פרופסור ג'פרי גרוסמן מ-MIT גילה שסטודנטים שישנים יותר מקבלים ציונים טובים יותר ● בראיון לזמן ישראל הוא מספר כיצד המסקנות שלו התקבלו לגמרי בטעות, מגלה מה השעה המומלצת ללכת לישון כדי להצליח בלימודים, ומסביר למה הוא לא נותן דוגמה אישית לתלמידיו
לפני 150 שנה קמה התנועה הפמיניסטית ונאבקה על זכותן של נשים להיות אחראיות על חייהן – להצביע בבחירות, לרשת את רכוש משפחתן, להעיד במשפט ולהחליט מה יקרה בגופן.
פסיקת בית המשפט הפדרלי מבטלת את הפסיקה "רו נגד וויד", פסיקה מובנת מאליה מלפני כ-50 שנה, האומרת שזכותה של האישה על גופה ואל לאף אדם להתערב בכך. המשמעות של הפסיקה הניכחית רחבה יותר, כי לאחר שבית המשפט ביטל את זכותה של האישה על גופה הוא עשוי להמשיך ולבטל הישגים פמיניסטיים וקוויריים נוספים.
המשמעות של הפסיקה הנוכחית רחבה יותר, כי לאחר שבית המשפט ביטל את זכותה של האישה על גופה הוא עשוי להמשיך ולבטל הישגים פמיניסטיים וקוויריים נוספים
קצת רקע היסטורי. התנועה הפמיניסטית למאבק לשוויון במעמד הנשים החלה להתפתח לפני כ-200-150 שנה. ההתפתחות קרתה פחות או יותר במקביל בצרפת, ארה"ב ובריטניה ובהמשך במדינות נוספות.
את התנועה הובילו נשים, אך היו גם גברים הוגי דעות שהבינו כי יש עיוות ביחס לנשים וכתבו מניפסטים חשובים. למשל ג'ון סטיוארט מיל שכתב את The Subjection of Women או בתרגום לעברית "שעבוד האישה", בו הציג השוואה בין מצבן של הנשים למצבם של עבדים.
“We have had the morality of submission, and the morality of chivalry and generosity; the time is now come for the morality of justice.” – John Stuart Mill and Harriet Taylor Mill, 'The Subjection Of Women' (1869)
Happy birthday to the philosopher and feminist John Stuart Mill???? pic.twitter.com/mEMrHLZS5A
— Somerville College (@SomervilleOx) May 20, 2022
אפשר לקצר את היחס לנשים למספר מרכיבים מרכזיים: היחס לנשים הניח כי הן אינן בוגרות קוגניטיבית ומנטלית, כלומר הן כמו ילדים, דעתן קלה, הן לא בשלות, ולכן לא מסוגלות להחליט בנושאים חשובים ומהותיים.
כתוצאה מכן נשים לא יכולות היו ללכת לבד ברחוב והן נזקקו לגבר מלווה; עדותן לא נחשבה בבית משפט ולכן גבר העיד מטעמן, או ששמעו אותן בלי שנחשבה; הן לא יכלו לרשת את הרכוש שאביהן הוריש להן, ורכושן עבר לבני זוגן הפורמליים, או לגבר ממשפחתן (בן, אח או דוד); הן לא היו בשלות להחליט על מצבן הנפשי ולכן נשים סוררות אושפזו בכפיה על ידי גברים; והן כמובן לא היו רשאיות להחליט על גופן – הריונות, טיפולים רפואיים והפלות – כל אלו היו בשליטתם המלאה של הגברים או של נשים מבוגרות ובעלות מעמד שפעלו בשם הפטריארכיה הגברית.
אפשר לקצר את היחס לנשים למספר מרכיבים מרכזיים: היחס לנשים הניח כי הן אינן בוגרות קוגניטיבית ומנטלית, כלומר הן כמו ילדים, דעתן קלה, הן לא בשלות, ולכן לא מסוגלות להחליט בנושאים חשובים ומהותיים
ואם נדמה שתיארתי את העולם ב"סיפורה של שפחה", הספר שהפך לסדרה ב-HBO – זה לא במקרה, כי מרגרט אטווד הקנדית הסתכלה על השמרנות הפוריטנית (אוונגליסטים וזרמים נוספים) בארה"ב והבינה, כי באותה מידה שבשורת הפמיניזם יצאה מהאומה האמריקאית, משם היא גם יכולה לחזור לאחור.
היא תיארה עולם דיסטופי בו נשים מאבדות את כל הזכויות שהשיגו. אינן רשאיות ללכת ברחוב לבד, אלא רק בזוגות; אינן רשאיות להחזיק רכוש, אינן אחראיות על מצבן הנפשי ובוודאי שאינן אחראיות על גופן. הרחם של הנשים הפוריות ביניהן הופך לבית חרושת לייצור צאצאים למעמד הגברי השולט ולכאורה גם לאותן נשים בעלות השפעה.
הסופרג'יסטיות בסוף המאה ה-19 הבינו, ששינוי צריך להתחיל בפרלמנט. לכן נאבקו על זכות הבחירה. משהצליחו הנשים לקבל את הזכות לבחור (ולעיתים רחוקות גם להיבחר) הן הצליחו להביא לשינויים הדרגתיים בעיוותים שהוצגו כאן ובעיוותים נוספים, אם כי עדיין נשארה עבודה רבה כדי להביא את הנשים למעמד שווה לגברים. הפסיקה רו נגד וויד משנת 1973 קבעה כי חוקי מדינה מקומיים האוסרים הפלות אינם חוקתיים.
בארה"ב שולטת הגישה הנוצרית הדתית, לפיה מרגע הפריית הביצית יש לעובר חיים. היהדות אינן דוגלת בגישה זו אלא בהדרגתיות החיים, כלומר בתחילת הדרך לא מדובר בעובר, וככל שההיריון מתקדם החיים מתפתחים.
אולי כדאי להבהיר: גופה של אשה הוא רק שלה, גם אם יש בקרבה ביצית שהופרתה, או עובר בן מספר שבועות. אין לאף אדם זכות להתערב בגופה, בדיוק כפי שלאף אדם אין זכות להתערב בגופו של גבר. הפלה היא אירוע טראומטי, אם זו הפלה טבעית או הפסקה יזומה, אם מתוך אילוץ או מתוך בחירה, בכל המקרים מדובר באירוע קשה וטראומטי גם בלי וועדות ובתי משפט שיושבים בהן גברים.
שתי הגישות (הנוצרית בוודאי, אך גם היהודית) מפקיעות מנשים את ההחלטה על גופן, תוך התייחסות אליהן כאל רחם מהלך והעדפת ביצית שהופרתה או עובר – לפני חייה, שלומה, בריאותה ויציבותה של אישה
מעניין מה היה קורה לו היו מחילים על הגברים הבועלים את העונשים שסופגות נשים על הריון לא רצוי:
האם גם אז היו מונעים את ההפלות מנשים, או שאז היו מחייבים אותן לבצע הפלה גם נגד רצונן?
זכות ההפלה היא חלק מזכותה של האישה על גופה. וככל שהאישה מוחלשת יותר – קל יותר לגזול ממנה את הזכות על גופה, לפגוע באוטונומיה הגופנית של במעשה הבעילה (אם היא נאנסת) ואח"כ לפגוע באוטונומיה שלה באיסור ההפלה.
נשים מוחלשות יולדות ילדים מוחלשים שאיש לא רוצה לגדל אותם והמדינה לא רוצה לטפל בהם. נשים חזקות יודעות לדרוש את מה שמגיע להן, אם כי גם הן יאלצו להילחם בעזרת כסף או קשרים על זכותן הבלעדית לגופן.
היפנים מציבים בבתי הקברות פינה עם פסלים לתינוקות שלא נולדו במקום קבר. האמהות מטפלות בפסלים, מלבישות אותם ומביאות להם תקרובת פולחנית כפי שעושים בקבר. כך מבינים היפנים את הקשר הקיים בין אישה לעוברה.
אל תשאלו נשים על ההפלה שלהן, נשים רבות סוחבות אחת או רבות, וכל אחת מהן שומרת מקום בלב להפלה שלה ולא משנה הסיבה בגללה היא עברה אותה. באותה מידה גם אל תתערבו בנסיבות שהביאו אותה לעבור אותה. אולי היה זה אונס או גילוי עריות, אירוע מקרי או אקראי, גבר אלים או זוגיות הרסנית, מצוקה כלכלית או רגשית, סיבות בריאותיות לה או לעובר ועוד, כי לכל הפלה יש שם וסיבה משלה.
התערבות בהחלטה כל כך אישית ואינטימית היא אירוע בוטה, גס ולא מכבד את גופה ונפשה של הזולת. האירוע משאיר צלקת, ההתערבות משאירה צלקת קשה יותר, אם תשמעו נשים מספרות (מרצונן!) על ההפלות שלהן, שימו לב למשקל הרב שיש בזיכרונן להתערבות חיצונית בהחלטה.
התערבות בהחלטה כה אישית ואינטימית היא אירוע בוטה, גס ולא מכבד את גופה ונפשה של הזולת. האירוע משאיר צלקת. ההתערבות משאירה צלקת קשה יותר
על פי הגישה השמרנית המקובלת במדינות רבות בעולם, קיימת למחוקקים ולבית המשפט הזכות להתערב ברחמן של הנשים. גישה זו אינה רואה בנשים יצורים עצמאיים ולתפיסתה, לביצית מופרית זכויות רבות מאשר לנערה או אישה בוגרת. פסיקתו הדרמטית של בית המשפט הפדרלי בארה"ב מאותתת לעולם כולו, ובעיקר למדינות המערב הליברלי, כי ניתן לחזור למדיניות שלילת הזכויות מנשים שהיתה מקובלת גם במערב עד סוף המאה ה-19.
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
"מתמטיקה, אנגלית ומחשבים", אלו שלוש התשובות הפופולריות ביותר של הורים ותלמידים בעשור האחרון לשאלה "מהם המקצועות בבית הספר שהכי חשובים לעתיד?". אפשר לאהוב את זה, מותר למחות ולהתווכח על זה, אבל המסר מהציבור לאוחזים בהגה החינוך הוא חד וברור. הציבור הישראלי מבין את העולם שאליו גדלים ילדינו כעולם חישובי, בינלאומי ודיגיטלי.
אפשר לאהוב את זה, מותר למחות ולהתווכח על זה, אבל המסר מהציבור לאוחזים בהגה החינוך הוא חד וברור. הציבור הישראלי מבין את העולם שאליו גדלים ילדינו כעולם חישובי, בינלאומי ודיגיטלי
התובנה הזו מקבלת כעת משנה תוקף במחקר מקיף של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן. צוות המחקר של אקשטיין, חשאי, סומקין וניר נברו במאגרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לגלות מה עובדי ההייטק בישראל למדו כשהיו בבית הספר. התשובה מובהקת ולא מפתיעה, הם למדו חמש יחידות מתמטיקה, אנגלית ומחשבים ו/או פיזיקה.
יותר מזה, ההייטקיסטים נשאלו בסקר מהן המיומנויות הכי חשובות להצלחתם בעבודה. הם השיבו בברור כי היכולת לפתור בעיות מורכבות לא מוכרות בתנאים של חוסר וודאות, להשתמש בידע שלמדו כדי להתמודד עם אתגרים מהמציאות האמתית, ללמוד בעצמם בלי חשש ובמשמעת אישית גבוהה, ולתקשר ולשתף פעולה עם אחרים ושונים מהם.
כמה ומי הם בוגרי מערכת החינוך שלנו שמסיימים תיכון עם "בגרות הייטק" משוכללת שמכילה את חבילת חמש היחידות? כמה ומי הם התלמידים שרכשו כלים ובנו מיומנויות כאלו, כפי שהן נמדדות במבחן פיז"ה הבינלאומי? התשובה היא תשעה אחוזים. רק תשעה אחוזים מילדינו מוכנים לעולם החדש הזה, והם ברובם בנים למשפחות מבוססות, יהודיות, ממרכז הארץ.
אבל עכשיו כל זה עומד להשתנות. השינוי כבר החל כאשר חמישה עשר אחוזים ניגשו לחמש יחידות מתמטיקה, מחציתם תלמידות, וביניהם יותר תלמידים מהפריפריה ומהחברה הערבית. שיעור הסטודנטים ללימודי הנדסה באוניברסיטאות צמח בעקבות זאת לשנים עשר אחוזים, תודות למדיניות ממוקדת של המועצה להשכלה גבוהה.
השינוי כבר החל כש-15% ניגשו ל-5 יחידות מתמטיקה, מחציתם תלמידות, ובהם יותר מהפריפריה ומהחברה הערבית. שיעור הסטודנטים להנדסה צמח ל-12%, תודות למדיניות ממוקדת של המל"ג
גם ההייטק הישראלי התרחב בארבע השנים האחרונות מתשעה לשניים עשר אחוזים. בקרב הצעירים אחד מכל חמישה כבר עובד בהייטק. זהו שינוי כלכלי וחברתי עמוק בישראל שמרעיד את תפיסות העולם. מדובר פה בהרבה מעבר למודעות הדרושים על שלטי החוצות באיילון ולמערכוני ההייטקס של ארץ נהדרת. לנגד עינינו נרקם החלום הישראלי החדש.
הממשלה הבינה את המסר מיד. היא הגדירה עם הקמתה יעד שאפתני – חמישה עשר אחוז מהישראלים יעבדו בהייטק ומיליון מאתנו ישתמשו במיומנויות הייטק בעבודתם. הצורך במיומנויות דיגיטליות הולך ומתגבר בכל מגזרי החיים. סניפי בנק נסגרים ומוחלפים באפליקציה, משלוחי פיצה מגיעים לסף ביתנו בלחיצת כפתור וכל השירותים משתפרים ומתייעלים.
גם המסר להורים ברור. כהורים לילדים, מה אנחנו רוצים? שיהיו להם חיים טובים, שהם יגשימו את החלומות שלהם ויממשו את הפוטנציאל שטמון בהם. לשם כך הם זקוקים למורות ומורים מעולים, לחוגי העשרה ביסודי ולכיתות מצוינות כבר בחטיבת הביניים. אנחנו שואפים להעלות אותם על מסלול חמש היחידות של "בגרות הייטק", כדי שיזנקו ממנו לדרך של הצלחה.
קפיצת המדרגה הגדולה תגיע עכשיו ממשרד החינוך. השלב הבא כרוך בהתאמת תכנית הלימודים למיומנויות של פתרון בעיות מהחיים עצמם, למידה עצמאית, עבודת צוות ויכולת תקשורתית. אלו מיומנויות שדרושות במיוחד להייטק, אבל למעשה הן נחוצות לכולנו במאה העשרים ואחת. אלו צעדים שנעשים כבר במדינות אחרות ולישראל יש פוטנציאל גדול לעשות זאת היטב.
קפיצת המדרגה הגדולה תגיע עכשיו ממשרד החינוך. השלב הבא כרוך בהתאמת תכנית הלימודים למיומנויות של פתרון בעיות מהחיים עצמם, למידה עצמאית, עבודת צוות ויכולת תקשורתית
המיומנויות הללו ישולבו ב"חבילה" משודרגת של לימודי מתמטיקה יישומית, אנגלית תקשורתית, תכנות ורשתות מחשבים. עלינו לפעול ביחד כדי להנגיש את "בגרות ההייטק" לכל מי שנכונים לאתגר המצוינות, החל מחטיבת הביניים ולא רק לבנים יהודים ממרכז הארץ. כשנפתח להם את הדרך, אז לא רק שהכלכלה הישראלית תשגשג יותר, אלא גם החברה הישראלית תהיה הוגנת יותר.
אלי הורביץ הוא מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך. הוא מכהן כחבר בוועד המנהל של "חמדע", מרכז לחינוך מדעי בת"א והיה בין מייסדיו ויוזמיו של “אבני ראשה” – המכון הישראלי למנהיגות בית-ספרית. בעבר שירת כמשנה למנכ”ל “יד הנדיב” והיה ממובילי הקמת מאגר “גיידסטאר” להגברת שקיפות עמותות בישראל. בראשית דרכו שימש עוזרו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת. הוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזה"ת, תושב העיר מודיעין ואב לארבעה (צילום:אינגריד מולר)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם