תחושות האופוריה והקתרזיס שסחפו אותנו עם החזרתם של אחרוני החטופים החיים כמעט התפוגגו תוך זמן קצר. כי עדיין לא הוחזרו כל החללים החטופים. כי לא מעטים מדמים את ההסכם עם חמאס לגבינה שוויצרית נקובת חורים. כי מכונת הרעל עובדת והסיסמה "כוחנו באחדותנו" נראית עכשיו מופרכת והזויה, גם אם הפסקת האש תשרוד. 

אימי השנתיים האחרונות מגמדים ומקהים את זיכרונותינו מימי הקורונה שעוררה כאן בהלה גדולה. "המלחמה יותר חזקה מהמחלה" אמר ילד שרואיין בתכנית טלוויזיה. וכך, בדרכו הילדותית, הוא ביטא מודעות לשינוי הפרופורציות שחוללה אצלנו הארוכה במלחמות ישראל.

אימי השנתיים האחרונות מקהים את זיכרון הקורונה שעוררה בהלה גדולה. "המלחמה יותר חזקה מהמחלה", אמר ילד שרואיין בתכנית טלוויזיה וביטא מודעות לשינוי הפרופורציות שחוללה הארוכה במלחמות ישראל

תופעות וסוגיות רבות נצבעות עכשיו בצבעים חדשים. הוכח כוחה של נחישות אזרחית לשנות מציאות. ואמרה בראיון ילדה שזוכרת תופעות בולטות בימי המגפה: "אנשים התרגלו לבקש שלא יחבקו אותם".

בהמשך, בהשפעת המלחמה השתנו גישות ופרספקטיבות. וכך, למשל, רבים שינו באופן קיצוני את התייחסותם לחיבוקים. התחבקות נהייתה חיונית מאוד בשנתיים האחרונות. אבל ימים אחדים לאחר פריצת הקורונה בארצנו אני עצמי דווקא בירכתי על גזירת ההימנעות מחיבוקים. היא נראתה בעיני כיתרון היחיד שנלווה למגפה המפחידה.

וכך כתבתי בפייסבוק כ-18 למרץ שנת 2020:

"באמת קשה להתאפק ולהתנזר מחיבוק תינוקות וילדונים מטריפים במתיקותם. עם זאת אני מקווה שימי הקורונה יחוללו במקומותינו איזשהו שינוי קטן, חיובי. (לפחות בעיניי). שטרנד החיבוקיאדה אשר השתלט על חיינו יירגע וייחלש במקצת. שאחרי הקורונה אהיה פטורה מחובת הנימוס המביכה להתחבק עם אנשים שאני בקושי מכירה. למה אי אפשר להסתפק כמו פעם בלחיצת יד ידידותית?"

חברת פייסבוק שהיא חברה ממשית שלי, לא וירטואלית בלבד, הביעה הסכמה עם דבריי. "היום", טיקבקה, "כל פגישה מחייבת חיבוק מנדנד, טרחני". ואילו חברת פייסבוק אחרת, המוכרת לי כחבקנית, הגיבה על דברי בטוקבק ביקורתי: "לא מכריחים אותך להתחבק", טענה, "ואין פה שום כפייה".

תופעות וסוגיות רבות נצבעות עכשיו בצבעים חדשים. הוכח כוחה של נחישות אזרחית לשנות מציאות. ואמרה בראיון ילדה שזוכרת תופעות בולטות בימי המגפה: "אנשים התרגלו לבקש שלא יחבקו אותם"

השבתי לה שהיא טועה. שרוב ההתחבקויות אכן נכפות עליי והן מזויפות למדי. כי אני לא יכולה לעמוד כמו גולם מול מי שמסתער.ת עליי. זאת התנהגות גסת רוח ופוגענית.

האם בהשפעת הקורונה אכן פחתו החיבוקים במקומותינו, כפי קיוויתי בימי המגפה הראשונים? אין לדעת. כי מרווח הזמן שבין דעיכת הקורונה לבין אסון ה-7 באוקטובר והתגלגלות האירועים בעקבות אותו יום איום היה כל כך קצר. קצר מכדי לבחון השפעות ארוכות טווח.

*  *  *

כאמור החיבוקים התגלו כחיוניים מאוד במהלך השנתיים האחרונות. הם עדיין מאפשרים ביטוי למנעד רחב של רגשות: לחום וסולידריות, לשמחת הפגישה, לכאב, אמפתיה והשתתפות בצער, לרצון לחזק ולעודד אנשים מוכי אסון. החיבוקים עם החזרת החטופים החיים ביטאו שמחה העולה על גדותיה, אקסטזה, שיאי התרגשות. די להיזכר ברגעים בלתי נשכחים שיישמרו ודאי בזיכרון הקולקטיבי ויהיו לאיקוניים.

הנה אב קשיש המרותק לכיסא גלגלים קם תוך מאמץ עילאי כדי לחבק את בנו שחזר משביו.

והנה שני אחים שורדי שבי מזנקים לעבר בנות זוגם שעוטפות אותם בחיבוקיהן. "חיבוק שכזה אולי כואב בעצמות" כתבה עיתונאית.

על מרקע הטלוויזיה מוקרן רצף מראות של רגעי המפגש הראשונים: חטופים ששרדו וחזרו בחיבוק ראשון עם יקיריהם. רצף המראות נחתם בשיא: עינב צנגאוקר, "האם הלביאה", חובקת את בנה מתן. רגע של אושר צרוף, טהור. "חיים שלי", היא קוראת שוב ושוב. "חיים שלי אתה".

אבל אפילו הפעם, כמו תמיד, יש מי שעושה שימוש ממוסחר וציני באותם רגעי אושר טהור.

"פשוט רצינו לחבק אתכם עם סתיו מלא בתכניות חדשות", נאמר בתשדיר פרסומת המוקרן בערוץ כאן 11 ומכיל פירוט תכניות מבטיחות שישודרו בעונה הקרובה.

אפילו הפעם יש העושים שימוש ממוסחר וציני ברגעי האושר הטהור. "פשוט רצינו לחבק אתכם עם סתיו מלא בתכניות חדשות", נאמר בתשדיר פרסומת בערוץ כאן 11, המכיל פירוט תכניות מבטיחות שישודרו בעונה הקרובה

אני אוהדת מושבעת של ערוץ כאן 11 ומעדיפה את שידוריו על הבלי תכניות הריאליטי המוקרנות בערוצים המסחריים. אבל מתבקשת כאן פנייה אל יחצ"נים:
אנא, חדלו מציניות ומזילות של חיבוקים. הצופים לא מצפים לחיבוקים של שידורי טלוויזיה. אל תמסחרו רגעי אושר מזוקק.

על רגעים שכאלו דיברה סילביה קוניו, אימא של שורדי השבי דוד ואריאל. "אני יכולה", היא אמרה, "לחבק אותם סוף סוף. אני מרגישה אושר. אושר ואושר יוצא לי מכל התאים של הגוף".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.