מבקריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טוענים כי בכל הנוגע לכלכלה, מעניין אותו בעיקר דבר אחד: לשפר את כלכלת טראמפ – ואם אפשר, במקביל, גם את מצבה הכלכלי של ארה"ב.
משפחת טראמפ היא למעשה אימפריית עסקים חובקת עולם, ובפרט את ידידותיה של ארה"ב במזרח התיכון. אומנם גם ישראל נכללת ביניהן, אך הגדולות והחשובות באמת הן מדינות המפרץ – ואחת המרכזיות שבהן היא קטאר.
לעיתים רחוקות בלבד ההיסטוריה מספקת צירוף מקרים שבו האינטרס הכלכלי של טייקון נדל"ן מניו יורק ושל אמירות גז קטנה מתחברים באופן מושלם לאינטרס של מדינת ישראל – כפי שקורה כעת.
ממשלת ישראל דחפה את הכלכלה המקומית עמוק כל כך לבור, עד שנזקקה לחבל הצלה דווקא מהאדריכלית הפיננסית של טבח 7 באוקטובר כדי להיחלץ ממנו
זאת, לא משום שנוצר אינטרס כלכלי משותף בין השלושה, אלא מפני שממשלת ישראל דחפה את הכלכלה המקומית עמוק כל כך לבור, עד שנזקקה לחבל הצלה דווקא מהאדריכלית הפיננסית של טבח 7 באוקטובר כדי להיחלץ ממנו.
את הפרחים הכלכלה הישראלית צריכה לשלוח גם לטורקיה – מדינה שממש "במקרה" טראמפ שואף לקדם עימה עסקאות נשק משמעותיות כבר בעתיד הקרוב.
כדי להבין את גודל האירוניה ואת הדרך שהובילה לכך, צריך לחזור רק כמה שבועות אחורה. לאחר "נאום סופר־ספרטה" המפורסם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבו הבהיר כי המלחמה תימשך בכל מחיר, המשקיעים הבינלאומיים עשו את מה שהם עושים תמיד כשהם מריחים אסון: הם ברחו. הבורסה בתל אביב צללה, והשקל – שרק החל להתאושש – שב להיחלש.
המסר היה חד וברור: העולם הפיננסי איבד אמון ביכולתה של ישראל לנהל את המשבר. המשך מלחמה ללא אופק מדיני נתפס כהתאבדות כלכלית.
התגובה העצבנית של השווקים לא הייתה גחמה של רגע, אלא קריאה מפוכחת של המציאות. המשקיעים הביטו לאחור וראו שחורות: הוצאות עתק של למעלה מ־200 מיליארד שקל בשל המלחמה, שהתמזגו עם התנהלות ממשלתית מופקרת, הובילו לגירעון תופח ובלתי נשלט. הבור הזה דחף את החוב הלאומי לרמות מסוכנות – יותר מ־70% תוצר.
טראמפ, במרדף אחר עסקה שתשרת את האינטרסים שלו במזרח התיכון ותעניק לו אולי סיכוי לזכייה בפרס נובל, הציל ככל הנראה את השקל ואת הכלכלה הישראלית
כשהביטו קדימה, ראו המשקיעים תמונה קודרת עוד יותר. הם חזו את הנזק העתידי מהמשך המלחמה ומהתמונות הקשות שיגיעו מעזה, וחששו – "בסיועו" של נתניהו – מבידוד בינלאומי גובר והפיכתה של ישראל לספרטה מודרנית. האיומים לסנקציות כלכליות מצד שותפות הסחר המרכזיות, ובראשן האיחוד האירופי, הפכו לפתע למוחשיים מאוד.
גם סוכנויות דירוג האשראי שלחו איתותי אזהרה חריפים. מודי'ס הזהירה כי הסלמה ביטחונית נוספת תוביל לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל, בעוד פיץ' ו־S&P קשרו במפורש בין עצימות המלחמה לבין הסיכונים הפיסקליים והביטחוניים. המשך הלחימה, הזהירו, יקבע את "האופק השלילי", ייקר את עלויות גיוס החוב של המדינה ויחנוק את זרימת ההשקעות הזרות.
תרחיש "ספרטה", ולו באופן חלקי, נראה לפתע ממשי לחלוטין.
ואז הגיע טראמפ. פגישה אחת בבית הלבן עם נתניהו בסוף ספטמבר, בליווי לחץ אינטנסיבי בהובלת קטאר ובתמיכת טורקיה לחתימה על עסקת הפסקת אש בעזה, החזירה לשווקים את הדבר היחיד שחסר להם יותר מכסף – תקווה. לפתע נראה שהמלחמה האינסופית הזו עשויה באמת להסתיים. החלום הרע על ספרטה התחלף בפנטזיות עם ניחוחות של אתונה.
באותו רגע המגמה התהפכה: ההון הזר החל לחזור לישראל, הבורסה בתל אביב זינקה ביותר מ־6%, והשקל התחזק לרמות שלא נראו חודשים ארוכים.
ואז הגיע טראמפ. פגישה אחת בבית הלבן עם נתניהו בסוף ספטמבר, בליווי לחץ אינטנסיבי בהובלת קטאר ובתמיכת טורקיה לחתימה על עסקת הפסקת אש בעזה, החזירה לשווקים את הדבר היחיד שחסר להם – תקווה
טראמפ, במרדף אחר עסקה שתשרת את האינטרסים שלו במזרח התיכון ותעניק לו אולי סיכוי לזכייה בפרס נובל, הציל ככל הנראה – מבלי שהתכוון לכך – את השקל ואת הכלכלה הישראלית. הפסקת האש שכפה בסוף השבוע הפכה את התקווה הרחוקה למציאות מוחשית.
האינטרס הכלכלי הלאומי של ישראל – לעצור את הדימום הכלכלי – היה ברור כבר חודשים ארוכים. הבעיה הייתה שהוא הוקרב על מזבח השיקולים הפוליטיים של נתניהו וחלומות הבוננזה הנד"לנית של שריו בעזה. האבסורד ההיסטורי הוא שבסופו של דבר נאלצה ישראל להישען על אינטרסים זרים, חלקם של מי שמבקשים את רעתה, כדי להינצל מעצמה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו