תסמונת ההזדהות עם החוטפים ידועה בשמה כתסמונת שטוקהולם, על שמם של עובדי בנק שנחטפו בשטוקהולם בשנת 1973 וגילו סימני הזדהות עם חוטפיהם עד כדי כך שסירבו להעיד נגדם, הביעו הזדהות רגשית עם מניעיהם וחשו תלות פיזית ונפשית בחוטפים.

תסמונת שטוקהולם הפכה שם נרדף לקרבה רגשית בשבי בין השבוי לשוביו; תגובה פסיכולוגית שבה אנשים שמוחזקים כבני ערובה מפתחים רגשות חיוביים, אמפתיה ואף נאמנות כלפי החוטפים שלהם, לעיתים תוך תפיסת המצילים כאויבים. התופעה משמשת כמנגנון הישרדות, כאשר הקורבנות מפתחים תלות רגשית, מנסים להבין ולצדד במניעי השובים כדי לשרוד את המצב הקשה.

בישראל מסתמנת כיום תסמונת דומה, תסמונת 11:0.

שומרי סף שמול עיניהם הפעורות לרווחה מתבצע פשע נגד הדמוקרטיה, או עבירה פלילית של ראש המערכת החשובה במדינה, או שחיתות זועקת או מצעד איוולת קטסטרופלי בממדים היסטוריים, והם יושבים ושותקים – או במקרה הגרוע, מכשירים את השרץ, בורחים מהתמודדות מול העבריין המיניסטריאלי.

שומרי סף שמול עיניהם הפעורות לרווחה מתבצע פשע נגד הדמוקרטיה, או עבירה פלילית של ראש המערכת החשובה במדינה, או שחיתות זועקת או מצעד איוולת קטסטרופלי בממדים היסטוריים, והם יושבים ושותקים

הם מביטים באסון כמו אדם שנופל מהקומה העשרים וצופה בינתיים בחלונות החולפים מול עיניו בדרך לתהום.

בתסמונת שטוקהולם שלנו, לוקה למשל נשיא המדינה יצחק הרצוג. הוא בירך על נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם, כשהוא רואה את כל העולם ואשתו יוצא מאולם העצרת הכללית ומחרים את ישראל.

הרצוג מעולם לא תקף או הטיל אחריות על נתניהו בעקבות מחדל טבח 7 באוקטובר; הוא תמיד ינסה למצוא משהו חיובי במעשיו של נתניהו גם אם מדובר בטרפוד עסקאות להצלת החטופים, הארכת המלחמה ללא תכלית או סתם הפיכה משטרית.

קחו עכשיו, למשל, את מינוי דוד זיני לראש שב"כ.

במה שונה המינוי הזה ממינוי ראש ממשלה הנאשם בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים לתפקיד ראש מערכת השלטון בישראל?

זיני אמנם לא נחשד בעבירות פליליות, אבל הרקורד הביטחוני שלו בוודאי לא מתאים לראשות שב"כ, הרקורד האידאולוגי שלו מסוכן לראשות שב"כ והסביבה המשפחתית והחברתית שלו מצביעה על עמדות משיחיות קיצוניות שאינן מתאימות למי שנדרש לשיקול דעת יומיומי בסוגיות מסובכות מול שלטון החוק, מול בעיות של זכויות אדם בדמוקרטיה וסכנות ביטחוניות, מול הליכה על חבל דק בין ציות לחוק לדרישות אנטי דמוקרטיות מהפוליטיקאי הממונה עליו.

הליך המינוי של זיני זוהם בידי מי שאנשי לשכתו נחקרים כעת על מעשי בגידה לכאורה תוך כדי מלחמה כאשר הם מקבלים תשלומי עתק ממדינה שמממנת את חמאס, ארגון הטרור שרצח וחטף מאות ישראלים. זיני אף הפר פקודת מטכ"ל ולא הודיע לרמטכ"ל על הצעת המינוי שקיבל מנתניהו, ועשה זאת כאשר הוא יודע שהיועמ"שית התנגדה למינוי שריחו ריח רע של ניגוד עניינים מצד הממנה.

והנה כל מערכות שומרי הסף נאלמות ונעלמות ברגע המינוי.

בג"ץ דחה את מתן הצו על-תנאי בעתירות שהתנגדו למינוי ואפשר את כניסתו של זיני לתפקיד. כלומר, יהיה קשה מאוד לשכנע את בג"ץ בעוד חודשיים שזיני לא ראוי.

כמו בג"ץ ה-11:0, שקבע כי אין מניעה לאפשר לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, כך גם כיום השופטים נרתעים מעימות מול מסכני ומחריבי הדמוקרטיה. הם חוששים להעמיד את ערכי מדינת ישראל מול הקמים עליה לכלותה

כמו בג"ץ ה-11:0, שקבע כי אין מניעה לאפשר לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, כך גם כיום השופטים נרתעים מעימות מול מסכני ומחריבי הדמוקרטיה. הם חוששים להעמיד את ערכי מדינת ישראל מול הקמים עליה לכלותה כמדינת חוק דמוקרטית.

גם שופטי תסמונת 11:0 כתבו את כל המילים והנימוקים הנכונים שהצביעו על כך שזה לא ראוי לאפשר לנאשם בפלילים לכהן כמנהל מחלקת המים, אבל הכשירו את המינוי של ראש ממשלה נאשם בפלילים לתפקיד החשוב ביותר במדינה.

אמרנו הזדהות עם החוטף, הבנה למניעיו, הגנה על התוקפן, יצירת קשר אישי רגשי עם התוקפן עד כדי התנגדות ממשית לגורמי החילוץ. כל התופעות המאפיינות את תסמונת שטוקהולם, בולטות בתסמונת 11:0 הישראלית.

הרצוג הוא הנציג הבולט של התופעה. אבל שופטי בג"ץ נותנים לה את הגושפנקה הציבורית, המוסרית, החוקית לכאורה.

הפחד מפני העמדת האינטרס של המדינה, מול מי שחטף מדינה שלמה כדי להימלט מהדין והוא מנסה לבצע הפיכה משטרית, גורר מדינה שלמה למלחמה נוראית ארוכה ללא תכלית, הפחד הזה הוא בעצם שיתוף פעולה עם החוטף. הבנה של מניעיו והגנה עליו למרות שהוא זה שאוחז באקדח ומאיים על כל "לקוחות הבנק" – אזרחי המדינה. רבים מהם כבר שילמו בחייהם במלחמה או בשבי .

קחו את מינויו של איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי. אותה תופעה. האיש עבריין מורשע, מוכר, פרובוקטור נפיץ שמתן סמכויות מדינה בידיו כמוהן כמתן פתיל רועם בידיו של פירומן מוכר. שומרי הסף לא ממהרים לעצור אותו ולמנוע ממנו לקבל החלטות של חיים או מוות (חלוקת אלפי כלי נשק, למשל, אדישות לרציחות במגזר הערבי ועוד).

גם נתניהו ממשיך ליהנות מתסמונת 11:0. כמות ניגודי העניינים שהוא ביצע מאז שבג"ץ אישר לו לכהן כראש ממשלה תחת הסכם ניגוד עניינים, עושה צחוק מבג"ץ ומהחוק. עצם זה שהוא דחף לפיטורי ראש שב"כ רונן בר רק אחרי שנפתחה חקירת "קטאר-גייט" ובה נחקרים המקורבים אליו ביותר, היא האימא של ניגודי עניינים.

גם נתניהו ממשיך ליהנות מתסמונת 11:0. כמות ניגודי העניינים שהוא ביצע מאז שבג"ץ אישר לו לכהן כראש ממשלה תחת הסכם ניגוד עניינים, עושה צחוק מבג"ץ ומהחוק

דחיפת מינוי זיני לתפקיד – אדם שנתניהו עצמו, לפי הדיווחים, דחה את מינויו לתפקיד המזכיר הצבאי שלו כי "הוא משיחי מידי" – מעידה כאלף עדים על כך שאינטרסים זרים עומדים מאחוריו, שהמינוי לא ראוי בלשון מנומסת ומושחת.

נתניהו הרי מינה את יוסי כהן לראש המוסד לאחר שזה הכשיר את שרץ עסקת מתווה הגז למען הטייקונים חבריו; נתניהו השתמש ביוסי כהן כראש המוסד כדי לסגור את יחידת "צלצל" שלחמה בכספי הטרור ופתח את הדלת להזרמת מיליארדים מקטאר לחמאס, מהלך שהביא עלינו את שואת 7 באוקטובר.

שומרי הסף המשיכו בכל המעשים הללו לתמוך בחוטף. להבין את מניעיו. לצדד בהסבריו. לא להפעיל כלים להצלת המדינה ואזרחיה מציפורניו של העבריין השודד את חייהם .

זו התסמונת שתקפה גם את שופטי 11:0, ואלה הדביקו את המערכת כולה עד שכיום קל מאוד לטרפד עסקאות חטופים בלי לתת דין וחשבון לאיש, למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אסון 7 באוקטובר, לאשר הפצצה בקטאר בלי החלטת קבינט, לחדש מלחמה אחרי שכבר נחתמה עסקת חטופים (ינואר 2025) שבה היה צריך להמשיך לדון בתנאים לסיום המלחמה ולא בחידושה ובקרוב כנראה נחזה גם בטרפוד בחירות הוגנות .

קורבנות החטיפה הם כל אזרחי ישראל, אבל שומרי הסף שהיו אמורים להגן עליהם, הם שלקו בתסמונת האובדנית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.