זאת לא הייתה מלחמה רגילה. לא היה חשש שישראל תכבוש את איראן, גם לא ההיפך. כל צד היכה ביריבו בתפיסת המלחמה החדשה: ישראל עסקה בגריעת יכולות הגרעין והשיגור של איראן, איראן התמקדה בפגיעה באזרחים ישראלים כדי להפיק מחיר על כך שישראל תוקפת את איראן.

גריעת יכולות – זה המוטו שנולד במלחמה הזאת בת 12 הימים. גם גריעת יכולות של מדינה שמחזיקה מעצמה – מעצמה אזורית. את יכולות ההפקה של נשק גרעיני, את כורי ההפקה, את המדענים שהידע בידיהם ואת אוסף המנהלים או מפקדים שמנהלים את ההפקה הזאת. אלה היכולות שהיה בהן כדי להפיק איום משמעותי על ישראל ואולי על העולם כולו.

גריעת יכולות – זה המוטו שנולד במלחמה הזו – יכולות ההפקה של נשק גרעיני, כורי ההפקה, המדענים שהידע בידיהם ואוסף המנהלים או המפקדים – היכולות שהיה בהן כדי להפיק איום משמעותי עלינו

הדגש הוא לדעתי על המתודולוגיה – גריעת יכולות. יש שיכנו זאת מניעה רצופה ויזומה של יכולות באופן חד צדדי על ידנו, ולו רק בגלל שהמודיעין הישראלי החליט שהיריב יוצר יכולות שמאיימות על קיומה של ישראל.

למה חשובה המתודולוגיה? היא חשובה משום שעל ישראל להמשיך ולפעול על פיה כל עוד היא מתקיימת. כלומר, כל איום שיאיים על קיומה או על אזרחיה – ייגרע ויימנע על ידי פעולה התקפית ישראלית, כלומר, זאת לא מלחמת תקומה ולא קוממיות ולא בטיח. זה צעד ראשון במימוש המתודה המדוברת.

כלומר, ישראל תגרע יכולות שיש בהן כדי לפגוע או לאיים עליה באופן יזום על ידה. זה יכול להיות מול ארגוני טרור ומול מדינות כמו איראן – אבל זה לא יכול להיות מול מדינות כמו מצרים, שמצויה בהסכם שלום עם ישראל ואינה מאיימת עליה. כלומר, אם גם לצרפת יכולות שעלולות לפגוע בישראל, אבל אין לה אינטרס כזה והיא גם אינה מתכוונת לכך – אז שיערב לה והיא לא מטרה.

תפיסת הגריעה חייבת להוביל את ישראל, יחד עם מאמצים ממוקדים בהפקת הסדרים והסכמים מדיניים, באופן יזום. וזאת כשישראל משקיעה מאמצים גדולים במימושם, כולל עם הפלסטינים.

המתודה ההתקפית המוצעת מחייבת אורך נשימה של המערכת הכלכלית הישראלית, וכן אורך נשימה (של שנה לפחות) של המערכת הביטחונית. הצורך באורך נשימה עצמאי יכול להחליש את התלות של ישראל בארה"ב, ויותר מכך את התלות באופיו של הנשיא האמריקאי הנבחר.

תפיסת הגריעה חייבת להוביל את ישראל, יחד עם מאמצים ממוקדים בהפקת הסדרים והסכמים מדיניים, באופן יזום. וזאת כשישראל משקיעה מאמצים גדולים במימושם, כולל עם הפלסטינים

ישראל חייבת להשקיע בעצמאותה, על ידי כך שתשקיע באורך הנשימה הביטחוני שלה, וכן, תוכל לפתח מערכות (כולל ביטחוניות) לישויות/מדינות שכנות ועל ידי כך תיצור תגבור של אורך הנשימה.

תפיסת הגריעה מחייבת את מערכת הביטחון לפתח תפיסת הפעלה הנקראת "ורסטיליות אופרטיבית", שפירושה – יכולה פעולה התקפית (לצורך גריעה למשל) משתנה, שנשענת על מספר עמודי תווך (במלחמה מול איראן הגריעה נשענה על חיל האוויר, המודיעין והמוסד).

השינוי מתפיסת לחימה אחת לאחרת יש בו כדי לבטל את האיום המעצמתי או מצד האו"ם, שידרוש את עצירת הפעילות (כפי שאירע עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מול איראן). דוגמה – פעילות אווירית מאסיבית משולבת מודיעין, מעבר לפעילות סייבר ולוחמה אלקטרונית מאסיביים, מעבר לפעילות התקפית על ידי כוחות קרקעיים מסוגים שונים וכן הלאה – תפיסות נוספות מעורבות (ימית ואווירית למשל).

האלטרנטיבה למתודולוגיית הגריעה הינה כיבוש שטח ושליטה בו. גישה זאת גובה מחירים מדיניים גבוהים ביותר, שלא לדבר על מחירים גבוהים של נפגעים. זאת משום שעל כוח הכיבוש לתחזק עצמו במזון, חימוש וחלפים, שמחייבים צירי תנועה. הצירים הם פגיעים ומאפשרים לכוחות מתנגדים לכפות מחיר כבד לכוח הכיבוש – ראה מה שאירע לבריה"מ ולארה"ב באפגניסטן.

התפיסה המוצגת סותרת את החגיגות המתהוות שמציגות את המלחמה האחרונה כמלחמת תקומה. זאת טעות סמנטית אבל יש לה משמעות אסטרטגית. יש כאן התייחסות למערכה הזו כחד-פעמית כשמדביקים לה כינויים מגוחכים כמו "פעולה היסטורית" או "תנ"כית", או שאר ירקות של הוזי ההשפעה על ההיסטוריה.

זו הייתה פעולת גריעה מוצלחת של ישראל נגד האיום הגרעיני שהיה בידי איראן. נקודה. כל השאר זה סמנטיקה הרסנית.

המלחמה האחרונה מוצגת כמלחמת תקומה, ומודבקים לה כינויים מגוחכים כמו "היסטורית" או "תנ"כית". זו הייתה פעולת גריעת יכולות מוצלחת של ישראל נגד האיום הגרעיני, נקודה. כל השאר זה סמנטיקה הרסנית

רק לצורך הדגמה, אילו ישראל הייתה מתייחסת לאירוע כפעולת גריעה נטו, היא הייתה עוצרת את המלחמה הרבה לפני שטראמפ התפרע ודרש עצירה, ומידה גדולה של עבדות נרצעת של ישראל מול ארה"ב הייתה נחסכת – לבטח תודעתית. עבדות של דוברמן שפועל על פי הוראותיו של בעל הבית.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב