נשיא צרפת עמנואל מקרון הוביל מהלך בינלאומי נרחב להכרה במדינה פלסטינית. מקרון לא נאיבי. הוא יודע שהכרה בלבד אינה מספיקה, ובארמון האליזה יודעים שישראל מתנגדת להכרה במדינה פלסטינית, וזה לא חשוב כמה מאמצים תשקיע פריז כדי לשכנע ישראלים מרחבי הקשת הפוליטית לאמץ יוזמה זו.

ובכל זאת בחרה צרפת להכיר במדינה פלסטינית מעל הראש של ישראל. הסיבה לכך פשוטה – לצרפתים נמאס מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומהמלחמה הבלתי נגמרת בעזה, והם רוצים לשנות את המציאות. הם לא רוצים להמשיך ולחכות לאיזה נס של ממשלה אחרת בישראל.

צרפת בחרה להכיר במדינה פלסטינית מעל לראש ישראל. לצרפתים נמאס מנתניהו ומהמלחמה הבלתי נגמרת בעזה, והם רוצים לשנות את המציאות. הם לא רוצים להמשיך ולחכות לאיזה נס של ממשלה אחרת בישראל

המאמצים של פריז להראות שהם לא נגד ישראל – לא באמת מכוונים להביא את ישראל כרגע לשולחן המשא ומתן עם הפלסטינים. בארמון האליזה מבינים היטב שבמצב הפוליטי הנוכחי בישראל, שאיפות כאלה אינן מציאותיות. במקום זאת, פריז מקווה לשמר את התפיסה הציבורית כי המהלך הזה בסופו של דבר הוא חיובי, ושצרפת היא גורם חיובי שניתן לעבוד אתו. במילים אחרות, פריז ממשיכה לשדר שמהלך ההכרה איננו אנטי-ישראלי. להיפך. 

ההיגיון הצרפתי ברור. עשרות שנים ניסו מתווכים לקדם שיחות בין ישראל לפלסטינים. כל ממשל אמריקאי ניסה את מזלו לפחות פעם אחת. כל נשיא צרפתי ניסה את מזלו לפחות פעם אחת. היו לנו שיחות ישירות, שיחות עקיפות, ועידות בינלאומיות, קמפ-דיווידים, קוורטטים, והרשימה עוד ארוכה. הניסיונות הללו כולם כשלו, ולכן צריך גישה אחרת, כזאת שמציבה את ישראל בפני FAIT ACCOMPLIT – כלומר מעשה שנעשה ויש להתמודד עמו, בלי לשאול תחילה את רשותה של ישראל.

המעשה שנעשה – לשיטתו של מקרון – יהיה ההכרה במדינה פלסטינית. מרגע שאומות העולם יכירו בפלסטין, הדינמיקה תשתנה, והישראלים יאלצו לשנות דיסקט ולהתמודד עם מציאות חדשה. מכיוון שרוב הישראלים מבינים שצריך יהיה להגיע במוקדם או במאוחר להסדר מדיני עם הפלסטינים, תיפתח בשלב מאוחר יותר הדלת גם לשיחות בין הצדדים.

השיחות האלה, לכשיתקיימו, יהיו אחרות מהשיחות שהתקיימו בעבר, כי הפלסטינים יגיעו אליהן מתוך תחושה של גאווה ושל תקווה אמיתית, כשווים לבני שיחם ולא מתוך תחושה של השפלה. מבחינתם של הישראלים, ההכרה במדינה פלסטינית והכבוד הלאומי שיבוא בעקבותיה, יעניקו למנהיגות ברמאללה את הלגיטימציה לקדם ויתורים כואבים.

עשרות שנים ניסו מתווכים אמריקאים, צרפתים ואחרים לקדם שיחות בין ישראל לפלסטינים. כל הניסיונות כשלו, ולכן צריך גישה אחרת, כזאת שמציבה את ישראל בפני עובדה מוגמרת – בלי לבקש תחילה את רשותה

הצרפתים מבינים כמובן שההיגיון הזה יעבוד עד הסוף רק אם ייערכו בישראל בחירות ותקום ממשלה חדשה. אבל לנוכח המשבר ההומניטרי הנורא בעזה, אין להם, אין לנו, ובטח שאין לפלסטינים, את הפריווילגיה לחכות שזה יקרה.

ההכרה בפלסטין אמורה לא רק לגרום לישראלים להחליף דיסקט בכל מה שנוגע לקידום פתרון שתי המדינות, היא גם אמורה להגביר אלף מונים את הלחץ הבינלאומי על ממשלת נתניהו להפסיק מייד את המלחמה.

השאיפה של מקרון לשמר את הסנטימנט שצרפת איננה פועלת נגד ישראל, אלא לטובתה, משתקף במפת הדרכים שהנשיא הצרפתי יציג באו"ם במקביל להכרה שלו במדינה פלסטינית – מפה שכוללת שורת תקדימים, ואמורה לשכנע את הישראלים שגם בצד השני מוכנים כעת לוויתורים.

מרכיב חשוב עבור ישראל הוא האישור של מדינות ערביות ומוסלמיות לא מועטות – כולל טורקיה ואינדונזיה – לכך שחמאס צריך להתפרק מנשקו, וכי ארגון הטרור הזה לא יוכל לשלוט יותר בעזה. אף גורם בינלאומי לא הביא עד היום את המדינות הערביות והמוסלמיות לחתום יחד על הצהרה משמעותית כזאת, וזה בהחלט הישג יוצא מן הכלל של מקרון.

מפת הדרכים כוללת גם התחייבות של הרשות הפלסטינית להמשיך במלוא המרץ בתוכנית הרפורמה שלה, כולל הכנות לבחירות בעוד שנה – כאלה שלא יכללו את חמאס, וגם שהמדינה העתידית תהיה מפורזת. גם כאן מדובר בבשורות טובות לישראל.

ההכרה בפלסטין אמורה לא רק לגרום לישראלים להחליף דיסקט בכל מה שנוגע לקידום פתרון שתי המדינות, היא גם אמורה להגביר אלף מונים את הלחץ הבינלאומי על ממשלת נתניהו להפסיק מייד את המלחמה

צריך לומר, אם ישראל הייתה משתתפת בעיצוב מפת הדרכים במקום להחרים אותה, יתכן שהיו נכנסים לטקסט הסופי עוד הרבה מרכיבים חיוביים מבחינתה. יתכן גם שישראלים לא מעטים היו מכירים בהישגים שמקרון כן הצליח לרשום כאן. בינתיים, צעדי הענישה שישראל מתכננת מול צרפת לא יתרמו ולו בדבר אחד לשיפור מצבה של ישראל או/ו של הישראלים.

רינה בסיסט היא עמיתת מדיניות ב"מיתווים"- המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, היא כותבת ועיתונאית ישראלית. רינה עומדת בראש דסק ישראל של העיתון האמריקני אל-מוניטור. במקביל, היא משמשת שנים רבות כשליחת התאגיד/כאן בפינות שונות בגלובוס. היא מתמחה במדיניות האיחוד האירופי, ביחסי ישראל-נאט"ו ובאפריקה.