בימים הראשונים של הפסקת המלחמה, כשכולנו עדיין ללא נשימה סדירה, כשוועדת חקירה ממלכתית היא בינתיים בגדר תביעה בבג"ץ, אפשר לומר בהחלטיות ובלי סייגים, ספרו של הפרשן לענייני צבא בערוץ 12, ניר דבורי, "משדר מלחמה" (הוצאת דביר) מספק יותר מהצצה אל הלבטים, התחושות וגם הכאה על חטא של הדרג הצבאי-ביטחוני.

בספר שנכתב מתוך רישום יומיומי במחברתו, אפשר למצוא את העדויות בשעת אמת של ראשי הצבא ומערכת הביטחון. הכל שם, החל מההיבריס דרך קריסת הקונספציה, העיוורון והקיבעון של המערכת כולה לפיה חמאס הוא נכס.

בספר "משדר מלחמה" שנכתב מרישום יומיומי במחברתו, אפשר למצוא עדויות בשעת אמת של ראשי הצבא ומערכת הביטחון. החל בהיבריס דרך קריסת הקונספציה, העיוורון והקיבעון של המערכת לפיה חמאס הוא נכס

בשבעה באוקטובר 2023, בשעה 6.35, שש דקות לאחר תחילת מטח הרקטות המסיבי וחדירת הנוח'בות שעדיין לא אמדו את מספרם, קבע מי שהיה אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן בהודעה בקשר: "מלחמה". ניר דבורי, פרץ לשידור ובקול בריטון אמר את צמד המילים שמלווה אותנו שנתיים שלמות: "אנחנו במלחמה". 

עטיפת ספרו של ניר דבורי "משדר מלחמה"

וזה נאמר עוד לפני שמישהו ידע מה עוצמת הטבח שהיה בנובה וביישובי העוטף,  עוד לפני שנודע ששליש ממדינת ישראל נתונים בסכנה. ומאז הדיווח ההוא מלווה אותנו המשפט שנאמר תמיד בקול בוטח "צריך לומר ביושר". וכמה יושר יש באמירות שניר דבורי מביא בספרו, שהוא עדות חיה לכשל המחשבתי שאפיין את כל דרג מקבלי ההחלטות בעת ההיא.

תא"ל אבי רוזנפלד, מפקד אוגדת עזה בשבעה באוקטובר, על התעלמות מהמידע שהעבירו התצפיתניות: "המערכת כולה כשלה בזיהוי ההתנהגות החשודה בשטח". ירון פינקלמן הודה מייד: "הופתענו, התוצאה קשה". וכשניר דבורי אמר לו: "אני כועס עליכם ואני כועס על עצמי שהאמנתי לכם", השיב לו פינקלמן: "הדבר הכי נורא הוא שגם אנחנו האמנו לעצמנו".

דבריו של מי שהיה ראש השב"כ רונן בר חושפים את הכשל החשיבתי: "זיהינו שלא טיפלנו נכון במימון הטרור. נתנו לחמאס אפשרות לייצר נתיבי כסף שיממנו אותם". ובתשובה לשאלה איך יתכן ששלושת אלפים נוח'בות נכנסו ופרצו לישראל ולא היה אפילו אחד בעזה שהתקשר לגורמים ישראלים להזהיר, הוא ענה: "לא היו לנו סוכנים בעזה".

בתשובה לשאלה איך יתכן ששלושת אלפים נוח'בות נכנסו ופרצו לישראל ולא היה אפילו אחד בעזה שהתקשר לגורמים ישראלים להזהיר, ענה ראש השב"כ דאז רונן בר: "לא היו לנו סוכנים בעזה"

ובאשר למתיחות בין צה"ל לדרג המדיני, מצוטט רונן בר אומר: "לא היה מצב כזה שבו ממשלה מחלישה כך את גופי הביטחון…ראש הממשלה שותק כשמתנהל קמפיין נגד ראשי השב"כ והצבא, זה נורא", ומוסיף בדאגה, "אני חושש היום יותר לדמוקרטיה מאשר לביטחון ישראל". 

לגבי ראש אמ"ן באוקטובר ההוא, אהרון חליוה, מביא ניר דבורי ציטוט של בכיר בצה"ל: "אם הייתי ראש אמ"ן הייתי מתאבד". ולאחר שחליוה מתפרץ על ניר דבורי "הדם של הילדים שלי על הידיים שלך", דבורי מקשה אך אינו מקבל  תשובה: "אולי תגיד לי איפה החלק שלך בכישלון?"

כשבנימין נתניהו ירד לבקר באוגדה 98, "עוצבת האש", "שם הוא פוגש את מפקד האוגדה דן גולדפוס. הם מתארים את נתניהו שפוף, חיוור, לא מתפקד. בשלב מסוים הניח גולדפוס יד על כתפו ואמר לו: 'ראש הממשלה, אנחנו כאן, אנחנו נלחמים ואנחנו נוכל לזה'".

העדויות הן מרגעי אמת. בכל דף, בכל עמוד, ודבורי עורך את סיכום הביניים בכאב בלתי מוסתר: "זו מלחמה שונה מכל מה שהכרנו, לא רק בגלל ההפתעה הנוראה של השבעה באוקטובר, לא רק בגלל האכזריות חסרת התקדים של חמאס, אלא מכיוון שהיא מאלצת אותנו להסתכל במראה ולהבין שהקונספציות שלנו קרסו". 
ובגילוי לב הוא חושף איך שהוא מתהפך על משכבו בלילות במחשבות שאינן מניחות, על המדינה שהייתה לנו בשישה באוקטובר.

"על הביטחון המזויף, על השקט שקנינו בכסף, על האשליות שטיפחנו", ועל הטעויות של הדרג המדיני, כפי שחשף יואב גלנט, אז עוד שר הביטחון, בשיחה עם דבורי: בשנים האחרונות ידענו כמה פעמים איפה מוחמד דף. יכולנו לחסל אותו. לא עשינו זאת – הדרג המדיני לא אישר". 

כשנתניהו ירד לבקר באוגדה 98 הוא פגש את מפקד האוגדה. "הם מתארים את נתניהו שפוף, חיוור, לא מתפקד. בשלב מסוים הניח גולדפוס יד על כתפו ואמר לו: 'ראש הממשלה, אנחנו כאן, אנחנו נלחמים ואנחנו נוכל לזה'"

וכך, מתועדות שיחה אחר שיחה עם חברי פורום מטכ"ל שעסקו בלחימה. כמו השיחות עם הרמטכ"ל שהתפטר הרצי הלוי: "לצערי, קץ הסכסוך לא יגיע בדורנו. תמיד נחיה על חרבנו, אבל כדי שנוכל לחיות כך אנחנו צריכים כלכלה חזקה שתתמוך בצבא חזק. אנחנו לא יכולים להיות אי בודד".

הכול שם ויכול להוות נקודת פתיחה לוועדת חקירה ממלכתית כשתקום. היא יכולה לעסוק גם ביום שאחרי, גם בסכנות שבממשל צבאי, וגם על הכוונה שהייתה בתחילה להישאר בעזה ועל ההתנגדות של הצבא והמוסד לכך. אבל אסיים
במשפט אחד שלכד את ליבי מפיו של ניר דבורי העיתונאי וניר הבעל והאב: "כאשר אני חוזר הביתה מזירת פיגוע, אני עוזב את הנעליים בחוץ ולא נכנס איתן. כאילו משאיר את הדם והמוות מחוץ לדלת". רוצו לקרוא. ללא לפספס. 

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.