הנתון החשוב ביותר בהחלטת בג"ץ אמש (שני) במסגרת העתירות נגד הדחת היועצת המשפטית לממשלה, איננו ביטול הדיון שיועד למחר (רביעי), נוכח העובדה שהממשלה לא טרחה להגיש תגובה בכתב לעתירות.

הוא גם איננו הצו על-תנאי שהשופטים הוציאו בכל העתירות, המעביר את נטל השכנוע אל כתפי הממשלה; וגם לא הארכת תוקפו של צו הביניים שהוציא השופט נעם סולברג לפני חודש, ושמכוחו היועצת עודנה מכהנת בתפקידה וחוות הדעת שלה עודן מחייבות את הממשלה והרשות המבצעת.

דווקא החלק בהחלטה שהשופטים מכנים "המלצה" נושא את החשיבות הגדולה ביותר, מאחר שהוא מגלה את דעתם של כל תשעת חברי ההרכב, לפחות ביחס לאחת משתי ההחלטות שקיבלה הממשלה והנתקפות במסגרת העתירות – ההחלטה לשנות את הכללים להדחת יועץ משפטי לממשלה, המהווה מהלך של שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, שנעשה משיקולים זרים ובמטרה להבטיח מראש את התוצאה בעניין הדחתה של גלי בהרב-מיארה.

דווקא החלק בהחלטה שהשופטים מכנים "המלצה" נושא את החשיבות הגדולה ביותר, מאחר שהוא מגלה את דעתם של כל תשעת חברי ההרכב, לפחות ביחס להחלטה לשנות את הכללים להדחת יועץ משפטי לממשלה

פורמלית, השופטים "ראו לנכון לתת משנה תוקף" להמלצה שניתנה על ידי סולברג לבדו, לפני שהתיק עבר לידי ההרכב. אך בפועל הם עשו הרבה יותר מזה. בהמלצתו המקורית, סולברג כתב כך:

"אולי נכון יהיה לשקול – לשם צמצום המחלוקות בימים הללו – חזרה, בעיקרו של דבר, למתווה סיום כהונתו של יועץ משפטי לממשלה, כפי שהוצע בדו"ח שמגר ואומץ בהחלטת הממשלה בשנת 2000. זאת, מבלי נקיטת עמדה מצידי לגבי המתווה שעליו החליטה הממשלה".

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, יוני 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אך לעומת גישת ה"אפס ביקורת" של סולברג, שופטי ההרכב מבהירים בהחלטתם כי הממשלה לא הצליחה, בכל ההודעות שהוגשו עד כה לבג"ץ ושעליהם חתמו השרים יריב לוין ועמיחי שיקלי, להצדיק את שינוי הכללים.

כמו לתלמיד מתקשה, השופטים מסבירים בסבלנות כי "על פי הדין, הפעלת הסמכות לפיטורי בכירים בשירות הציבורי על ידי הממשלה או מי מחבריה, מחייבת היוועצות בוועדה הציבורית שהמלצתה היוותה חלק מהליך המינוי".

השופטים מסבירים בסבלנות כי "על פי הדין, הפעלת הסמכות לפיטורי בכירים בשירות הציבורי על ידי הממשלה או מי מחבריה, מחייבת היוועצות בוועדה הציבורית שהמלצתה היוותה חלק מהליך המינוי"

זו אמירה חשובה, הן בהיבט הקונקרטי של פיטורי היועמ"שית, והן באופן עקרוני: תשעת שופטי בג"ץ, לרבות האגף המכונה שמרני, חותמים פה אחד על האמירה שלפיה בכל הנוגע לפיטורים של נושאי משרה בכירים – מיועמ"שית ועד רמטכ"ל, ראש שב"כ או ראש אגף תקציבים – הוראות הדין מחייבות את הממשלה להיוועץ בוועדה שהמליצה על המינוי בשער הכניסה שלו לתפקיד.

הכלל הזה נקבע בפסק הדין בעניין פיטוריו של ראש שב"כ רונן בר, שם נמנעה הממשלה מלהיוועץ עם הוועדה המייעצת למינויים בכירים (בראשות השופט אשר גרוניס). אולם בעניין ראש שב"כ, השופט סולברג הסתייג מהקביעות שנכללו בפסק דינו של הנשיא יצחק עמית, בתמיכת השופטת דפנה ברק-ארז.

סולברג גרס אז כי מאחר שבר ממילא הודיע על פרישה מכהונתו, העתירות הפכו לתיאורטיות ולא נדרשת הכרעה שיפוטית. כעת, יחד עם כלל חברי ההרכב, הוא מאמץ את הקביעות שבפסק הדין ההוא כהוראות דין מחייבות.

השופטים דפנה ברק-ארז, יצחק עמית ונעם סולברג בבג"ץ בדיון על העתירות נגד הדחת ראש שב"כ רונן בר, 8 באפריל 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם זה המצב "על פי הדין", מסקנה מתחייבת מכך היא שאף לדעת השופטים, החלטת הממשלה לשנות את הכללים להדחת יועמ"שים מהווה הפרה של הדין.

כשהשופטים כותבים "לא הוצגו לפנינו בשלב זה טעמים המצדיקים סטייה מהחלטה 2274 (משנת 2000)", הם דוחים את כל ההסברים שלוין ושיקלי ניסו לתת להם – ההסברים על כך שהממשלה "נאלצה" לעשות "שינוי מזערי" בכללים, ולהקים ועדת שרים במקום ועדה ציבורית-מקצועית, כי לא נמצא שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר שהסכימו מראש לרצונה של הממשלה, להדיח את בהרב-מיארה.

כשהשופטים כותבים "לא הוצגו לפנינו בשלב זה טעמים המצדיקים סטייה מהחלטה 2274 (משנת 2000)", הם דוחים את כל ההסברים שלוין ושיקלי ניסו לתת להם

כשהשופטים כותבים "ראינו לנכון לתת משנה תוקף להמלצתו של השופט סולברג לממשלת ישראל לחזור למתווה סיום כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה אשר הומלץ על ידי ועדת שמגר", ומדגישים כי "המלצה זו ניתנת פה אחד, על דעת כל חברי ההרכב" – זוהי אמירה חד-משמעית.

הסיבה היחידה שמדובר בהמלצה ולא בהכרעה שיפוטית סופית, היא שעדיין לא הגענו לשלב האחרון בהליך בירור העתירות. השופטים גילו את דעתם, ואין כאן הפתעות. כל פרח משפטים, אחרי שבוע ראשון ללימודים, היה מגיע לאותה מסקנה, שלפיה הממשלה פעלה שלא כדין וכי דין החלטתה בטלות.

פסק הדין מאמש מגלה גם את האסטרטגיה שהשופטים החליטו לנקוט בפרשה הנוכחית: הם ממקדים את תשומת הלב בהחלטה מחודש יוני, בעניין שינוי כללי ההדחה, ולא בהחלטה השנייה, מחודש אוגוסט, לסיים את כהונתה של בהרב-מיארה. מבחינתם, ביטול ההחלטה השנייה – פיטוריה של היועצת – הוא תוצאה מתחייבת של ביטול ההחלטה הראשונה – שינוי הכללים.

שר התפוצות עמיחי שיקלי בבית המשפט בלוד בדיון על הארכת מעצרו של עובד שב"כ שהדליף לשר מידע סודי, 15 באפריל 2025 (צילום: יונתן שאול/פלאש90)

השופטים הורו לממשלה להודיע בתוך שבועיים האם היא מקבלת את המלצת השופטים. קבלת ההמלצה פירושה הסכמה לביטול החלטת הממשלה בדבר שינוי הכללים, "וכנגזר מכך" הסכמה לביטול החלטת הממשלה בעניין פיטורי היועצת.

זוהי אסטרטגיה מסוכנת מצד בית המשפט, מאחר שאם הממשלה הייתה מקבלת את ההמלצה, הייתה פתוחה בפניה הדרך לפתוח בכל זאת בהליכי הדחתה של בהרב-מיארה מבראשית, הפעם בהתאם לכללים הישנים, באמצעות הוועדה המקצועית-ציבורית (בראשות השופט גרוניס).

למזלם של השופטים, ההתפלפלות הזו תיוותר לנצח בתחום התאורטי, מאחר שאין סיכוי שהממשלה תאמץ את ההמלצה. היא תמשיך ללכת עם הראש בקיר עד לפסק דין סופי. המחשה לכך התקבלה כבר אמש, באמצעות תגובותיהם של השרים שלמה קרעי ויריב לוין להחלטת בג"ץ.

למזלם של השופטים, ההתפלפלות הזו תיוותר לנצח בתחום התאורטי, מאחר שאין סיכוי שהממשלה תאמץ את ההמלצה. היא תמשיך ללכת עם הראש בקיר עד לפסק דין סופי

"צו הביניים שהוצאתם אינו חוקי ועל כן משולל תוקף", כתב קרעי בטוויטר כשהוא פונה לשופטי בג"ץ, ואילו לוין הוסיף אמירות המהלכות על גבול האנרכיזם:

"אי אפשר לכפות על הממשלה, ובפרט כאשר אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, לעבוד איתה אפילו יום אחד נוסף. הממשלה ורק היא תקבע מי יהיה היועץ המשפטי שלה. שום צו שיפוטי לא יוכל לכפות שיתוף פעולה שלא היה עם עורכת הדין בהרב-מיארה".

שר המשפטים יריב לוין מגיב להחלטת בג"ץ בעניין הדחת היועמ"שית, 1 בספטמבר 2025

בהתנהלותם המופקרת, שרי הממשלה עוזרים לבית המשפט – כפי שעשו לאורך כל החודשים האחרונים – לתת בסופו של יום פסק דין ראוי. כזה שלא רק מבטל את שינוי כללי ההדחה בעיצומו של מהלך ההדחה, אלא גם מבטל את טענת הממשלה כי בינה לבין היועצת מתקיים מצב של "חילוקי דעות מהותיים וממושכים המונעים מצב של שיתוף פעולה יעיל", שהיא העילה שבעטיה ביקשה הממשלה להדיח את היועצת.

העילה הזו אינה מיועדת למצב שבו הממשלה פועלת שוב ושוב באופן בלתי חוקי, והיועצת המשפטית ממלאת את תפקידה וחובתה ומודיעה על כך לממשלה. שאחרת, כל ממשלה הייתה יכולה לפטר בקלות כל יועץ משפטי בנימוק של "חילוקי דעות מהותיים וממושכים": כל שהיה נדרש ממנה הוא להפר את החוק באופן סדרתי.

לא לכך התכוונה ועדת שמגר, ובג"ץ – בכל הרכב שהוא – לא יאפשר זאת.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז מייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" בעתירות לבג"ץ נגד הדחת היועצת המשפטית.