השלב הראשון של העסקה מומש, אנחת הרווחה וקולות השמחה לשחרור החטופים החיים מאחורינו. אבל זה לא מספיק. ממש לא.

בואו ניזכר בסיומה של מלחמת יום הכיפורים, מלחמת אוקטובר הראשונה. המלחמה נפתחה במהלך מבריק של המצרים. ההצלחה המצומצמת של חציית התעלה והיאחזות בצדה השני נוצלה על ידי המצרים למהלך אסטרטגי ששינה את ההיסטוריה. מהלך שהובל על ידי שני אישים גדולים, הנשיא אנואר סאדאת בצד המצרי והנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי, בארצות הברית.

מלחמת יום הכיפורים, מלחמת אוקטובר הראשונה, נפתחה במהלך מבריק של המצרים. ההצלחה המצומצמת של חציית התעלה והיאחזות בצדה השני נוצלה על ידי המצרים למהלך אסטרטגי ששינה את ההיסטוריה

הצד הישראלי אולץ לעשות את הדבר הנכון, אבל עשה אותו. עשה אותו למרות התנגדות האופוזיציה, שגוש אמונים היה בה כבר אז גורם חשוב, אופוזיציה שהוביל מנחם בגין, ששנים ספורות לאחר מכן שינה את עמדתו והשלים את המהלך שהתחילו גולדה מאיר ויצחק רבין. גוש אמונים כמובן התנגד גם להסכם השלום שהוביל בגין. מזל שהיה אז מיעוט צעקני ולא מיעוט דומיננטי שמוליך את הרוב באף.

המהלך התחיל בהפסקת האש שבסיום המלחמה, בה אולצה ישראל לא להשמיד את ארמיה 3 המצרית, המכותרת. המשיך בהסכם הפרדת הכוחות באפריל 1974 שקוים במלואו בלי "שטיקים וטריקים", ושרד גם את החלפת ראשי הממשלה,   והמשיך ב"הסכמי הביניים" שנחתמו ב-1975, לאחר לחץ אמריקאי שכלל הקפאת עסקאות נשק ו"בחינת היחסים".

ההסכם של שנת 75' כלל הצהרה עקרונית שהסכסוך ייפתר רק בדרכי שלום. עיקרו – הפרדת כוחות נוספת, נסיגה ישראלית משדות הנפט ומאזורי התיירות, כוח רב לאומי שיישב בסיני, והתחייבות מצרית לדלל את הכוחות בסיני. מצרים קיבלה בחזרה את תעלת סואץ, את שדות הנפט ואת חופי מפרץ אילת עם פוטנציאל התיירות שבהם.

כל זה הוביל כאמור להסכם השלום ב-1978, תוך מאבק עם המחאה הקולנית, האלימה והמתמשכת של הוריהם הרוחניים של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

הצד הישראלי אולץ לעשות את הדבר הנכון, חרף התנגדות האופוזיציה, שכללה את גוש אמונים, אשר התנגד גם להסכם השלום שהוביל בגין. מזל שהיה אז מיעוט צעקני ולא מיעוט דומיננטי שמוליך את הרוב באף

מה היה לנו? מדינאים גדולים במצרים ובארצות הברית, נחישות אמריקאית לאלץ את ישראל לפעול נכון, והפעלת לחץ לא מתון לצורך כך. ממשלה ישראלית שעושה את הדבר הנכון רק בסוף, ורק לאחר שנאלצת, אבל עושה אותו.

אופוזיציה שמנסה להתנגד, שמנהיגה "עובר צד" לאחר שמנצח בבחירות ומשלים את המהלך, אל מול אופוזיציה צעקנית, משיחית וגזענית. הישג היסטורי, החשוב ביותר בתולדות ישראל מהקמתה.

נקפוץ קדימה, לינואר 2025. דונלד טראמפ שנבחר לנשיאות ארה"ב מודיע, כי אם לא יושג הסכם בעזה עד לכניסתו לתפקיד, "ייפתחו שערי הגיהינום" ואכן מושג הסכם, שוב תוך התנגדות הגזענים המשיחיים שאף התפטרו מהממשלה, ושוב רק בעקבות לחץ ואיומים של ארצות הברית. 

אבל מומש רק השלב הראשון של ההסכם, רק חלק מהחטופים שוחררו, וודאי שלא מגיעים לשלב המדיני. ישראל מפרה את ההסכם, הנשיא טראמפ עובר למחוזות אחרים ומאבד עניין, הגזענים חוזרים לממשלה, מרבית החטופים שנותרו מתים, חיילים מוסיפים למות, המפונים עדיין מפונים, ישראל מעצימה את פשעיה לכדי אישומים ברצח עם.

מה היה לנו? מנהיג אמריקאי קפריזי, מנהיגות ישראלית המשלבת פשיסטים ואופורטוניסטים, מנהיגות פלסטינית נפשעת שהביאה אסון נוסף על עמה,  החתמת ישראל לנצח כרוצחת עם, כישלון היסטורי, הנורא ביותר בתולדות ישראל, בכייה לדורות.

מה היה לנו? מנהיג אמריקאי קפריזי, מנהיגות ישראלית המשלבת פשיסטים ואופורטוניסטים, מנהיגות פלסטינית נפשעת שהביאה אסון נוסף על עמה, החתמת ישראל כרוצחת עם, כישלון היסטורי, הנורא בתולדותינו, בכייה לדורות

נחזור להיום, שנתיים לאסון. שנתיים למלחמה בעזה, מתוכן שנה וחצי מיותרות. נחתם הסכם. השלב הראשון מומש. השלבים הבאים מקרטעים וסיכוי גדול שהם ימוסמסו – תוך שיתוף פעולה בין "הקיצוניים משני הצדדים", החמאסניקים הערבים והיהודים.

טראמפ ואנשיו מגלים בינתיים מחויבות, אבל ספק אם זה יחזיק לאורך זמן. בנימין נתניהו ינסה לשמר את ממשלתו באמצעות חידוש המלחמה תוך "בליימנג גיים" "מבריק". ימשיך במסע הבחירות במקביל לצעדים שיבטיחו את נצחונו באמצעות צמצום נוסף של המרחב הדמוקרטי שעוד נותר בישראל, וימצא זירות נוספות לשמר את המלחמה, אחת מהן בגדה המערבית.

והאופוזיציה? והמחאה? מה יעשו כל אלה שהסבירו לנו ש"קודם כל שחרור החטופים"? הנה, התממש ה"קודם כל", מה עכשיו יהיה "קודם כל"? האם יבינו סוף סוף שהסכסוך/כיבוש/הבעיה הפלסטינית הם לב הבעיה הישראלית?

מה יעשו כל אלה שאמרו לנו "אתם צודקים, אבל עכשיו זה לא הזמן", יחשבו שעכשיו זה כן הזמן? יעשו משהו בנדון? מה יעשו ראשי המחאה שנזהרו מהנושא כמו מאש, קודם מהכיבוש ואחר כך מהתייחסות למה שאנחנו מחוללים בעזה. כי הפיכה משפטית, כי החטופים, כי הימין הרך, כי כולם אנטישמים, כי כי כי.

מה יעשו הפוליטיקאים? יחזרו לנהל את הסכסוך? ימשיכו לנסות לפתור את הסימפטום ויתעלמו מהמחלה? מה תעשה התקשורת, שמסתירה מהציבור בישראל את הנעשה בשמנו בעזה ובגדה?

מה יעשו ראשי המחאה שנזהרו מהנושא כמו מאש? מה יעשו הפוליטיקאים? יחזרו לנהל את הסכסוך? ינסו לפתור את הסימפטום ויתעלמו מהמחלה? מה תעשה התקשורת, שמסתירה מהציבור את הנעשה בשמנו בעזה ובגדה?

כל מי שהיה ברחובות, בגופו או ברוחו, צריך להמשיך ולצאת אליהם, לתבוע שההסכם ימומש על כל שלביו, לדרוש להעלות את "הבעיה הפלסטינית" לראש שמחתנו, ולסיים את הכיבוש. נגמרו התירוצים.

דורון מיינרט הוא אל״מ במיל׳, לשעבר ראש מחלקת תכנון מבצעים בצה״ל, וכיום מראשי "מסתכלים לכיבוש בעיניים".