ב-1978 התגלגל לידי הספר "סאמרהיל" של א.ס. ניל, על בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם, שזה היה שמו ואשר ניל ייסד. הספר גרם מהפכה בראשי ובתפיסותיי ובכל מה שחשבתי שידעתי על חינוך עד אז. עברו מאז 44 שנים ועדיין אני רואה בו אחד הספרים החשובים שקראתי מימי על חינוך ועל האדם בכלל.

הייתי באותם ימים סטודנט לסוציולוגיה. לפרנסתי עבדתי כמרכז שבט הצופים של הרצליה-פיתוח, וכדי שלא להרגיש אליטיסט ריכזתי במקביל מועדון נוער באחת השכונות בהרצליה העיר, שהיה מקום בילוי ותעסוקה למה שקראו באותם ימים "נוער שוליים". עקב זאת התחלתי לגלות עניין רב בחינוך. כך קרה שמישהו נתן לי את הספר "סאמרהיל" ואמר: "אם אתה בעניין של חינוך אתה חייב לקרוא את זה".

לפרנסתי, כסטודנט לסוציולוגיה, ריכזתי מועדון נוער באחת השכונות בהרצליה, מקום בילוי ותעסוקה למה שקראו אז "נוער שוליים". התחלתי לגלות עניין רב בחינוך ומישהו אמר שאני חייב לקרוא את הספר "סאמרהיל"

אז קראתי.
והרגשתי כאילו זיקוקי די-נור מתפוצצים במוחי ובראשי.

עטיפת עותק הספר "סאמרהיל" של הדי בן-עמר (צילום: הדי בן-עמר)

החלטתי שאני חייב ליישם את הגישה של אלכסנדר ס. ניל, גישת סאמרהיל, גישת החינוך הדמוקרטי, בשבט הצופים שעליו הייתי אחראי, שבט "שחף" בהרצליה-פיתוח.

נדרשה עבודת הכנה של כארבעה חודשים, ויום אחד, בתאריך שנקבע, במסדר הפתיחה של הפעילות, המדריכים נכנסו אל תוך השורות והחניכים שנבחרו נעמדו לפני השורות – והתהליך החל.

לאט-לאט דברים החלו לזרום במסלולם, השמועה החלה נפוצה, תחילה בתנועת הצופים ואחר כך מחוץ לה, ועיתונאים הגיעו לצלם ולכתוב על מה שהגדרנו בשבט הצופים כ"ניסוי".

בשלב מסוים, בישיבה לסיכום ביניים עם המדריכים והחניכים, הגענו להסכמה שבינתיים ניתן להגדיר את הניסוי כהצלחה, ולהמשיך בו.

אבל אז עברתי לעבוד עם מה שקראו באותם ימים "חבורות רחוב" בשכונת התקווה, עזבתי את עבודתי בצופים, ועם עזיבתי לא היה מי שהאמין ברעיון או היה מוכן להשקיע בו את מה שנדרש כדי להמשיך אותו. הכל חזר לקדמותו והעניין אט-אט נשכח.

ועם השכחה הזו תם חלקו הראשון של הסיפור.

הרגשתי כאילו זיקוקי די-נור מתפוצצים במוחי ובראשי. החלטתי שאני חייב ליישם את גישת סאמרהיל, גישת החינוך הדמוקרטי, בשבט הצופים שעליו הייתי אחראי, שבט "שחף" בהרצליה-פיתוח           

*  *  *

חלקו השני של הסיפור מוצא אותנו שש-עשרה שנה מאוחר יותר, כשאני מנהל ענף החממות ההידרופוניות בקיבוץ יד-חנה ואב לחמישה.

אילי, הצעיר מבין חמשת ילדיי – צעיר ברבע שעה מאחותו התאומה לארה – סבל קשות כל ימיו בבית הספר הרגיל. בשנת 1994, בהגיעו לגיל עשר, בחופש הגדול שאחרי כתה ד', הוא ראה בטלוויזיה תכנית על בית הספר הדמוקרטי בחדרה. הוא קרא לי, הצביע על המסך ואמר: "בשנה הבאה אני הולך לבית הספר הזה – או בכלל לא". 

היו שני מקומות פנויים בביה"ס הדמוקרטי בחדרה – לשלוש מאות מועמדים שהתדפקו על הדלת. אילי הצליח לשכנע את חברי ועדת הקבלה המורכבת מתלמידים ומורים, והתקבל לבית הספר כתלמיד. אנחנו, שאר בני המשפחה, הפכנו ל"משפחה של בית הספר", מה שאומר שאת לארה ונינה כבר קל היה לרשום ללימודים שם.

נינה, הבת של הדי בן-עמר, בבית הספר הדמוקרטי בחדרה (צילום: באדיבות המצולמת)

ושם הכרנו את יעקב הכט.

יעקב הכט נחשב כיום כמייסד החינוך הדמוקרטי בישראל. הוא התחיל את דרכו בהקמת ביה"ס הדמוקרטי בחדרה, שצביונו הושפע רבות מאישיותו של יעקב. הוא גם היה מנהל המכון לחינוך דמוקרטי בישראל, ויועץ לבתי-ספר רבים דומים שנוסדו מאז.

הוא היה מייסדו ומנהלו הראשון של ביה"ס הדמוקרטי בחדרה, בו למדו שלושה מילדיי.

אילי סבל קשות כל ימיו בבית הספר הרגיל. בהגיעו לגיל עשר הוא ראה בטלוויזיה תכנית על בית הספר הדמוקרטי בחדרה. הוא קרא לי, הצביע על המסך ואמר: "בשנה הבאה אני הולך לבית הספר הזה – או בכלל לא"

*  *  *

יום אחד הקדמתי לבוא לאסוף את ילדיי, והיה לי די והותר זמן לשבת בנחת מתחת לאקליפטוסים ולהמתין. מפה לשם, מצאתי עצמי יושב ומשוחח עם יעקב הכט, מנהל בית הספר, שהצטרף אלי.

בשלב מסוים השיחה הגיעה לנושא בית הספר הדמוקרטי ואני שאלתי: "איך הגעת לרעיון להקים בית ספר כזה? מה לך ולחינוך דמוקרטי? מאיפה זה נולד?"

יעקב חייך.

"בשנות השבעים הייתי מרכז שבט הצופים 'בני היער' בחדרה", הוא אמר. "יום אחד שמעתי מדברים על איזה מרכז שבט הצופים של הרצליה פיתוח שעשה שם ניסוי של חינוך דמוקרטי. גם קראתי על זה כתבה בעלון של תנועת הצופים. מרכז השבט ההוא דיבר בכתבה על 'סאמרהיל'. הנושא הדליק אותי והשגתי את הספר. קראתי אותו בנשימה אחת. כשהגעתי לסוף הספר היה ברור לי שחינוך דמוקרטי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
ואז אמר: "ומשם הכול התחיל".

"ואת מרכז השבט הזה מהרצליה פיתוח יצא לך לפגוש מתישהו?" שאלתי. "ביקרתי אז פעם אחת בשבט ההוא", אמר הכט. "רציתי לשמוע יותר פרטים. אבל מרכז השבט לא היה".
ואז חשב לרגע ואמר: "למעשה לא פגשתי אותו אף פעם".

"יום אחד שמעתי מדברים על איזה מרכז שבט צופים סהרצליה פיתוח שעשה שם ניסוי בחינוך דמוקרטי. גם קראתי על זה כתבה בעלון תנועת הצופים. מרכז השבט ההוא דיבר בכתבה על 'סאמרהיל' והנושא הדליק אותי

"היה מעניין אותך להכיר אותו כיום?" שאלתי.
"זה יכול היה להיות נחמד", הוא אמר. "מן סגירת מעגל, לא?"
"במיוחד אם יתברר שהילדים שלו לומדים בביה"ס שלך כיום", אמרתי.
והושטתי לו את ידי ללחיצה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.