אנה סאקס מבלה מספר ערבים בשבוע בנבירה בהררי זבל ברחובות ניו יורק, ללא קשר למזג האוויר השורר בעיר. בסוף כל סיבוב כזה, שאורך בדרך כלל כשעתיים, עגלת ה"קניות" שלה מלאה לרוב בכל טוב.
עוברי האורח עוקבים במבטם אחרי הצעירה עם השיער הג'ינג'י הארוך, וחלקם ניגשים אליה ושואלים אם היא זקוקה לכסף או מזון. היא מסרבת בנימוס להצעות שלהם, ואומרת להם "אני בסדר, תודה".
סאקס לא ממיינת אשפה משום שהיא חסרת בית או רעבה. היא "Trash walker" ("מסתובבת בזבל", בתרגום חופשי מאוד), הנחושה להציל פריטים שמישים. היעד שלה: להצהיר הצהרה על תרבות הצריכה ולעזור להציל את כדור הארץ.
כוכבת תקשורת
בחודשים האחרונים, סאקס קיבלה חשיפה מקומית וכלל-ארצית כאשר הפכה את הנבירה שלה זבל לקמפיין נגד CVS, רשת בתי המרקחת הגדולה באמריקה, עם קרוב ל-10,000 סניפים ברחבי ארצות הברית.
סאקס גילתה כי סניפי CVS זורקים כמויות גדולות באופן מחשיד של פריטים באריזה סגורה ושמישים לחלוטין, מה שהוביל אותה להשיק את העצומה #DonateDon'tDump באתר change.org, כדי להפעיל לחץ על החברה להפחית את הבזבוז ולתרום סחורה לא רצויה לארגוני צדקה מקומיים. נכון לעכשיו, העצומה אספה 70% מהיעד שלה של 500,000 חתימות.
כאשר פתחה שקיות אשפה שנותרו מחוץ לסניפי CVS במנהטן, סאקס גילתה כי מוצרים כמו חיתולים, איפור, משחת שיניים וטמפונים נשלחים אתרי הפסולת או לשרפה רק משום שהאריזה החיצונית שלהם פגומה מעט.
כרטיסי ברכה ופריטים הקשורים לחגים מושלכים משום שהספקים רוצים מקום על המדף לסחורה שונה או חדשה יותר. מזון נזרק משום שמתקרב תאריך התוקף המומלץ לשימוש.
"מבחינה משפטית, רק למזון לתינוקות יש תאריך פג תוקף. תאריכי התוקף על המוצרים האחרים מוצגים באופן עצמאי על ידי היצרניות ולרוב מורים על איכות המוצר, לא על בטיחות המוצר", כתבה סאקס בעמוד העצומה שלה.
"מבחינה משפטית, רק למזון לתינוקות יש תאריך פג תוקף. תאריכי התוקף על המוצרים האחרים מוצגים באופן עצמאי על ידי היצרניות ולרוב מורים על איכות המוצר, לא על בטיחות המוצר", כתבה סאקס בעמוד העצומה שלה
"אם מישהו יחלה ממזון שנתרם, CVS תהיה מוגנת מחבות משפטית במסגרת חוק 'השומרוני הטוב לתרומת מזון' בארצות הברית. בנוסף, אין להם תביעות מתועדות הקשורות לתרומה של מזון", היא טענה.
מספר ניסיונות של סאקס להגיע לנשיא ומנכ"ל CVS לארי מרלו בנושא, לא צלחו. מנהל אזור של החברה הגיב לה, ואמר כי ל-CVS יש שותפות לאומית עם העמותות Feeding America ו-Feed the Children, וכי השותפויות המקומיות לתרומה יוקמו בעתיד. סאקס עדיין בספק ולא ראתה שינוי מדיד בכמות הפסולת השמישה שנוצרה על ידי סניפי CVS אותם בדקה.
"גיליתי שמה שראיתי במנהטן קורה גם בסניפי CVS בערים אחרות בהן הייתי. זו לא רק בעיה של ניו יורק", היא אמרה לזמן ישראל.
זו גם לא רק בעיה של CVS. סאקס בת ה-28 גילתה בעבר סחורה שמישה שנזרקה על ידי סניף Duane Reade במנהטן אשר נסגר, בכמות שאילצה אותה להזמין טנדר של אובר כדי לשאת את המטען הגדול במיוחד. "הם פשוט זרקו הכל, כולל תרופות לילדים שהיו בתוקף ומעולם לא נפתחו", היא אומרת.
סאקס פנתה לניו יורק פוסט לאחר שזיהתה מוצרים לבית ספר, חדשים לחלוטין, עדיין באריזה – ספרים, מחברות, עפרונות צבעוניים, מרקרים, דבק ונייר – שהושלכו מחוץ לבית ספר ציבורי בעיר ניו יורק. באופן אירוני, בית הספר היה חלק מיוזמת "בתי ספר עם אפס פסולת" של מחלקת התברואה של העיר.
סאקס החליטה להקדיש את חשבון האינסטגרם שלה אך ורק לסיבובי הזבל שלה, שם היא מעלה תמונות ותיאורים של פריטים שהיא מצילה.
אנשים יכולים ליצור איתה קשר בנוגע לסחורה שהם רוצים. בפריטים אחרים סאקס משתמשת בעצמה, או החברים והמשפחה שלה.
מה שנשאר היא נותנת במתנה לציבור, שמה מוצרים מתחת לדירה שלה ברחוב והם לרוב נחטפים על ידי שכנים ועוברי אורח תוך 24 שעות.
"הייתי שותה קפה מכוס נייר"
סאקס גדלה באפר ווסט סייד של מנהטן ולמדה בבית הספר "אברהם יהושע השל" עד כיתה ח', ואז בתיכון פרטי לבנות. היא אומרת שבמקור לא הייתה לה כל-כך מודעות אקולוגית. "הייתי זורקת באופן אוטומטי יוגורטים יום אחרי תאריך פג התוקף שלהם, והייתי שותה קפה מכוס נייר וזורקת אותה", היא אומרת.
המצב השתנה לאחר שסאקס, שמחזיקה בתואר ראשון לשפות ותרבויות מדרום-אסיה מאוניברסיטת קולומביה, בילתה שנה וחצי ב-Adamah: התכנית לחקלאות יהודית בפולס ווילג', קונטיקט (ביקרנו בתכנית דומה בבריטניה).
לאחר שהכניסה את עצמה עמוק לחקלאות אורגנית וניהלה בקפידה פעולות של טיפול בפסולת כמו יצירת קומפוסט, היא חזרה למנהטן באביב 2017 והזדעזעה מהמראה של זבל ומחזור שנערמו על המדרכות.
"אי אפשר לברוח מזה. אנשים לא חושבים על האשפה שהם מייצרים ולאן היא הולכת. אתה פשוט שם שקיות והן נעלמות באורח פלא", היא אומרת. "אנשים לא מושפעים כלכלית מהדרך בה הם נפטרים מהפסולת שלהם, שלא כמו תיקון ברז דולף או השארת אורות דלוקים".
"אנשים לא חושבים על האשפה שהם מייצרים ולאן היא הולכת. אתה פשוט שם שקיות והן נעלמות. אנשים לא מושפעים כלכלית מהדרך בה הם נפטרים מהפסולת שלהם, שלא כמו תיקון ברז דולף או השארת אורות דלוקים".
מתוך היסמכות על הניסיון שלה בקפיצה לפחים בחיפוש אחרי בגדי וינטג' בתור נערה, סאקס העלתה את סיבוב הזבל שלה דרגה. היא גם מצאה עבודה ב-Think Zero, סטארט-אפ המייעץ בנושא הפחתת פסולת וגיוון.
היא סרקה את השכונה שלה באפר ווסט סייד, וכתבה לעצמה את הימים והשעות בהם הבלוקים והבניינים הוציאו את הזבל והמחזור שלהם לרחוב.
היא גיבשה לוח זמנים ומסלול ללכת בו שהתחיל עבורה בבנייני מגורים, שם השומרים – שהבחינו שהיא נקייה ומסודרת וקשרה בחזרה את השקיות – היו לרוב סובלניים כלפי הפעילות שלה.
סאקס מודה כי היא הייתה צריכה לאזור יותר אומץ כדי לעבור על פסולת מסחרית, פעולה שהחלה לעשות בינואר 2019. "לפעמים צעקו עליי עובדים של העסקים ופחדתי שהם יקראו למשטרה", היא אומרת.
"אם לא הייתי לבנה זה היה נראה אחרת"
סאקס אומרת שהפעילות שלה ככל הנראה נמצאת בשטח אפור מבחינת חוקיות, וכי יש סיכוי שהיא תעוכב ואפילו תיעצר על לכלוך המרחב הציבורי או הפרת סדר.
לדעתה, נותנים לה לעשות את סיבובי הזבל שלה בעיקר משום שהיא אישה לבנה ומסורקת, שלא נראית מאיימת. "אם לא הייתי לבנה זה היה נראה אחרת, אני חושדת", היא אומרת. "ללא קשר לדעות של אחרים, מה שאני עושה נכון, וזה נותן לי מוטיבציה. אני לא מתביישת או נבוכה לחטט בזבל בפומבי".
סאקס, שביקרה בישראל פעמים רבות, התרשמה בביקור האחרון מתחנות אוטובוס שהפכו לספריות שכונתיות להשאלת ספרים.
היא הייתה פחות מרוצה מהיעדר המחזור, וזעמה במיוחד לגלות את התיאבון הבלתי נגמר של הישראלים לכלים חד פעמיים. "זה כל-כך נגד היהדות, המלמדת אותנו לדאוג לכדור הארץ ולכבד אותו ואת כל היצורים שלו", היא אמרה.
סאקס מעודדת מחוקים שאושר בצרפת ובאיטליה ב-2016 הדורשים כי חנויות המזון והשווקים יתרמו את כל המזון האכיל העודף שלהם, ומקווה כי חקיקה דומה תאושר בארצות הברית. למרבה הצער, היא לא צופה שזה יקרה בקרוב.
"אנחנו צריכים שהממשלה תתערב ותאשר חוק האוכף תרומה מצד תאגידים של פריטים שמישים לא רצויים, אבל לדעתי אנחנו נמצאים במרחק 5 עד 10 שנים מכך, בעקבות הכוח שיש לתאגידים במדינה הזו", אומרת סאקס.
בנתיים, היא מתמקדת בחשש מידי יותר: מציאת הזמן לנבור בערימות של הסחורה שהוצלה, אותן היא אחסנה בפינות שונות של הבית אותו היא חולקת עם בני משפחה נוספים. "הם מאוד מבינים, אבל זה לא קל להם לחיות עם הדברים האלו בכל מקום", היא אומרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו