שנות התשעים של המאה הקודמת התאפיינו באופטימיות רבה. התפרקות ברית-המועצות וסיום המלחמה הקרה נראו כביטוי לניצחונה המוחלט של הדמוקרטיה הליברלית.

אווירה זו קיבלה ביטוי בספרו של פרנסיס פוקיאמה, אשר ראה בניצחונה של השיטה הדמוקרטית את "קץ ההיסטוריה". תופעת הרודנות החדשה של ראשית המאה ה-21 מלמדת כי האופטימיות של פוקיאמה הייתה מוקדמת מדי.

פרנסיס פוקיאמה ראה בניצחונה של השיטה הדמוקרטית את "קץ ההיסטוריה". תופעת הרודנות החדשה של ראשית המאה ה-21 מלמדת כי האופטימיות של פוקיאמה הייתה מוקדמת מדי

קים ליין שפלי, היא מהבולטות שבחוקרי תופעת הרודנות החדשה. במאמרה: Autocratic Legalism (שתורגם ופורסם כספר בשם "רודנות בחסות החוק", תלם 2025), מתארת שפלי את דמותו המתעתעת של הרודן החדש.

עטיפת הספר "רודנות בחסות החוק" של קים ליין שפלי

בעיקרו של דבר, המונח "רודנות" נקשר בתודעתנו בהפיכה אלימה, שבמהלכה משתלטים כוחות מהפכניים על מוסדות השלטון, אוסרים את יריביהם ומכוננים שלטון חדש – טוטליטרי ואלים. אולם, הרודן של ראשית המאה ה-21 אינו כזה. הוא עולה לשלטון באמצעים דמוקרטים, ובמטרה להבטיח לעצמו שלטון נצח הוא פועל כדי לפורר את המוסדות הדמוקרטיים, להסיר מדרכו כל מגבלה, להשתיק את הביקורת ולהחליש את מתנגדיו.

במילים אחרות, הרודנות החדשה, אומנם משאירה מראית עין של דמוקרטיה, אולם בפועל היא זהה במהותה לרודנות המהפכנית. בדומה לרודן של המאה ה-20 גם יורשו מבקש לעצמו שלטון יחיד חסר מעצורים, נקי מביקורת, אשר איננו מחויב בדין וחשבון על מעשיו ופעולותיו.

מכיוון שהרודן החדש משאיר חזות של דמוקרטיה ומחולל הפיכה שלטונית באמצעים חוקיים, יש קושי לחלק מהציבור לזהות את כוונותיו ובעיקר את התוצאות המצטברות של פעולותיו.

חשיבות מאמרה של שפלי, שבחנה דפוסים שונים של רודנויות – החל מזו הסוציאליסטית של הוגו צ'אווס בוונצואלה, עבור בזו הלאומנית של ויקטור אורבן בהונגריה וכלה בזו הדתית-איסלמיסטית של רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה – הוא בהצגת שיטות הפעולה הקבועות של הרודן החדש. חרף העובדה שבמאמרה לא התייחסה שפלי למתחולל בישראל, הרי שהדמיון בין שיטות הפעולה של הרודנים הנזכרים לבין פעולותיה של הממשלה הנוכחית בולט לעין.  

לרודנות החדשה אמנם מראית עין של דמוקרטיה, אך היא זהה במהותה לרודנות המהפכנית. בדומה לרודן המאה ה-20, גם יורשו מבקש שלטון יחיד חסר מעצורים, נקי מביקורת, שאינו מחויב בדין וחשבון על מעשיו

בעיקרו של דבר, מציינת שפלי מספר שיטות פעולה של הרודנים החדשים. 

1

נורת האזהרה הראשונה צריכה להידלק, לטענתה, כאשר מנהיג שנבחר בבחירות דמוקרטיות יוצא במסע מתוזמר ומתמשך נגד המוסדות שתפקידם לפקח ולבקר את מעשיו ופעולותיו.

השימוש בביטוי "רפורמה משפטית", שנועדה לשחרר את המנהיג מהכבלים המשפטיים שמרסנים את כוחו, הוא סימן ראשון ובוהק של רודנות. ואכן, ימים בודדים לאחר הקמת הממשלה הנוכחית מיהר שר המשפטים לפרסם את "תוכנית הרפורמה" שלו, שעיקרה ביטול מערכת האיזונים והבלמים וביטול הביקורת השיפוטית על פעולות הממשלה או על חקיקה.

בצד הניסיון לפעולה במישור החקיקתי, פועלת הממשלה להחלשת שומרי הסף או לחילופין למינוי מקורבים לתפקידי מפתח. לכן אין מקום, אפילו לא בחלום הלילה, לדמיין שממשלה כזאת תקים ועדת חקיקה ממלכתית שתבחן את מעשיה או תבקר אותם.   

2

הסימן השני לרודנות, בא לביטוי בהעצמת המתח שבין דמוקרטיה לשלטון החוק. מכיוון שדמוקרטיה היא שיטה שקובעת חוקים וכללים שעומדים מעל לרצון המשתנה של הרוב בציבור, נוצר מתח מובנה בין המוסדות המרסנים והמבקרים לבין "רצון הציבור". הרודן החדש מעמיק את השסע הזה וחותר תחת אמון הציבור במוסדות, המתוארים על ידו כמי שמונעים ממנו לממש את רצון העם, כפי שהובע בבחירות.

די להיזכר בפוסט באנגלית שפרסם "המנהיג" בפברואר 2025, בו האשים את ה"דיפ-סטייט", כמי שמונעים ממנו לממש את מדיניותו עליה הצהיר, כביכול, לפני הבחירות.

שפלי מונה שיטות פעולה של הרודנים החדשים. נורת האזהרה ה-1 צריכה להידלק, לטענתה, כשמנהיג שנבחר בבחירות דמוקרטיות יוצא במסע מתוזמר נגד המוסדות שנועדו לפקח ולבקר את מעשיו

3

המאפיין השלישי משתקף בפעולות חקיקה שנועדו לפורר את מערכת האיזונים והבלמים ולהשתיק קולות ביקורתיים, והכל במסווה של הליך דמוקרטי חוקתי. למשל, הרודנות החדשה פועלת לפגוע, בראש ובראשונה, במערכת המשפט, אם בצורת מינוי מקורבים ואם באמצעות ביטול עילות הביקורת.

די לזכור את הניסיון הפתטי של שר המשפטים למנות את מקורביו לבית המשפט העליון, או את הניסיון, שאכן צלח, לבטל את עילת הסבירות או את הצעת החוק שמונעת ביקורת על חוקי יסוד.

זאת בצד פגיעה מתמשכת בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. למשל, השיטה הדמוקרטית מחייבת קיומה של תקשורת פלורליסטית, בעוד הרודן החדש פועל לפגוע בה. די לזכור את העידוד הניתן לערוץ 14 המהולל בצד הניסיונות הנמשכים לפגוע בערוץ 11, וביתר "ערוצי התבהלה", כפי שנתניהו נוהג את ערוצי המיינסטרים.

השיטה הדמוקרטית מחייבת משטרה וכוחות ביטחון מוגנים מהשפעה פוליטית. די לזכור את הדרישה לפיטורי ראש השב"כ, או את השיקולים הפוליטיים במינויים במשטרה אשר מטבע הדברים מתבטאים גם בפעולותיה. שלא לדבר על האיסור לקבוע חוקים ותקנות שיש בהם כדי לפגוע בטוהר הבחירות, אשר משתקפים כבר בהצעות חוק שונות בעניין ועדת הבחירות או ברעיון שנשמע בימים אלה לשנות את הליך הבחירות מחשש ברור שסיכויי "המנהיג" לזכות בבחירות נקיות קלושים עד לא קיימים. אם כל אלה אינם אות וסימן לרודנות בהתהוות, אז רודנות מהי לא ידעתי.

המאפיין ה-3 משתקף בפעולות חקיקה שנועדו לפורר את מערכת האיזונים והבלמים ולהשתיק קולות ביקורתיים, והכל במסווה הליך דמוקרטי חוקתי. למשל, הרודנות החדשה פועלת לפגוע, קודם כל, במערכת המשפט

*  *  *

ביטוי פואטי לדרכה המקטבת, המשסעת והמפוררת של הממשלה הנוכחית ולתוצאות הצפויות ממנה נמצא בשיר "העם נגד" של שלומית הראבן:

"העם נגד התקשורת
העם נגד דמוקרטיה
העם נגד סופרים ואומנים
העם נגד בתי-המשפט
העם נגד חינוך לאזרחות
העם נגד שלטון החוק. ואז פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא לא עם ומתחיל לרדת. מישהו מתפלא?"

(פורסם בידיעות אחרונות, 28 במרץ 1989).

את מאמרה חותמת שפלי בטענה כי הדרך הראויה להתמודד עם תופעת הרודנות החדשה והאיום הנשקף ממנה לחירויות הפרט ובוודאי לרווחתו – היא בפעולת הסברה ובהפניית תשומת הלב הציבורית לפעולות הממשלה ולמטרותיה.

דומני כי הצעה זו לוקה במידה של נאיביות. לא רק שחלק מהציבור הולך שבי אחרי שופרות התעמולה, אלא שגם פעולות המחאה הציבוריות, המרשימות שלעצמן, לא הרתיעו את הממשלה ובוודאי שלא הסיטו אותה מדרכה, אלא רק שחקו את ההתנגדות הציבורית ולמעשה שיחקו לידיה.

פרופ' קים ליין שפלי (צילום: Patar knight, ויקיפדיה)

האמצעי היחיד שעוד נותר בארגז הכלים הוא "מרי אזרחי". בעיקרו של דבר, נמצא הגדרות רבות למונח, החל מהפגנות בלי רישיון, מרד מיסים, שביתות המוניות ועוד. למרות החשש ממרי יש לזכור כי במדינות שבהם התרחשו פעולות של מרי אזרחי, כמו בהודו ובארצות הברית, לא רק שהושגו מטרות המוחים אלא שאירועים אלה היוו אות כבוד לחברה כולה ובמבט היסטורי תרמו לחוסנה.

שפלי טוענת שהדרך הראויה להתמודד עם הרודנות החדשה והאיום ממנה לחירויות הפרט – היא בהסברה ובהפניית תשומת הלב הציבורית לפעולות הממשלה ולמטרותיה. זו הצעה הלוקה בנאיביות

*  *  *

בשיעורו השבועי האחרון התייחס הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, המנהיג הרוחני של ש"ס, לשאלת גיוס בחורי הישיבות. חוץ מהתפארותו בכך שקרע צו גיוס של אחד מתלמידיו, מעשה שלעצמו מבטא קריאה מפורשת להפרת חוק ("ממני תראו וכן תעשו"), הוא גם נתן הוראה ברורה לתלמידיו כיצד לנהוג במקרה שיגיעו חיילי המשטרה הצבאית. "המשטרה הצבאית תבוא – תקומו עליהם".

מתוך הבנת הבעייתיות שבאמירתו של הרב נזעקו אנשי ש"ס ודוברים מטעמה להסביר לציבור החילוני, שלא הייתה בדברי הרב קריאה לאלימות, ועצם העובדה שכך הובנו דבריו רק מוכיחה את דלותו הרוחנית של החילוני המצוי ש"חכמתו היתרה" של הרב נשגבה מבינתו.   

ובכן, בספרות התורנית נקשר הביטוי "לקום עליו", בראש ובראשונה, בפעולה אלימה. מכאן שעצם הבחירה של הרב בביטוי זה דווקא מעידה על קריאה מרומזת, שהובנה היטב על ידי תלמידיו, לפעולה אלימה כלפי חיילי צה"ל.

למשל, 

"כי יקום איש על רעהו לרצחו" (בשמות כא, יד).

"וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש" (בדברים יט, יא). 

 "בן סורר ומורה … אם אמרו לו אביו ואמו… ואם עמד עליהם" (במשנה סנהדרין ח, ז – במשמעות שקם לפגוע בהם).

או לחילופין בתלמוד:

"וקם עליו והכהו נפש ומת" (מכות ז, ע"ב).

כל זה מלמד לא רק על הטעיית הציבור החילוני, או על רפיסות מערכת אכיפת החוק, שיושבת לה שאננה לנוכח קריאות מפורשות להפרת חוק ולאלימות, ובוודאי שלא על העובדה שבישראל כבר מזמן אין דין אחד לכולם – אלא בעיקר על השתיקה של כל ה"פטריוטים" בשקל תשעים.

בספרות התורנית נקשר הביטוי "לקום עליו" בפעולה אלימה. מכאן שעצם בחירה הרב בביטוי זה דווקא מעידה על קריאה מרומזת, שהובנה היטב על ידי תלמידיו, לפעולה אלימה כלפי חיילי צה"ל

לפתע, אין יוצאת הודעה מסיתה מלשכת "המנהיג" המגנה אמירות ה"פוגעות בחיילי צה"ל", ולא נשמע כל פרץ וצווחה בפורום ה"פטריוטים". יחד עם זאת, דווקא אותה צביעות מוכיחה, יותר מכל, את אמירתו האלמותית של סמואל ג'ונסון – "הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של המנוול".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.