הקהל בכנס אגף החשב הכללי ציפה לשמוע מראש הממשלה בנימין נתניהו תוכנית כלכלית להתמודדות עם ההשלכות החמורות של המלחמה הממושכת בעזה. במקום זאת, רבים נדהמו לגלות כי דבריו נשמעו יותר כהספד על הכלכלה הישראלית.
נתניהו אמר ש"נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה שיש לה סממנים אוטרקיים. אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר־ספרטה. אין לנו ברירה".
שוק ההון הגיב מיידית לדרמה, כפי שמצופה משוק רציונלי השומע ממנהיגו שהכלכלה רגע מקפיצה מהגג ונותר רק להמתין ל"בום" מהנפילה. הבורסה נצבעה באדום והדולר המריא, אולם בהמשך הירידות התמתנו. נראה כי גם המשקיעים סירבו להאמין לתחזית האפוקליפטית של נתניהו – או שנרגעו במקצת מהודעות ההבהרה המיידיות שהגיעו מלשכתו.
נתניהו אמר ש"נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה שיש לה סממנים אוטרקיים. אנחנו הולכים להיות אתונה וסופר־ספרטה. אין לנו ברירה". שוק ההון הגיב מיידית לדרמה – הבורסה נצבעה באדום והדולר המריא
מנותק מהמציאות: אוטרקיה היא לא תרחיש ריאלי
נתחיל בכך שאוטרקיה – מצב של משק סגור ומסוגר ללא ייבוא וללא ייצוא – איננו תרחיש ריאלי בעידן הנוכחי. קשה מאוד למצוא דוגמה מודרנית של אוטרקיה מלאה שהצליחה לשרוד לאורך זמן.
גם המשטרים המבודדים ביותר הסתמכו, או עדיין מסתמכים, על סחר מסוים עם מדינות אחרות. ברוב המקרים שבהם אומצה מדיניות כזו בעת החדשה, היא הייתה בפועל אוטרקיה למחצה – וברובם התוצאות היו עגומות.
כך, למשל, ספרד של פרנקו באמצע המאה הקודמת הנהיגה מדיניות אוטרקית שהובילה לקיפאון כלכלי קשה. רק לאחר פתיחת המשק לסחר חוץ החל "הנס הספרדי", שבו צמחה הכלכלה.
גרמניה הנאצית ניסתה להשיג עצמאות בחומרי גלם כהכנה למלחמת העולם השנייה, אך הניסיון נכשל, והגרמנים נותרו תלויים בייבוא – בעיקר ממדינות עניות.
בסיכומו של דבר, אוטרקיה לא הייתה ברוב המדינות בחירה כלכלית רציונלית, אלא תולדה של כורח פוליטי או אידיאולוגיה קיצונית – שמחירה דלות וניתוק מהעולם
הדוגמה העכשווית ביותר היא קוריאה הצפונית המבודדת, אולם גם היא מקיימת יחסי סחר מסוימים, בעיקר עם סין, מתוך צורך קיומי. בסיכומו של דבר, אוטרקיה לא הייתה ברוב המדינות בחירה כלכלית רציונלית, אלא תולדה של כורח פוליטי או אידיאולוגיה קיצונית – שמחירה דלות וניתוק מהעולם.
בקרוב אצלנו?
נתחיל מהסוף: לישראל אין שום יכולת להתקיים כמשק אוטרקי, אלא אם תחזור לחיות כמו בתקופת האבן. הסיבה ברורה – ישראל ענייה יחסית במשאבי טבע ותלויה כמעט לחלוטין בייבוא של רוב הצרכים החיוניים: נפט, פחם, חומרי גלם לתעשייה וחלק ניכר מהמזון. עצירת הסחר משמעותה מחסור מיידי במוצרים, תורים אינסופיים למוצרי יסוד וקריסה מוחלטת של יכולת הייצור.
היהלום שבכתר הוא ההייטק – קטר הצמיחה של המשק הישראלי – שתלוי לחלוטין בשוק העולמי. תעשיית ההייטק אחראית ליותר ממחצית מהייצוא הישראלי. משק אוטרקי משמעו חיסול מנוע הצמיחה המרכזי.
הנתון המדאיג ביותר נחשף בדוח המועצה הלאומית למחקר ופיתוח: 54% מתקציבי המו"פ (מחקר ופיתוח) העסקי בישראל ממומנים על ידי גורמים מחוץ למדינה. מדובר בשיעור חריג ותלות מסוכנת בהון זר. בלעדיו, החדשנות הישראלית פשוט תתייבש.
ארה"ב היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל, עם היקף סחר של כ־55 מיליארד דולר בשנה. שמירה על קשר זה לבדו, לצד ניתוק משאר העולם, אולי לא תהפוך את ישראל לאוטרקיה – אך תציב אותה במצב בעייתי
כך או אחרת, הסיכוי שישראל תהפוך לאוטרקיה קלוש. גם בתרחיש קיצוני שבו העולם כולו יחרים את ישראל, סביר שקשרי הסחר עם ארה"ב יישמרו – לפחות כל עוד דונלד טראמפ מכהן כנשיא.
ארה"ב היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל, עם היקף סחר של כ־55 מיליארד דולר בשנה. שמירה על קשר זה לבדו, לצד ניתוק משאר העולם, אולי לא תהפוך את ישראל לאוטרקיה – אך תציב אותה במצב בעייתי של החלפת תלות גלובלית בתלות מוחלטת במעצמה אחת, במחיר כבד של ויתור על יתר השווקים.
כשנתניהו אומר אוטרקיה, למה הוא מתכוון?
אז אם אוטרקיה אינה תרחיש ריאלי – מדוע ראש הממשלה העלה אפשרות כזו, או לפחות לא ניסה להרחיק אותה?
הפרשנות הפסימית גורסת כי נתניהו השלים למעשה עם כך שישראל צועדת לעבר בידוד נרחב, גם אם לא מוחלט, והוא אינו רואה דרך חזרה. מטרתו כעת היא להציג כלפי חוץ מצג כאילו הוא שולט במפלצת – ולא להפך. בדרך, הוא משתמש כהרגלו במילים מפוצצות, ובמקרה הזה כנראה מפוצצות מדי.
לעומת זאת, הפרשנות האופטימית מצביעה על רטוריקה ביטחונית גרידא: קריאה להבטיח ייצור עצמאי של תעשיות ביטחוניות למקרה של חרם או אמברגו. מטרה כזו היא לגיטימית, אך לעטוף אותה במונחים של "אוטרקיה" ו"ספרטה" הוא צעד חסר אחריות.
מילים של מנהיג, ובמיוחד בהקשר כלכלי, נושאות משקל כבד. התגובה המיידית של השווקים הוכיחה זאת – ועוד לא נאמר דבר על אובדן האמון האפשרי בעקבות הנאום
מילים של מנהיג, ובמיוחד בהקשר כלכלי, נושאות משקל כבד. התגובה המיידית של השווקים הוכיחה זאת – ועוד לא נאמר דבר על אובדן האמון האפשרי שנגרם מהתבטאויות מסוג זה.
תרחיש האימה של המשק
בין אם נתניהו כבר השלים עם גזר דין של בידוד חלקי או מלא – ההשלכות על המשק יהיו דרמטיות.
הדבר הראשון שיורגש במצב כזה הוא זינוק ביוקר המחיה. הגבלת הייבוא תחסל חלק גדול מהתחרות ותגרום למחירים להרקיע שחקים. כל הרפורמות שחלמנו עליהן – כמו "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – ייראו אז כזיכרון מתוק ורחוק.
הדבר השני, ואולי הקריטי ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל, הוא בריחת מוחות והון. עובדי ההייטק – כוח עבודה נייד וגלובלי – לא יחכו שהאורות יכבו. הם יבחרו ברילוקיישן למדינות עם כלכלה פתוחה ושפויה, וייקחו איתם את הכישרון ואת תשלומי המיסים.
הדבר האחרון שנרגיש יהיה העמקת העוני והפערים. המדיניות תפגע ראשית וביתר שאת בשכבות החלשות, שכוח הקנייה שלהן יישחק עד דק. לכך תתווסף פגיעה ברמת החיים הכללית, בשל הצורך להטיל מיסים נוספים על האזרחים במקום הכנסות ממסים שיאבדו עם פגיעה בעסקים.
עוצמת הפגיעה בכל אחד מהתחומים הללו תלויה בעומק הבידוד שאליו תתדרדר ישראל.
רק שלא נהפוך לספרטה
נתניהו טוען ש"אין ברירה" וכי ישראל בדרכה להפוך ל"סופר־ספרטה". אלא שהאין־ברירה האמיתי, שמתעלמים ממנו, הוא שישראל – כלכלה מודרנית וגלובלית עד לשד עצמותיה, התלויה בסחר חוץ כמו באוויר לנשימה – אינה יכולה להרשות לעצמה להפוך למשק אוטרקי, לא באופן מלא ולא באופן חלקי.
אין הפסד גדול יותר במלחמה, ואין פרס עצום יותר לחמאס, מאשר מצב שבו נישאר בסופו של דבר בלי כלכלה ובלי חברה מתפקדת
אין הפסד גדול יותר במלחמה, ואין פרס עצום יותר לחמאס, מאשר מצב שבו נישאר בסופו של דבר בלי כלכלה ובלי חברה מתפקדת. במקום להציג תוכנית אסטרטגית סדורה לחיזוק החוסן הביטחוני לצד שמירה על כלכלה פתוחה, בחר נתניהו לשגר סיסמה ריקה ומזיקה – כאילו מדובר בגזירת גורל שנפלה עלינו מהשמיים ולא בתוצאה של מדיניות ממשלתו הקיצונית.
ספרטה ההיסטורית אומנם נהנתה מצבא החזק, אך התבססה על כלכלה וחברה רעועים – ולבסוף קרסה. הרעיון של נתניהו להפוך את ישראל ל"סופר־ספרטה" נראה היום לא רק לא מושך, אלא גם מסוכן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו