JavaScript is required for our website accessibility to work properly. אנה גלמן: כשיצר המוות שולט בפוליטיקה - "אזרחיילים" מתאבדים | זמן ישראל

כשיצר המוות שולט בפוליטיקה - "אזרחיילים" מתאבדים

פעילות צה״ל בעזה, יולי 2025 (צילום: דובר צה״ל )
דובר צה״ל
פעילות צה״ל בעזה, יולי 2025

אנו  עדים לעלייה הכואבת במספר החיילים שמחליטים להתאבד – 20, 30, 40, כשבמקביל השפה המככבת בחדשות של ימינו מדברת על הרג, חיסולים, ניצחון מוחלט, השמדה, נטרול, ועוד מבצע צבאי.

השיח השולט בנו גאה בהרס שהצבא מצליח לגרום. גאה באכזריות ובהצלחה של החיסולים ומצפה מכולנו, חיילים ועורף כאחד, להיות גיבורים ואמיצים ולהמשיך עם "מחשבות טובות" לעוד הרג, לעוד סיבוב של מוות, לעוד חיסולים.

השיח השולט בנו גאה בהרס שהצבא מצליח לגרום. גאה באכזריות ובהצלחת החיסולים ומצפה מכולנו, חיילים ועורף כאחד, להיות גיבורים ולהמשיך עם "מחשבות טובות" לעוד הרג, לעוד סיבוב של מוות, לעוד חיסולים

באווירה הזאת גדלים הילדים שיהיו החיילים של מחר. לשגרה הזו מצפים שהחיילים יחזרו בשלום עם עצמם, אבל הם לא מסוגלים. הם לא מסוגלים לשכוח ולא מוצאים את המילים להסביר למה זה לא כל כך פשוט לנצח, ולמה קשה לחזור מהשטחים של המלחמה לחיים הרגילים ולחיות את היום יום של שגרה, לגדל ילדים, ללכת לים, למסיבות ולמסעדות כמו שעושים כל היתר שלא היו בתופת, או שהיו ובינתיים מצליחים להדחיק.

החייל שחוזר כבר לא מרגיש שייך לקהילה המשותפת שלו, לא מצליח להתחבר לחיים הנורמליים כי הוא כבר לא נורמלי. ומתברר שעכשיו הם צריכים לנהל עוד לחימה נוראית, עכשיו צריכים להילחם את המאבק להכרה.

כמה קשה למשרד הזה, משרד הביטחון, שהרבה ביטחון כבר לא נותן ובקושי שיקום – להבין שהחיילים נשברים. כמה קשה למדינה השופכת כסף על ימין ועל ימין, להבין זאת? למה המדינה מקמצת על החיילים נפגעי הנפש? מה הם צריכים להוכיח? שהחיים שלהם כבר לא ראויים? הם מבקשים טיפול, כסף והכרה.

אין לנו כסף?

הם מרגישים אבודים, ללא תקווה, לא מאמינים שאפשר לרפא אותם, אבל מבקשים עזרה. למה הם צריכים לתבוע אותה? זה לא מובן מאליו?

מה שהם ראו, מה שהם רואים, מה שכואב להם כי הם ראו מוות, גופות, סבל ואובדן זאת קטיעת איבר בלתי נראית. לכן הם נכים. גם אם יש להם רגליים וידיים, נקטע להם איבר אחר: הנפש.

החייל שחוזר כבר לא מרגיש שייך לקהילה המשותפת ולא מצליח להתחבר לחיים הנורמליים כי הוא כבר לא נורמלי. ומתברר שעכשיו הוא צריך לנהל עוד לחימה נוראית – המאבק להכרה

כעת המדינה היא עיוורת וחירשת, והצעקה של החיילים הסובלים בנפש לא נשמעת בחלל הלאומי. המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות משיים אותם תחת הכותרות של פוסט-טראומה. הקטגוריה הזאת מכילה כל אחד: ילד, אישה, גבר, שעברו בחיים מצבים של אימה וחרדה אשר לא מאפשרת להם חיים שקטים.

אבל החיילים שחזרו מהמלחמה הזאת חיים עם חרב הברזל בתוך הלב והנפש. הם לא עוד "פוסט-טראומטי". קודם כל, זה לא "פוסט", הכול עכשווי, זה לא קרה בעבר, הם חיים את העבר בימים הנוראים של היום, זה קרה וקורה. הם כבר לא חיילים אבל גם לא אזרחים רגילים, הם אזרחיילים.

המלחמה הארורה הזאת שבעזה היא איתם והם בתוכה כל הזמן. זה לא עוד סינדרום פוסט-טראומטי, זה קורה ברגע הזה, במדינה העכשווית שלנו ובמלחמה שקשה לתאר.

סינדרומים נפשיים קשורים לתקופה, לסביבה, לתרבות. הבחורים שחוזרים מהמלחמה בעזה חוו דברים קשים במיוחד – יש למישהו ספק? למה הם צריכים להוכיח את סבלם? המשרדים והמדינה חייבים להכיר בסבלם ובהם באופן מיידי.

זה עכשווי. הנכות והסבל הנפשי משתקים את היכולת להמשיך לחיות.

הם טובעים בבוץ של עזה גם כשהגוף הפיזי לא שם, כל הגוף הנפשי שם. הם נמשכים לשם, למקום ולזמן. זה לא עוד סינדרום.

אבל החיילים שחזרו מהמלחמה הזאת חיים עם חרב הברזל בתוך הלב והנפש. הם לא עוד "פוסט-טראומטי". קודם כל, זה לא "פוסט", הכול עכשווי, זה לא בעבר. הם טובעים בבוץ של עזה גם כשהגוף הפיזי לא שם

הלם קרב? זה נשמע לי קליל מאוד. הם פגשו ברשע, בניצול, ברצח. הם מחליטים למות, לסיים את חייהם בכדי לחסל את הסבל הנפשי. זאת הדרך היחידה לסיים את הסבל, זאת ההחלטה היחידה שבידיים שלהם.

הפכנו לחברה מנוכרת לסבל. לא רק של הפלסטינים, גם לסבל של מי שצורח בתוכנו את הצלקות הנפשיות של כולנו.

מה מחפשים הפסיכיאטרים, כשבחוצפתם הם רוצים להוכיח שמי שהתאבד מביא את המצוקה מהבית? איך הם יידעו להבדיל בין המגירות אחרי שמישהו מתאבד? מה הם מנסים להסביר? ומה קורה לפסיכיאטר שלא מוכן לאשפז את מי שמבקש להתאשפז?

הבורות של האינטליגנציה הצבאית שולחת לכלא את מי שלא מסוגל להשתתף יותר במלחמה. מה קורה לכל אנשי המקצוע, אשר בשבועתם הבטיחו להציל והיום הפכו לעבדים של הממסד?

מדובר ברפואה משתפת פעולה. רפואה וקב"נים ששכחו מה המהות של המקצוע וכיום הם עובדים בשביל המשטר והפוליטיקה שלו.

לאיזו תהום מוסרית נפלנו, אין לנו כסף? לעוד מטוס יש אבל לתמוך בחיילים אין?

כל חייל שבוחר למות ממחיש את חוסר האונים והרוע שלנו כחברה. החיילים ש"מחסלים" את עצמם ממחישים את הטרגדיה שלהם, שהיא הטרגדיה האנושית שלנו.

הפכנו לחברה מנוכרת לסבל. לא רק של הפלסטינים, גם של מי שצורח בתוכנו את הצלקות הנפשיות שלנו. כל חייל שבוחר למות ו"מחסל" את עצמו ממחיש את חוסר האונים, הרוע והטרגדיה האנושית שלנו כחברה

מה הטעם בהקמת מרכזי חוסן בדיעבד? צבא שהפך לגוף משתיק, מדכא, עם אידיאולוגיה של השמדה ולא של הגנה, לא מוכן להכיר באנטי-גיבור, ההוא שבמקרה לא מת בשביל ארצו למרות שנלחם בשבילה, הוא שרד אבל הוא מת-חי.

הצבא לא מכיר בו כחלל צה"ל ואין לו מקום בחלקה הצבאית בבית הקברות.

בעת שמצ"ח חוקרת את מה שכבר אי אפשר לחקור כי החייל איננו, חייבים לשנות את השיח הציבורי הרשמי. החיילים צועקים את הצעקה של כולנו: שאי אפשר יותר, לא מסוגלים יותר, שהחיים בזבל. שהחיים במדינה הזאת הפכו למטבע זול.

בתשדירי גלי צה"ל נשמעים הקולות של החיילים שרק רוצים לצאת מהשיקום כדי לחזור לקרב ולהגן על המדינה של כולנו למען כולנו. תשדירי מוטיבציה שמוכרים "בשביל להגן על הבית" וגם מודים לאישה החזקה שמחזיקה את הכל. באמת? להגן על הבית בעזה? זאת כבר תעלומה עלובה שלא משכנעת אף אחד.

אגף השיקום כאחראי על השיקום יעשה מעשה טוב, מוסרי, אם ייתן הכרה לכל נכה נפשי, לא רק במובן הכספי אלא כאגף מוסרי, כולל הכרה במשפחות שמאבדות את היקרים שלהן, לפעמים בגוף ולפעמים בנפש, ושנמנע מהן הכבוד המינימלי לקבור את יקיריהן כחללי צה"ל.

ופה המקום של החוק והמחוקקים.

ממשפחות המתאבדים  נמנע הכבוד המינימלי לקבור את יקיריהם כחללי צה"ל. אסף דגן היה נווט קרב כל חייו הבוגרים. שירת שירות קרבי ומסווג ולקח חלק בכל מלחמות ישראל ב-20 השנים האחרונות, כולל במלחמה האחרונה.

בערב שמחת תורה 23.10.24 נמצא אסף ללא רוח חיים בחורשה ליד עתלית. אסף סבל סבל נפשי רב. הוא סבל מהתבודדות חברתית, מניתוקים ממשפחתו ומחבריו וכנראה התבייש ונמנע מלבקש עזרה נפשית וללכת לטיפול. ביום מותו הוזמן אסף להתייצב ביחידתו לביצוע כוננויות. בערב שמחת תורה אסף נטל את חייו.

אסף, חרף השירות הצבאי הארוך והמשמעותי ששירת, לא הוכר כחלל צה"ל על ידי משרד הביטחון. ומכיוון שהמוות היה בחורשה, ולא בקריה היכן שאסף שירת, לא אפשרו לו ולמשפחתו להיות מוכרים כמשפחה של חלל צה"ל. הוא נקבר בטקס עם לוויה צבאית אבל בבית קברות אזרחי.

דניאל אדרי ז"ל, חייל במילואים שאיבד את שני חבריו הטובים בנובה, שם קץ לחייו בהיותו בן 24, לאחר שנה וחצי של שירות מילואים בעזה ובלבנון, במהלכו נחשף לפינוי גופות ולמראות קשים. הוא דיבר על הריח של הגופות, היו לו התקפי זעם והוא זעק.

ועוד ועוד ועוד.

מה הטעם בהקמת מרכזי חוסן בדיעבד? צבא שהפך לגוף משתיק ומדכא, עם אידיאולוגיית השמדה ולא הגנה, לא מכיר באנטי-גיבור, שבמקרה לא מת בשביל ארצו למרות שנלחם בשבילה, ואין לו מקום בחלקה הצבאית

אנחנו חייבים לשבור את הדממה. האחריות על הנזק הנפשי של החיילים היא עלינו, הם רצו לומר משהו ואנחנו לא רצינו להקשיב, לא רצינו להטות אוזן, וזה כל מה שהם צריכים, הקשבה אמיתית וטיפול מתאים.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,138 מילים
כל הזמן // שבת, 30 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו

צללים, גלימות ואקסטזה קתולית

בגלריה הלאומית בלונדון עלתה החודש תערוכה של אחד מגדול ציירי תור הזהב הספרדי ● בין קדושים מעונים שמתלבשים כמו דוגמני צמרת ועד ללימונים הכי משכנעים בתולדות האומנות, פרצ'סקו דה סורבראן מתגלה כגאון שצייר את האמונה – אך הלב שלו היה בכלל באופנה

לכתבה המלאה עוד 1,476 מילים

בינה מלאכותית, רגשות אמיתיים

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,259 מילים

השבוע התברר סופית שאף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה

שלושה חודשים למלחמת איראן השנייה, ואף אחת מהמטרות שהוצבו בתחילתה לא הושגה במלואה ● חזבאללה קורא להפלת הממשלה הלבנונית, הלחימה בדרום לבנון הולכת ומתגברת ● ארדואן מרסק את האופוזיציה ומעצב אותה מחדש ● והשבוע ב-1946: ירדן הופכת למדינה עצמאית ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

לכתבה המלאה עוד 1,186 מילים
אמיר בן-דוד

סיפור לשבת דו-קרב

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,133 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
בֶּן גְּבִיר 303

הגיע הזמן שפוליטיקאים יפסיקו להישאל אם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם המפלגות הערביות ויעומתו עם השאלה הקיומית החשובה באמת: האם הם מתחייבים לא להיכנס לממשלה עם איתמר בן גביר

לכתבה המלאה עוד 835 מילים

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מלחמת האזרחים של גולי איראן

קונגרס חירות איראן (IFC) התכנס לאחרונה בלונדון במטרה ליצור חזית אחידה נגד ממשל האייתוללות, אך נתקל באלימות מצד תומכי השאה לשעבר שהולכים ומקצינים ● כעת, חברי הארגון מנסים לנווט בין פלגים מסוכסכים, להקים "ממשלה" חלופית, לשמור על מרחק בטוח מישראל ולזכות באמונו של העם האיראני בדרך להפלת המשטר

לכתבה המלאה עוד 2,328 מילים

התסבוכת הפלילית של רומן גופמן

מסמך הראיות שהגישה היועמ"שית לבג"ץ מוכיח מעבר לכל ספק כי המועמד לראשות המוסד שיקר בפרשת הפעלתו של אורי אלמקייס - ומניח תשתית מספקת לחקירה פלילית על שיבוש מהלכי משפט ● הנזק שגופמן גרם חמור לא פחות - ואולי אף יותר - מהנזק שגרמה הפצ"רית לשעבר ● גורלו לא צריך להיות לא שונה מגורלה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

נתניהו רוצה ניצחון מוחלט על רשימת הליכוד לכנסת

הפחד מנציגי המחוזות העלה אצל נתניהו רעיון ישן של הקמת ועדה מסדרת שתקבע את הרכב הרשימה לכנסת ● בפגישה בלשכתו הוא עשה "כיפה אדומה" לשרים הבכירים כשהביא ראשי ערים שדרשו להעניק לו שליטה כמעט מוחלטת באמצעות שריונים ● הבכירים שחוששים לאבד את כוחם מתנגדים בתוקף, אבל נראה שבסוף ראש הממשלה יכופף שוב את המפלגה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 774 מילים
סקר זמן ישראל
הסקר השבועי
YT
של יוסי טאטיקה

רוב המצביעים - ואפילו בגוש הקואליציה - מתנגדים לישיבה עם המפלגות החרדיות

גם מצביעי הימין מאבדים סבלנות כלפי השותפות עם ש"ס ויהדות התורה, כאשר רוב בוחרי עוצמה יהודית והציונות הדתית מתנגדים לקואליציה איתן - כך עולה מסקר חדש שערך יוסי טאטיקה ● במקביל, מגמת ההתחזקות של איזנקוט נמשכת ומפלגת ישר מזנקת לשיא של 18 מנדטים ● ואילו איחוד אפשרי של המפלגות הערביות עלול לטרוף שוב את הקלפים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 503 מילים ו-2 תגובות

עיניים עצומות לרווחה

ריאיון טענה מפוקפקת של תקיפה מינית באמצעות כלב אפשרה לישראלים לפטור בשאט נפש את תחקיר "הניו יורק טיימס" על אלימות מינית נגד אסירים פלסטינים ● עו"ד שרי בשי, מנכ"לית הוועד נגד עינויים - ומי שסיפקה לכתב העיתון חלק מהעדויות - עומדת מאחורי הטענות הקשות ומסבירה מה קרה לנו מאז השבעה באוקטובר ● "אין תרבות שמענה, יש כוח שמענה. וכשנותנים לאנשים כוח בלתי מרוסן, הם תמיד ינצלו אותו לרעה"

לכתבה המלאה עוד 4,124 מילים

גפני גילה את הפמיניזם כשצריך להציל את הפטור מגיוס

חוק המעונות הוא לא מאבק על נשים חרדיות אלא עוד פרק במלחמת ההתשה של המפלגות החרדיות נגד שירות ושוויון ● גפני עטף את פטור הגיוס באריזה פמיניסטית, יהדות התורה השתמשה בוועדת חקירה ממלכתית כקלף מיקוח, והליכוד שוב הוכיח שאין לו קו אדום כשמדובר בהישרדות הקואליציה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 688 מילים

מלכודת הדבש האיראנית

המשטר באיראן לא נפל ולא השתנה: הוא נותר כוחני ותאב נקם ● חילופי האש במפרץ בוחנים את גבולות הפסקת האש, אבל המטרה המיידית של טהרן היא כסף: לנצל את רצונו של טראמפ בשקט עד אחרי המונדיאל כדי לשחרר מיליארדים מוקפאים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 693 מילים ו-1 תגובות
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

שנ"צ במושב האחורי לא יפיל את נתניהו

תיעוד הקמפיין של גדי איזנקוט ב"עובדה" היה ההפך מסרט מלחמה: שיוט אגבי ונינוח ברכב ממפגש למפגש, והירדמות קצרה בתווך, במושב האחורי ● הכריזמה הדובית של איזנקוט מוסמסה לגמרי ● אולי זה מספיק כדי להפוך לראש ממשלה, אבל הרושם הוא שחסר כאן קרב: חזרה מיוזעת מיום ארוך של התחככות, צרידות חרוכה ממאמץ בלתי פוסק לשכנע אנשים, תחושה שמישהו נלחם על זה באמת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 858 מילים

המל"ל כיבה את נורת האזהרה הירוקה

פרישת המל"ל מעיסוק במשבר האקלים מחזירה את ישראל לימים שבהם העיסוק בנושא נתפס כפריבילגיה של מחבקי עצים ● זה לא רק מיושן, אלא מנותק מהמציאות שבה מתקיים קשר הדוק בין שינויי האקלים לביטחון הלאומי ● הפתאומיות והשרירותיות של המהלך מעוררות חשש שמדובר בחלק מרוח התקופה: הרוח הטראמפיסטית המנשבת במסדרונות הממשל הישראלי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,262 מילים

בג"ץ נתן לוועדת גרוניס סולם, והיא בחרה להישאר על העץ

המערכה על מינויו של אלוף רומן גופמן לראשות המוסד כבר אינה מתנהלת רק בין העותרים לנתניהו, אלא בין שופטי בג"ץ לוועדת גרוניס עצמה ● אחרי שהוועדה התבצרה בעמדתה וזיכתה את גופמן מכל דופי, שופטי בג"ץ יתקשו להימנע מהכרעה ישירה בשאלת טוהר המידות שלו ובגורל המינוי ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 936 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.