הטרללת שמקורה בממשלת נתניהו שוברת שיאים חדשים בכל יום. לא מדובר על שיאים רגילים – אלא על שיאי טרללת הנוגעים לליבת הביטחון של המדינה. השיאים נשברים ולאיש לא אכפת.

אחת הדוגמאות מהימים האחרונים היא כיפופי הידיים ההדדיים של שר הביטחון ישראל כ"ץ והשר לשיתוף פעולה אזורי שהוא גם שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת, דודי אמסלם. כיפופי ידיים שהתבטאו בסיכולים הדדיים של מינוי יו"ר לתעשייה האווירית.

אחת הדוגמאות לשיאי הטרללת הנוגעים לליבת הביטחון הלאומי היא כיפופי הידיים ההדדיים בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לבין השר דודי אמסלם, שהתבטאו בסיכולים הדדיים של מינוי יו"ר לתעשייה האווירית

בעוד שאמסלם ניסה לקדם את מינויו של השגריר לשעבר באו"ם גלעד ארדן ליו"ר, כ"ץ התנגד וטרפד את המינוי. כשכ"ץ ניסה למנות את פרופ' גבי סרוסי לתפקיד, היה זה אמסלם שפעל לטרפוד המינוי. בימים האחרונים עתרה התנועה לאיכות השלטון בנושא לבג"ץ והצדדים נדרשו למסור את תגובתם לעתירה עד ה-17 בספטמבר.

כבר כמעט שנה אין לחברה הביטחונית הגדולה בישראל יו"ר למועצת המנהלים. מצב הזוי. מדובר – למי שלא זוכר – בחברה המפתחת ומייצרת כמה ממערכות הנשק הקריטיות לביטחון ישראל.

אז שני השרים רבים ואיש לא מתערב. זה מצב הזוי. גם אם הייתה זו חברה  לייצור רכבים חשמליים המצב היה הזוי, אבל כאן מדובר בליבת הביטחון של ישראל.

הבכירים בחברה חסרי אונים. הם לא חוסכים במלים כאשר הם מתארים את ההתייחסות של שני השרים לנושא. לו שני השרים היו שומעים מה אומרים עליהם, לדעתי שניהם היו בורחים לחו"ל. אבל במחשבה שנייה, הם היו נשארים כאן בלשכותיהם. למה? כי זה לא מעניין אותם. עבורם זה משהו שכאילו קורה במדינה במזרח אפריקה. 

הניתוק של שרי הממשלה מהנעשה במדינה שובר שיאים של כל הזמנים. 

נכון שהתעשייה האווירית ממשיכה לפתח ולייצר מערכות שמגנות על ישראל, אבל בכמה תחומים צריך מועצת מנהלים בהרכב מלא ובהובלה של יושב ראש. 

בנוסף לאי בחירתו של יו"ר יש גם מריבה על מינוי כמה דירקטורים. בקיצור, העסק הפך למגרש התגוששות בין שני שרים שמצטיינים רק בדבר אחד – לנסות להוכיח כמה הם חזקים. היתר לא מעניין אותם.

כבר כמעט שנה אין לחברה הביטחונית הגדולה בישראל יו"ר למועצת המנהלים. מצב הזוי. מדובר – למי שלא זוכר – בחברה המפתחת ומייצרת כמה ממערכות הנשק הקריטיות לביטחון ישראל

במדינה נורמלית, לא כזו שחברי ממשלתה הם חבורה של חסרי תועלת – היה ראש הממשלה מזמן את שני השרים הנוגעים בדבר ומורה להם לשבת בחדר סמוך ולחזור אליו לאלתר עם שם של יו"ר חדש לתעשייה הביטחונית.

אבל את ראש הממשלה בנימין נתניהו זה לא מעניין. אם מחר תחשוף התעשייה האוורירית מערכת חדשה שמעוררת עניין בעולם – הוא יגיע להצטלם לידה וישבח את החברה. את זה הוא עושה תמיד. אבל לדאוג לפעילות תקינה של החברה? זה כבר ממש לא מעניין אותו.

וכל זה קורה בעת מלחמה בכמה חזיתות, כאשר התעשייה האווירית שהיא חברה ממשלתית – נדרשת לקבל כמה החלטות חשובות. למשל, האם תתבצע בה הפרטה חלקית או מלאה – נושא שנגרר כבר שנים ללא כל פתרון.

העולם נגדנו, ובמקום לחזק את התעשיות המקומיות, אלה שהמניות שלהן מוחזקות בידי הממשלה, השרים הנוגעים בדבר ממשיכים לריב ללא כל הבנה איך זה מקרין על החברה.

כל זה כאשר נתניהו מכנה את עצמו מדי פעם "מר ביטחון", אחד שמבין ביטחון. לו הייתי פוגש אותו הייתי שואל אותו, בנימוס כמובן: "איך אתה לא נוקף אצבע כדי לפתור את השערורייה? איך אתה נותן לשני שרים לעשות בנושא קריטי כזה כבתוך שלהם?"

לא בטוח שהוא בכלל מודע לנעשה. הוא עסוק מדי בגרירת המלחמה בעזה לנצח ובגרימה לעולם לשנוא אותנו, בהיעדר אפילו שביב של הסברה. 

גם בצה"ל תולשים שערות מול המצב. שם יודעים מול אילו אתגרים עומדת התעשייה האווירית ולא מבינים איך לנתניהו לא אכפת.

וכל זה קורה בעת מלחמה רב חזיתית, כשהעולם נגדנו. במקום לחזק את התעשיות המקומיות, אלה שמניותיהן מוחזקות בידי הממשלה, השרים הרלוונטיים ממשיכים לריב ללא כל הבנה איך זה מקרין על החברה

אבל כאשר הם ראו איך הוא פיטר את שר הביטחון הקודם שהבין בנושא והביע את דעתו – והחליף אותו באחד שעסוק ב"לפתוח את שערי הגיהינום" על עזה, הם מבינים שהעסק אבוד. מסתבר שגם במדינה בטרלול – נשברים שיאים חדשים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.