לאחרונה התלהט הוויכוח הציבורי סביב שילובן של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. שאלות על מסוגלות, שוויון וגבולות, מציפות את אולפני הטלוויזיה והרשתות החברתיות, במיוחד לנוכח העובדה ששלושים נשים מעורבות כטייסות או נווטות קרב בתקיפות באיראן במלחמה המתנהלת בימים אלה. 

אלא שבזמן שהדיון מתמקד בשאלה אם נשים יכולות או מסוגלות לשרת בחזית, כמעט לא נשאלת השאלה מה קורה להן עשרות שנים אחר כך.

שוויון לא נמדד רק בכניסה לשדה הקרב. הוא נמדד במסלול החיים כולו ובמיוחד בגיל הפרישה.

בעת שהדיון מתמקד בשאלה אם נשים יכולות לשרת בחזית, כמעט לא נשאלת השאלה מה קורה להן עשרות שנים אחר כך. שוויון לא נמדד רק בכניסה לשדה הקרב, אלא במסלול החיים כולו ובמיוחד בגיל הפרישה

הפער הכלכלי – מ"פער בשכר" ל"פער בפנסיה"

כדי להבין את ההבדלים בין גברים לנשים לאחר הפרישה, חייבים לחזור אחורה, לשוק העבודה. פער השכר המגדרי הוא אבן הפינה לפער הפנסיה. נשים מרוויחות פחות בממוצע מגברים לאורך הקריירה. בישראל כמו ברוב העולם המערבי, הפער הזה אינו רגעי. הוא מצטבר לאורך שנים ומשפיע ישירות על גובה החיסכון הפנסיוני.

בישראל בשנת 2022, פערי השכר המגדריים עמדו על 20.8%. כמעט כפול מהממוצע במדינות ה־OECD. ההשלכה ברורה. הפנסיה הממוצעת הצפויה לגברים בישראל גבוהה בכ־21% מזו של נשים.

הפער הזה אינו ייחודי לישראל. פער הפנסיה המגדרי, מוערך בממוצע עולמי של 30%–40% לרעת נשים.

למה הפערים האלה קורים?

ההבדלים הדרמטיים בפנסיה אינם מקריים. הם נובעים משילוב של גורמים מבניים וחברתיים:

• שכר נמוך יותר לנשים לאורך הקריירה.
• "קריירה מקווקוות" – הפסקות עבודה לצורכי לידה וטיפול בילדים, שכל אחת מהן היא הפסד של הפקדות פנסיוניות.
• בחירה או אילוץ, לעבוד במשרות חלקיות או גמישות.
• גיל הפרישה – גיל פרישה מוקדם יותר של נשים מקצר את תקופת החיסכון ומקטין את ההפרשות.
• דמי ניהול והשקעה – נשים נוטות לשלם דמי ניהול גבוהים יותר ובוחרות מסלולי השקעה שמרנים יותר.
• תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים, שמשמעותה פריסת החיסכון על פני יותר שנים. לכן קצבה חודשית נמוכה יותר.

בישראל בשנת 2022, פערי השכר המגדריים עמדו על 20.8%. כמעט כפול מהממוצע במדינות ה־OECD. ההשלכה ברורה. הפנסיה הממוצעת הצפויה לגברים בישראל גבוהה בכ־21% מזו של נשים

לא רק כסף – פערים רגשיים ותפיסתיים

הפרישה היא לא רק אירוע כלכלי. עבור רבים היא משבר זהות ושינוי עמוק באורח החיים. כאן הפערים המגדריים מקבלים פנים אחרות, ומושפעים מתפקידי מגדר מסורתיים.

אצל נשים, המהפך לעיתים כפול. פרישה מעבודה וכניסה למה שמכונה "קריירת הבית". נשים רבות שילבו לאורך השנים עבודה עם טיפול בבית ובמשפחה. הזהות המקצועית שלהן לא תמיד הייתה המקור הבלעדי לערך העצמי. עבור חלקן, הפרישה נחווית פחות כאיבוד זהות מוחלט.

רבות מוצאות את עצמן מחליפות את מקום העבודה בעבודות הבית, בסבתאות במשרה מלאה, בטיפול בהורה מזדקן או בבן זוג. הלחץ המגדרי להמשיך ולמלא תפקיד טיפולי לא נעלם עם הפרישה. הוא רק משנה צורה.

נשים פעילות, גברים מחפשים מסגרת

נשים בגיל השלישי נוטות יותר להשתלב בפעילויות חברתיות. חוגים, התנדבות, פעילות גופנית ולימודי העשרה. המעגלים הללו תורמים לבריאות הנפשית והפיזית. מחקרים מצביעים על כך שנשים לאחר הפרישה מדווחות על רשתות תמיכה רחבות יותר ועל תחושת בדידות נמוכה יחסית.

רבות מוצאות עצמן עם הפרישה מחליפות את מקום העבודה בעבודות הבית, בסבתאות במשרה מלאה, בטיפול בהורה מזדקן או בבן זוג. הלחץ המגדרי להמשיך למלא תפקיד טיפולי לא נעלם. הוא רק משנה צורה

לעומתן, גברים רבים הגדירו את עצמם דרך העבודה. סיום הקריירה עלול לייצר אצלם תחושת אובדן מעמד וזהות, ולעיתים נסיגה חברתית ובדידות. מחקרים מצביעים על שיעורי דיכאון ותמותה גבוהים יותר בקרב גברים מנותקים חברתית לאחר הפרישה.

חלק מהגברים מתמודדים עם המעבר באמצעות "תעסוקת גשר". עבודה חלקית או פתיחת עסק קטן. כדי לשמור על קשר לעולם המקצועי ועל רמת הכנסה מסוימת.

מה קורה בעולם?

במדינות סקנדינביה, בזכות מדיניות רווחה נדיבה, מערכות פנסיה יציבות והדגשה על שוויון כבר בשוק העבודה – הפערים בין גברים לנשים לאחר הפרישה קטנים יחסית. נשים אמנם חיות יותר שנים, אך נהנות מהכנסה יציבה יותר ומגישה רחבה לשירותי רווחה. גם ברמת הפעילות החברתית נרשמת השתתפות דומה בין המגדרים.

במדינות דרום אירופה, איטליה, ספרד ויוון, הפערים גדולים יותר. נשים רבות מקבלות פנסיות נמוכות בשל קריירות מקוטעות או עבודה בלתי פורמלית. החברה המסורתית יותר משאירה נשים פעילות בעיקר במסגרת המשפחתית, בעוד גברים נוטים להסתגר לאחר סיום העבודה.

במזרח אירופה הפערים גדולים אף הם. בין היתר בשל מערכות פנסיה פחות נדיבות ותוחלת חיים שונה. גם שם נשים פעילות יותר בקהילה, בעוד גברים חווים בדידות גבוהה יותר.

לעומתן, גברים רבים הגדירו עצמם דרך העבודה, וחשופים עם הפרישה לתחושת אובדן מעמד וזהות ואף נסיגה חברתית ובדידות. לפי מחקרים, שיעורי דיכאון ותמותה גבוהים יותר בקרב גברים מנותקים חברתית

למה חשוב לדבר על זה ואיך מצמצמים פערים?

הדיון בפער המגדרי בגיל הפרישה אינו רק דיון חברתי. הוא קריאה לפעולה. 

צמצום הפערים מתחיל במודעות.

• מודעות פיננסית מוקדמת – נשים בכל גיל, ובמיוחד לאחר חופשות לידה או הפסקות עבודה, צריכות להשלים הפקדות פנסיוניות ככל שניתן. לנהל את המסלול ההשקעה שלהם ולדאוג לדמי ניהול נמוכים.
• דחיית גיל הפרישה לנשים לגיל 67 – מהלך שעשוי להגדיל את ההכנסה החודשית באופן משמעותי.
• שוויון בשכר ובקידום – ארגונים יכולים לפעול אקטיבית לצמצום פערי שכר ולהגדלת ייצוג נשים בתפקידי ניהול.
• תכנון פרישה רגיש מגדר – סדנאות פרישה צריכות להתייחס להבדלים. אצל גברים למשל, הדגש צריך להיות על בניית זהות חדשה ומעגלים חברתיים.
• חלוקת תפקידי טיפול – עידוד שוויון בטיפול בילדים ובהורים יאפשר קריירות רציפות יותר לנשים, ופנסיה גבוהה יותר בעתיד.

לסיום

המאבק על שילוב נשים בתפקידי לחימה הוא חשוב. הוא עוסק בנראות, בכוח ובהזדמנויות.

אבל חברה שמבקשת שוויון אמיתי אינה יכולה להסתפק בשאלת היכולת לשאת נשק. היא חייבת לשאול גם מי נושא במחיר הכלכלי המצטבר של פערי שכר, טיפול בלתי מתוגמל ותמריצים לא שוויוניים.

אבל חברה שמבקשת שוויון אמיתי אינה יכולה להסתפק בשאלת היכולת לשאת נשק. היא חייבת לשאול גם מי נושא במחיר הכלכלי המצטבר של פערי שכר, טיפול בלתי מתוגמל ותמריצים לא שוויוניים

שוויון אינו מתחיל במדים והוא גם לא נגמר בהם. הוא נבחן ביום שבו אישה בת 70 תוכל להביט בדו"ח הפנסיה שלה ולדעת שהמערכת הכלכלית התייחסה לחייה המקצועיים באותה רצינות שבה התייחסה לשירותה.

שם, ולא רק בשדה הקרב, נמדדת חברה שוויונית.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.