס לבדה השתתפו מאות אלפים, אולי אף מיליון, בהפגנה הגדולה של "אין מלכים" – נתון דרמטי המהווה כ־1.2%–1.8% מכלל האוכלוסייה האמריקאית.

רק בלוס אנג'לס לבדה השתתפו מאות אלפים, אולי אף מיליון, בהפגנה הגדולה של "אין מלכים" בשבת של ה-14 ביוני – נתון דרמטי המהווה כ־1.2%–1.8% מכלל האוכלוסייה האמריקאית

ארצות הברית הוקמה על בסיס רעיון ההתנגדות לרודנות, זו של האנגלים, ונבנתה כמשטר של איזונים ובלמים (נשיא נבחר, ממשלת מקצועית, שני בתי קונגרס וחוקה קשיחה). הקריאה "No Kings" אינה רק סיסמה; היא מהדהדת את הרוח המהפכנית שעליה נוסדה האומה האמריקאית.

העובדה שמיליוני אמריקאים מרגישים צורך לשוב ולהצהיר על כך, מעידה על עומק המשבר הדמוקרטי שבו הם מזהים את עצמם ועל הפחד מנסיגה אל עבר שבו אדם אחד מחזיק בכוח מוחלט.

העיתוי לא היה מקרי. בזמן ההפגנות, בוושינגטון התקיים מצעד צבאי ראוותני לציון 250 שנה להקמת הצבא האמריקאי. את המצעד יזם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שבחר בשבת, ביום הולדתו ה־79, לערוך טקס צבאי יוצא דופן. טראמפ עמד על במה מעוטרת בדגלים, ואלפי חיילים וכלי נשק כבדים חלפו מולו לצלילי מארשים צבאיים – מראה שהזכיר לרבים מצעדים ברוסיה, צפון קוריאה ואיראן.

עבור מיליוני אמריקאים, לא הייתה זו חגיגה אלא אזעקת אמת.

הם מחו לא רק נגד המצעד, אלא נגד שורת צעדים שהופכים את ארצות הברית ממדינה דמוקרטית לרפובליקה ריכוזית, עם נשיא שמצטייר פחות כמנהיג נבחר ויותר כשליט יחיד. מאז שנבחר לכהונה נוספת, טראמפ עוקף את הקונגרס באמצעות צווים נשיאותיים, מרכז סמכויות בידיו ומאיים בגלוי על יריביו. הוא שלח את המשמר הלאומי לרחובות לוס אנג'לס, ואיים לעצור את מושל קליפורניה בצו נשיאותי.

הם מחו נגד שורת צעדים שהופכים את ארה"ב מדמוקרטיה לרפובליקה ריכוזית, עם נשיא שמצטייר כשליט יחיד. מאז שנבחר לכהונה נוספת, טראמפ עוקף את הקונגרס, מרכז סמכויות בידיו ומאיים על יריביו

מהלכים נוספים עוררו דאגה כבדה בקרב ארגוני זכויות אדם: צמצום הגנות משפטיות לקהילת הלהט"ב, הוצאת טרנסג'נדרים מהצבא, הסתה נגד מוסדות אקדמיים, סגירת משרד החינוך וקיצוצים דרסטיים בתוכניות לקידום נשים, מיעוטים וארגוני חברה אזרחית.

טראמפ גם פוגע ישירות במערכת המשפט דרך מינוי שופטים שמרנים וערעור על עצמאות בתי המשפט. הוא סגר את סניפי USAID, זרוע הסיוע האמריקאית הפועלת למען דמוקרטיה וזכויות אדם ברחבי העולם.

נשמע לכם מוכר?

בישראל אולי אין מצעדים צבאיים ביום הולדתו של בנימין נתניהו, אבל קווי הדמיון מטרידים. גם כאן מתרחשת מהפכה שיטתית: פגיעה בשומרי הסף, החלשת מערכת המשפט, חקיקה מזורזת, מינויים פוליטיים כממלאי מקום, ופגיעה בתקשורת ובחברה האזרחית.

נכון, יש מלחמה. יש אזעקות. יש איום מוחשי של איראן, אבל זו בדיוק המלכודת: להפסיק לדבר על דמוקרטיה בשעת חירום. זה הרגע שמנרמלים פגיעה בזכות התנועה כמו כניסה ויציאה לישראל, בזכות המחאה ובזכות הביטוי עם איסור ההתקהלות ועצירת מפגינים, או אפילו עם זכויות העובדים כאשר מחזירים את המשק לפעול מבלי לדאוג לשום מענה להורים עובדים. דמוקרטיות לא קורסות ביום אחד – הן נשחקות לאט, בעיקר כשהציבור מותש, מפוחד, או פשוט מקווה שזה יעבור.

מחאה אזרחית המונית היא לא רק ביטוי לתסכול. היא אקט של תקווה. זהו מעשה אזרחי שמזכיר למנהיגים ולציבור שיש קו שאותו לא עוברים. שהיאחזות בעקרונות דמוקרטיים, חופש ביטוי, שוויון בפני החוק וזכויות אדם, אינה מותרות של זמן שקט. אלה עמודי התווך של חברה חופשית דווקא בזמנים של משבר.

נכון, יש מלחמה. יש אזעקות. יש איום מוחשי של איראן, אבל זו בדיוק המלכודת: להפסיק לדבר על דמוקרטיה בשעת חירום. זה הרגע שמנרמלים פגיעה בזכות התנועה כמו כניסה ויציאה לישראל, בזכות המחאה ובזכות הביטוי

האמריקאים הבינו עכשיו מה שאנחנו הבנו כבר לפני שלוש שנים: אם לא עוצרים דמוקרטיה מתפוררת בזמן אמת, אולי לא תהיה הזדמנות שנייה. דווקא מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, גם כשהאזעקות מייללות והלב כבד, אנחנו חייבים לשאוב הפעם השראה מהם.

דמוקרטיה היא לא רק שיטת ממשל אלא היא ערך שצריך להגן עליו. והיא תמיד מתחילה באזרח אחד, שמסרב לשתוק. גם כשהציבור מותש, גם כשהמדינה במקלטים, המאבק לא יכול להיעצר. במדינה דמוקרטית אין מלכים – לא בוושינגטון, לא בירושלים, גם אם הם אחראים לפעולה צבאית מוצלחת. 

הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר ת״א- יפו. ממקימות בונות אלטרנטיבה וחוזה חדש. רגולסקי היא אמא לשלושה, אשת תקשורת ואקטיביסטית שנאבקת על דמותה של ישראל בשנתיים האחרונות ולא תעצור עד שיהיה פה טוב יותר.