אינדונזיה עלתה לאחרונה בדיווחים על מעורבותה הגוברת בקידום ובסיוע בפתרון המלחמה בעזה, שנחתם השבוע, ובקידום הסכמי שלום עם הפלסטינים. ועדיין, מדובר במדינה שמהווה "עולם אחר" לגמרי עבור מרבית הציבור בישראל.

מדובר במדינה רביעית בגודלה בעולם, עם כ-285 מליון תושבים, עם האוכלוסייה המוסלמית (סונית) הגדולה בעולם – 87% מהאינדונזים הם מוסלמים. זהו ארכיפלג עצום של מעל 17,000 איים עם עושר במחצבים מסוגים שונים.

הכלכלה האינדונזית מציגה תמ"ג נומינלי (2025) של כ-1.43 טריליון דולר. התמ"ג הוא כ-4.98 טריליון דולר, מה שממקם את אינדונזיה במקום השביעי בעולם. המדינה נהנית מצמיחה יציבה כבר מעל שני עשורים של כ-5% בשנה, עם אוכלוסייה צעירה יחסית ומעמד ביניים משמעותי. אינדונזיה היא הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם והיא מעצמה אזורית בדרום מזרח אסיה.

אינדונזיה היא מדינה מרתקת שחגגה באוגוסט 2025 יום העצמאות ה-80 שלה, עם היסטוריה סוערת, והיא הופכת לכוח אזורי ובינלאומי משמעותי, עם כוונות ופוטנציאל להפוך למעצמה משפיעה ברמה העולמית בעשורים הקרובים, בהנהגתו החזקה של הנשיא פראבואו סוביאנטו (Prabowo Subianto) גנרל לשעבר שנבחר בבחירות הכלליות ב־14 בפברואר 2024, והושבע ב־20 באוקטובר 2024.

אינדונזיה היא מדינה מרתקת עם היסטוריה סוערת, שהופכת לכוח אזורי ובינלאומי משמעותי, עם כוונות ופוטנציאל להפוך למעצמה משפיעה ברמה העולמית בעשורים הקרובים

על מנת להכיר מעט יותר מדינת הענק האסייתית הזו, אנסה לתת זרקור ממוקד על המבנה הפוליטי והשלטוני של אינדונזיה.

 החוקה ותפקידה

חוקת 1945 (UUD 1945) היא הבסיס המשפטי העליון, מגדירה את מוסדות השלטון, סמכויותיהם ובלמים־ואיזונים. עקרונות הפַּנְצַ'סִילָה (Pancasila) – חמשת עקרונות היסוד הלאומיים – משמשים כמצפן נורמטיבי למדינה ולמדיניות, וכדוקטרינה מאחדת שנועדה לגשר על הפערים התרבותיים, האתניים והדתיים העצומים באינדונזיה.

החוקה תוקנה מספר פעמים בראשית שנות ה-2000 כדי להתאים את המשטר לעקרונות דמוקרטיים מודרניים, אך עקרונות היסוד – כגון ריבונות העם, שלטון החוק ועקרונות הפַּנְצַ'סִילָה – נותרו ביסוד שלה. בפועל החוקה חזקה ויציבה וזוכה לתמיכת העם.

 חמשת עקרונות הפנצ'סילה (Pancasila)

• אמונה באל אחד.
• הומניות וצדק אנושי.
• אחדות אינדונזיה.
• ריבונות העם המונהגת בחוכמה דרך התייעצות וייצוג.
• צדק חברתי לכל אזרחי אינדונזיה.

 שיטת המשטר

אינדונזיה היא דמוקרטיה נשיאותית ריכוזית־מבוזרת (אינה משטר פרלמנטרי). הנשיא וסגנו נבחרים ישירות לכהונה של חמש שנים, עם הגבלה לשתי כהונות. הנשיא הוא גם ראש מדינה וגם ראש ממשלה, והפרלמנט למעשה לא יכול להדיח אותו (אלא בהליך נדיר של הדחה).

החוקה תוקנה מספר פעמים בראשית שנות ה-2000 כדי להתאים את המשטר לעקרונות דמוקרטיים מודרניים, אך עקרונות היסוד – כגון ריבונות העם, שלטון החוק ועקרונות הפַּנְצַ'סִילָה – נותרו ביסודה

סמכויות הנשיא

הנשיא ממנה ממשלה (קבינט) של שרים האחראים על תחומי מדיניות. כל סמכויות הביצוע מרוכזות בידי הנשיא. המודל הוא של נשיאות חזקה בסביבה רב-מפלגתית. עם זאת, החוקה מקנה מנגנוני בלמים ואיזונים: למשל, כל חוק דורש את אישור הפרלמנט (וגם את הסכמת הנשיא), והנשיא מצדו אינו רשאי לפזר את הפרלמנט באמצע כהונתו.

 מבנה המדינה

אינדונזיה היא מדינה אחודה (Unitary State) עם 38 מחוזות. אינדונזיה אינה פדרציה. כבר מ־1945 המנהיגים דחו פדרליזם מחשש לפירוק המדינה. בתקופת סוהארטו הכול רוכז בג'קרטה, אך לאחר נפילתו הועברו סמכויות רבות למחוזות במסגרת ביזור (Decentralization).

הרשות המחוקקת (הפרלמנט)

הרשות המחוקקת הלאומית באינדונזיה היא אספת העם (MPR) המשמשת כפרלמנט דו-בתי. במסגרתו פועלים שני בתים – בית הנבחרים (DPR) ומועצת הנציגים האזוריים (DPD). ה-DPR הוא הבית המרכזי והמחוקק העיקרי: בו מכהנים 580 חברים נבחרים בבחירות ארציות יחסיות. ה-DPR (באמצעות ועדות פרלמנטריות) מופקד על חקיקת חוקים, אישור התקציב הלאומי בשיתוף עם הנשיא, ופיקוח פרלמנטרי שוטף על פעילות הממשלה. ה-DPD מייצג את המחוזות והאזורים: הוא מורכב מנציגים עצמאיים מכל מחוז – 4 מכל מחוז, סך הכל 152 חברים. ה-MPR מאשר את השבעת הנשיא הנבחר, מוסמך לתקן את החוקה ברוב מיוחד, ואף רשאי להדיח נשיא מכהן בהצבעה במליאה המשותפת ברוב של שני שלישים, במקרה של עבירות חמורות מצד הנשיא.

מערכת הבחירות

אינדונזיה מקיימת בחירות כלליות (Pemilu) בו־זמנית לנשיאות ולפרלמנט. אחוז החסימה למפלגות הוא 4% מהקולות הכשרים. ב-2024 נקבע מספר בעלי זכות הבחירה הרשומים לכ-204 מיליון.

הבחירות המקומיות (Pilkada) נערכות במועד נפרד. יום הבחירות ב־14 בפברואר 2024 באינדונזיה היה הגדול ביותר בעולם שנערך ביום אחד – סך הכל הצביעו כ-168 מיליון אינדונזים, לפי שיעור השתתפות של 82.39%.

מערכת המפלגות והקואליציות

מערכת המפלגות האינדונזית היא פלורליסטית ורבת-מפלגות. בבחירות משתתפות מפלגות רבות, וכיום מיוצגות בפרלמנט הלאומי 8 מפלגות – 7 מתוכן בקואליציה ואחת (הגדולה מכולן ה-PDI-P) תומכת בפועל מבחוץ. בפועל אין שונות אידיאולוגית או דתית משמעותית בין המפלגות. ההבחנה האידיאולוגית בין המפלגות מטושטשת מאוד. מרבית המפלגות אינן מציגות הבדלים ברורים במדיניות או באג'נדה, והדגש הוא על אישים, על בריתות פוליטיות ועל נגישות למוקדי כוח. כולל בקרב המפלגות האסלאמיות. למעשה, היעדר קיטוב אידיאולוגי מובהק מקל על המפלגות לשתף פעולה בקואליציות רחבות המבוססות על חלוקת כוח, ולא בהכרח על הבדלים רעיוניים עקרוניים.

ההבחנה האידיאולוגית בין המפלגות מטושטשת מאוד. מרביתן לא מציגות הבדלים ברורים במדיניות או באג'נדה, והדגש הוא על אישים, בריתות פוליטיות ונגישות למוקדי כוח. כולל בקרב המפלגות האסלאמיות

מערכת המשפט

עצמאות מערכת המשפט קיימת עקרונית, היא הרשות השופטת האחראית לשלטון החוק ולבקרה חוקתית. בראש עומד בית המשפט העליון – הערכאה הגבוהה והמערערת העליונה והמפקחת על הערכאות הנמוכות – ולצדו בית המשפט החוקתי (מ־2003) המבטיח עליונות החוקה והפרדת הרשויות.

עם זאת, מינויים פוליטיים, מקרי שחיתות ולחצים על שופטים פוגעים באמון הציבור וביכולתה לשמש בלם דמוקרטי. מקרה מבחן בולט התרחש באוקטובר 2023: בית המשפט החוקתי איפשר לג'יבראן רקאבומינג רקה (Gibran Rakabuming Raka), בנו של הנשיא היוצא ג'וקו וידודו (Joko Widodo) וגיסו של יו"ר בית המשפט דאז, להתמודד לסגן הנשיא אף שלא עמד בגיל המינימום – מה שנתפס כניגוד עניינים חמור ושימוש במוסדות משפטיים לקידום אינטרסים אישיים. המקרה הצית ביקורת ציבורית ודיון על עצמאות המערכת.

 חקיקה

תהליך החקיקה מתקיים בפרלמנט, בפועל זה תהליך משותף עם הממשלה. יוזמת חוק יכולה לבוא מה־DPR (הפרלמנט) או מהממשלה, ונציגי הממשלה משתתפים בדיוני הפרלמנט. אחרי שהחוק עובר, הנשיא חותם עליו.

 כלכלה

כלכלת אינדונזיה היא "כלכלה מעורבת" ולא כלכלת שוק חופשי. החוקה מחייבת שהמשאבים והענפים המרכזיים יהיו בשליטת המדינה. הפנצ'סילה מעניקה לגיטימציה מוחלטת למודל זה. למדינה תפקיד מרכזי גם כרגולטור וגם כשותף עסקי. מודל "כלכלת פנצ'סילה" משלב שוק עם שליטה ממשלתית לטובת רווחה חברתית. מודל זה יוצר גם מגבלות על תחרות והשקעות זרות. במסגרת זו, כחלק ממדיניות הנשיא הנבחר, הוקמה בפברואר 2025 קרן העושר הממשלתית Danantara – שהציבה יעד ארוך טווח לניהול נכסי המדינה בסך ‎US$900bn.

מינויים פוליטיים, שחיתות ולחצים על שופטים פוגעים באמון הציבור וביכולת המערכת הפוליטית לשמש בלם דמוקרטי. למשל, כשביהמ"ש החוקתי איפשר לבן הנשיא דאז להתמודד לסגן הנשיא בניגוד לקריטריון הגיל

הצבא ומערכות הממשל

הצבא באינדונזיה היה שחקן מרכזי בתקופת סוהארטו (1967-1998) ושמר על השפעה משמעותית גם לאחר נפילת המשטר ובעידן הדמוקרטי, בעיקר בתחומי ביטחון ומדיניות חוץ. הצבא האינדונזי נחשב לצבא חזק – ממוקם בדרוג Global Firepower 2025 כצבא ה-13 בעולם (ישראל במקום ה-15).

במרץ 2025 הורחבה האפשרות למינוי אנשי צבא לתפקידים אזרחיים, מה שגרם לחשש לחזרה למונח "דו-תפקידיות" (Dwifungsi) שמשמעו תפקוד כפול של אנשי צבא במערכות השלטון האזרחי. מהלך זה מחזק את ההשפעה הצבאית במוסדות אזרחיים וחברות ממשלתיות, ומציף אתגר לשמירה על הפרדת הרשויות ועל הדמוקרטיה.

 נקודות למחשבה בהקשר הישראלי

יש נקודות רבות העולות לדיון ולבחינה השוואתית מעמיקה בהקשר לישראל. אגע בקצרה בחלקן:

• קיומה של חוקה יציבה כבסיס לכל המבנה השלטוני והחברתי.
• דת ומדינה – בחוקה האינדונזית קיימת מסגרת דתית־אזרחית ייחודית – האסלאם אינו מוגדר כדת המדינה (ישנן 6 דתות מוכרות באינדונזיה, ויש לציין כי היהדות אינה אחת מהן).
• מגבלת כהונה לנשיא של 2 קדנציות (סך הכל 10 שנים).
• כהונת הנשיא לא תלויה באמון הפרלמנט (פרט למקרים חריגים).
• אחוז חסימה גבוה (מוביל למיעוט מפלגות).
• הקואליציה מבוססת על חלוקת הכוח ומוקדי השפעה ולא על נושאים אידיאולוגיים.
• חולשת אופוזיציה למול עוצמת כוחו השלטוני של הנשיא וההרכב הקואליציוני.
• חולשת מערכת המשפט ופגיעה באמון ציבורי.
• כלכלה מבוססת עקרונות מעורבים, בהן הדרישה לצדק חברתי ושליטה רגולטורית ועסקית של הממשלה בכל המגזרים המרכזיים.
• צבא חזק עם זליגה למעורבות גם במגרש הפוליטי.

סיכום

אינדונזיה היא דמוקרטיה נשיאותית עם מבנה נשיאותי חזק בסביבה רב-מפלגתית וקואליציונית, הנשענת על חוקת 1945 ועל אידיאולוגיה שבבסיס המדינה – הפַּנְצַ'סִילָה (Pancasila).

הרכב הקואליציה נקבע על בסיס חלוקת כוח ואינטרסים ולא על בסיס אידיאולוגיה מפלגתית. בפועל נגזרת מכאן חולשה אופוזיציונית לצד כוח שלטוני נרחב. אלו, לצד חולשתה של המערכת המשפטית, מעיבים על הדמוקרטיה האינדונזית הצעירה ומעלים חששות לדמוקרטיה וליציבות המשטר (בהינתן מחאות ציבוריות המוניות).

מהרכב קואליציה שנקבע על בסיס חלוקת כוח ואינטרסים ולא אידיאולוגיה מפלגתית – נגזרת חולשה אופוזיציונית לצד כוח שלטוני נרחב. אלו, לצד חולשת המערכת המשפטית, מעיבים על הדמוקרטיה הצעירה

מהצד השני, ישנו שלטון ונשיא בעל יכולות ממשל וביצוע יוצאות דופן עם פוטנציאל למימוש מדיניות מיטיבה לציבור הבוחרים. מנקודת מבט ישראלית, בעידן הסכמי עם אינדונזיה, הפוטנציאל מרקיע שחקים ובמגוון רחב של תחומים.

גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.