JavaScript is required for our website accessibility to work properly. דואר היום ליום רביעי, 7 אוקטובר 2026: שבעה באוקטובר | זמן ישראל
 
  אמיר בן-דוד  
 
דואר היום: ניוזלטר יומי עממי עם אמיר בן-דוד
יום רביעי, 7 אוקטובר 2026
 
השבעה באוקטובר

יומיים אחרי יום הזיכרון הממלכתי, ישראל התעוררה ליום הזיכרון האמיתי – זה הנושא את התאריך 7 באוקטובר.

שלוש שנים מלאו ליום שבו השתנו חיינו, היום שבו השתנתה המדינה והיום שבו השתנה המזרח התיכון. עקבות החורבן ניכרים עדיין בכל פינה – מקריית שמונה ומטולה הנטושות למחצה בצפון ועד רצועת עזה ההרוסה כמעט לחלוטין בדרום; מגילויי האנטישמיות בקמפוסים של ארצות הברית ועד העוינות הגוברת לישראל במסדרונות הכוח של אירופה.

פעילים חוסמים את נתיבי איילון בתל אביב בשעה 06:29, השעה שבה החל טבח ה-7 באוקטובר לפני שלוש שנים, בעוד נהגים עומדים מחוץ לרכביהם. 7 באוקטובר 2026 (צילום: Roy Alima/Flash90)
פעילים חוסמים את נתיבי איילון בתל אביב בשעה 06:29, השעה שבה החל טבח ה-7 באוקטובר לפני שלוש שנים, בעוד נהגים עומדים מחוץ לרכביהם. 7 באוקטובר 2026 (צילום: Roy Alima/Flash90)

ובעוד 20 ימים ישראל תלך לקלפיות לבחור כנסת חדשה וממשלה חדשה – בצל קדנציית הבלהות שלמרבה התדהמה מתקרבת אל סופה החוקי והמלא.

אירועי יום הזיכרון לשבעה באוקטובר נפתחו היום בשעה 06:29 בשורה של טקסים ומחאה בכל רחבי הארץ. מול הכנסת עמדו מפגינים לדקה דומייה, נושאים את תמונות הנרצחים והחללים. במקום הועמד מיצב מחאה המזכיר את המחדל והטבח.

מול הכנסת עמדו מפגינים לדקה דומייה, נושאים את תמונות הנרצחים. במקום הועמד מיצב מחאה המזכיר את המחדל והטבח

גם על הגשרים מעל נתיבי איילון נעמדו אזרחים, ועשרות מהם ירדו לכביש וחסמו לזמן קצר את התנועה בנתיבי איילון לשני הכיוונים. הם הניפו שלטים שעליהם נכתב: "בבוקר ה-7.10 זוכרים, בבוקר 27.10 לא סולחים ומביאים לוועדת חקירה ממלכתית ולתיקון".

גם בצומת צמח, צומת כברי וצומת קיסריה התייצבו אזרחים שעמדו דקה דומייה והניפו שלטי מחאה; מפגינים התייצבו ב-06:29 מול בתיהם של שרים וחברי כנסת וקראו את שמות הנרצחים, החטופים והנופלים; המים במזרקה בכיכר דיזנגוף בתל אביב נצבעו אדום; בחוף הים בתל אביב הוצב מיצב ענק שנקרא "7.10 – מחיר הכישלון".

גם הרשתות החברתיות עוסקות הבוקר בעיקר בתאריך הסמלי ובמשמעותו שלוש שנים אחרי. הסטיריקן רשף שי כתב בהקשר הזה: "יש משפחות שכולות שלא הלכו לנחם את ראש הממשלה אפילו פעם אחת מאז השבעה באוקטובר".

אירועי הזיכרון והמחאה יימשכו לאורך כל היום בכל רחבי הארץ ויגיעו לשיאם בטקס הזיכרון הלאומי של משפחות שבעה באוקטובר שייפתח בתשע ורבע בערב בפארק הירקון ויועבר בשידור ישיר בכל ערוצי הטלוויזיה.

 
מה למדנו מהשבעה באוקטובר?
אנשים חולפים על פני מיצב זיכרון לזכר נרצחי טבח ה-7 באוקטובר, לאורך חוף הים בתל אביב, בעת שישראל מציינת שלוש שנים לטבח. 7 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
אנשים חולפים על פני מיצב זיכרון לזכר נרצחי טבח ה-7 באוקטובר, לאורך חוף הים בתל אביב, בעת שישראל מציינת שלוש שנים לטבח. 7 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מטבע הדברים, כמעט כל כותבי המאמרים בישראל עוסקים הבוקר בלקחי השבעה באוקטובר, בשיעורים שלמדנו על בשרנו בשלוש השנים שחלפו מאז, בלקחים שהפקנו או שהיינו צריכים להפיק, ובמה שנדרש מאיתנו לעשות מעתה והלאה.

מטבע הדברים, עולים במאמרים הללו נושאים שונים והצעות שונות, לעתים סותרות.

צבי בראל מזכיר הבוקר ב"הארץ":

"ישראל יצאה למלחמה לפני שלוש שנים עם מטען נקמה שאין להשביעו. החוצפה וההתנשאות שעליהן נבטה התבוסה הנוראה בשבעה באוקטובר לא נעלמו. נדמה שרק התעצמו. נתניהו הבטיח שוב ושוב 'לשנות את פני המזרח התיכון', והאזור מתחיל לשנות את פניו, אבל לא בהכרח באופן שישראל תכננה".

יוסי יהושע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" כותב:

"הלקח החשוב ביותר מהשבעה באוקטובר הוא לא רק שצריך יותר טנקים, יותר חיילים או יותר מוצבים. הלקח הוא שאסור לצבא להתאהב בתפיסה של עצמו. לכן המבחן האמיתי של השינויים שביצע צה"ל מאז יהיה בפעם הבאה שבה האויב ינסה להפתיע את ישראל".

יואב לימור כותב ב"ישראל היום":

"ישראל הייתה צריכה לקבל שתי החלטות בתחילת המלחמה. הראשונה, לעבוד יחד עם העולם על תוכנית לסיום המלחמה, מה שנקרא 'היום שאחרי', שבו תשלוט בעזה ממשלה פלסטינית אחרת שאינה חמאס. השנייה, לצאת למאבק הסברה חובק עולם שיניח תשתית הסברתית למלחמה בעזה.

"לו שני המהלכים האלה היו נעשים, היינו מצמצמים במידה רבה את ממדי הנזק הבינלאומי שאנחנו נאלצים להתמודד אתו היום. ובעיקר – חמאס כבר מזמן לא היה שולט בעזה".

בן כספית ממתמקד ב"מעריב" בהצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה השבוע, לפיה ישראל עמדה בשבעה באוקטובר 2023 על סף השמדה. ראש הממשלה חזר על הטענה הזאת בהזדמנויות שונות לאורך השנה האחרונה והוא משתמש בה בקמפיין הבחירות שלו:

"הדבר היחיד שלא השתנה היא שהוא כרגיל שיקר. המטרה שלו אחת ויחידה: להפחיד אותנו. לתת לנו להבין שאם ישראל הייתה בסכנת השמדה מיידית, הרי שאנחנו חייבים לו טובה, שהרי הוא הציל אותנו.

"אבל בואו נניח שהוא לא שיקר. אם ישראל עמדה באמת בפני סכנת השמדה בבוקר שבעה באוקטובר, בנימין נתניהו הוא שאשם בכך… אם זה אכן קרה במשמרת של נתניהו, זה לא כתב אישום, זו ההרשעה הגורפת והנוקבת ביותר שאפשר להעלות על הדעת".

ועמיחי אתאלי כותב ב"ידיעות אחרונות":

"צפיתי השבוע בריאיון עם אבינתן אור בתוכנית 'עובדה'. משפט אחד תפס אותי יותר מכול. אבינתן תיאר את שיחת הפרידה שקיים עם אחד המחבלים ששמר עליו במשך תקופה ארוכה, רגע לפני ששוחרר. המחבל המליץ לו לחזור לישראל, לחבק את אבא ואמא, ולמהר לקנות כרטיס טיסה לאירופה, כי הטבח הבא הוא רק עניין של זמן.

"יזכור עם ישראל שגם ברגע הזה, במרחק של מאות מטרים מהמיטות של ילדינו, יש קבוצה ענקית של רוצחים צמאי דם, שלא תשקוט ולא תנוח עד שתרווה את צימאונה בדם של ילדי ישראל. ונכון לרגע זה שום דבר לא השתנה, לא ברצון שלהם ולא בתוכנית המעשית. תשאלו את החוטף של אבינתן אור".

 
כמה עלו לנו השנים האחרונות?
בני משפחה ומבקרים מתאספים באתר ההנצחה של פסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים בדרום הארץ, בבוקר של. 7 באוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בני משפחה ומבקרים מתאספים באתר ההנצחה של פסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים בדרום הארץ, בבוקר של. 7 באוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יובל אזולאי כותב ב"כלכליסט":

"שלוש שנים של מלחמה אזורית גבו מישראל מחיר דמים עצום, ועוד מיליארדי שקלים שמימנו לחימה מתמשכת בשמונה חזיתות, תוך גיוס רבבות חיילי מילואים לסבבים ממושכים, ייצור ורכש חימושים הנצרכים בקצב מהיר מקצב ייצורם – ואתגר שיקומם של המוני הפצועים מהמלחמה שאינה נגמרת. והקופה עוד רושמת".

הנה מקבץ נתונים שוברי לב שנאספו הבוקר על ידי כלי התקשורת השונים:

  • 30 אלף פצועי צה"ל בשלוש שנים – 63% עם פגיעות נפש.
  • תקציב הביטחון מתקרב בארבע השנים האחרונות ל-540 מיליארד שקל – יותר מפי שניים מתקציב הביטחון בארבע השנים שקדמו לשבעה באוקטובר (כ-238 מיליארד שקלים).
  • הוצאות המלחמה עצמה מוערכות בכ-405 מיליארד שקל. הוצאות המימון יימשכו עמוק אל תוך העשורים הבאים ויורגשו בכל כיס, במיסים גבוהים יותר ובשירותים ציבוריים מצומצמים יותר.

הוצאות המלחמה עצמה מוערכות בכ-405 מיליארד שקל. הוצאות המימון יימשכו עמוק אל תוך העשורים הבאים ויורגשו בכל כיס

  • רשות המיסים פרסמה אתמול ש-38.6 מיליארד שקלים הופנו לפיצויים שונים ששולמו לנפגעי המלחמה. הנתון הזה לא כולל את אובדן ההכנסות ממיסים, המוערך בכ-40 מיליארד שקלים עד לסוף 2025. הוא גם לא כולל את אובדן התוצר שהכלכלה הישראלית הייתה מייצרת אילו לא הייתה במלחמה – אובדן שהוערך על ידי בנק ישראל ב-177 מיליארד שקלים עד לסוף 2025.
 
האם המבצר נפל?

פרויקט המבצר - חידון

אחת התופעות שמלוות את חיינו בשלוש השנים האחרונות היא אינטנסיביות כל כך גבוהה של אירועים דרמטיים, שיוצרים הפרעת קשב לאומית. מבול מבזקי החדשות הדחופים, ההתרעות, האזעקות, הידיעות המצמיתות, סבבי המלחמה, והרעש הבלתי נסבל ברשתות החברתיות, לא מאפשר לנפש האנושית לעכל את מה שעובר עלינו.

פרויקט המבצר של זמן ישראל מציע הבוקר את "המבצר במספרים" – משחק שבו תוכלו לבדוק מה אתם באמת יודעים על מה שבאמת קרה בישראל בשלוש השנים האחרונות.

נסו וכנראה שלא תהנו; זו חוויה מטלטלת – מניסיון.

 
התזכורת היומית

"ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים במדינת ישראל – כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי".

בנימין נתניהו, מאי 2008

 
עוד מכותבי זמן ישראל
 
זירת הבלוגים
 
זירת הדמוקרטיה
 
 
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.