אנשים חולפים על פני מיצב זיכרון לזכר נרצחי טבח ה-7 באוקטובר, לאורך חוף הים בתל אביב, בעת שישראל מציינת שלוש שנים לטבח. 7 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
מטבע הדברים, כמעט כל כותבי המאמרים בישראל עוסקים הבוקר בלקחי השבעה באוקטובר, בשיעורים שלמדנו על בשרנו בשלוש השנים שחלפו מאז, בלקחים שהפקנו או שהיינו צריכים להפיק, ובמה שנדרש מאיתנו לעשות מעתה והלאה.
מטבע הדברים, עולים במאמרים הללו נושאים שונים והצעות שונות, לעתים סותרות.
צבי בראל מזכיר הבוקר ב"הארץ":
"ישראל יצאה למלחמה לפני שלוש שנים עם מטען נקמה שאין להשביעו. החוצפה וההתנשאות שעליהן נבטה התבוסה הנוראה בשבעה באוקטובר לא נעלמו. נדמה שרק התעצמו. נתניהו הבטיח שוב ושוב 'לשנות את פני המזרח התיכון', והאזור מתחיל לשנות את פניו, אבל לא בהכרח באופן שישראל תכננה".
יוסי יהושע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" כותב:
"הלקח החשוב ביותר מהשבעה באוקטובר הוא לא רק שצריך יותר טנקים, יותר חיילים או יותר מוצבים. הלקח הוא שאסור לצבא להתאהב בתפיסה של עצמו. לכן המבחן האמיתי של השינויים שביצע צה"ל מאז יהיה בפעם הבאה שבה האויב ינסה להפתיע את ישראל".
יואב לימור כותב ב"ישראל היום":
"ישראל הייתה צריכה לקבל שתי החלטות בתחילת המלחמה. הראשונה, לעבוד יחד עם העולם על תוכנית לסיום המלחמה, מה שנקרא 'היום שאחרי', שבו תשלוט בעזה ממשלה פלסטינית אחרת שאינה חמאס. השנייה, לצאת למאבק הסברה חובק עולם שיניח תשתית הסברתית למלחמה בעזה.
"לו שני המהלכים האלה היו נעשים, היינו מצמצמים במידה רבה את ממדי הנזק הבינלאומי שאנחנו נאלצים להתמודד אתו היום. ובעיקר – חמאס כבר מזמן לא היה שולט בעזה".
בן כספית ממתמקד ב"מעריב" בהצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה השבוע, לפיה ישראל עמדה בשבעה באוקטובר 2023 על סף השמדה. ראש הממשלה חזר על הטענה הזאת בהזדמנויות שונות לאורך השנה האחרונה והוא משתמש בה בקמפיין הבחירות שלו:
"הדבר היחיד שלא השתנה היא שהוא כרגיל שיקר. המטרה שלו אחת ויחידה: להפחיד אותנו. לתת לנו להבין שאם ישראל הייתה בסכנת השמדה מיידית, הרי שאנחנו חייבים לו טובה, שהרי הוא הציל אותנו.
"אבל בואו נניח שהוא לא שיקר. אם ישראל עמדה באמת בפני סכנת השמדה בבוקר שבעה באוקטובר, בנימין נתניהו הוא שאשם בכך… אם זה אכן קרה במשמרת של נתניהו, זה לא כתב אישום, זו ההרשעה הגורפת והנוקבת ביותר שאפשר להעלות על הדעת".
ועמיחי אתאלי כותב ב"ידיעות אחרונות":
"צפיתי השבוע בריאיון עם אבינתן אור בתוכנית 'עובדה'. משפט אחד תפס אותי יותר מכול. אבינתן תיאר את שיחת הפרידה שקיים עם אחד המחבלים ששמר עליו במשך תקופה ארוכה, רגע לפני ששוחרר. המחבל המליץ לו לחזור לישראל, לחבק את אבא ואמא, ולמהר לקנות כרטיס טיסה לאירופה, כי הטבח הבא הוא רק עניין של זמן.
"יזכור עם ישראל שגם ברגע הזה, במרחק של מאות מטרים מהמיטות של ילדינו, יש קבוצה ענקית של רוצחים צמאי דם, שלא תשקוט ולא תנוח עד שתרווה את צימאונה בדם של ילדי ישראל. ונכון לרגע זה שום דבר לא השתנה, לא ברצון שלהם ולא בתוכנית המעשית. תשאלו את החוטף של אבינתן אור".
