אחת הנבואות הפחות ידועות בהיסטוריה היהודית – נבואה שהתגשמה במלואה ולמעשה ממשיכה להתגשם לנגד עינינו כמעט מדי יום – היא נבואה עתיקה ומסתורית, שיש המייחסים אותה ליוספוס פלאוויוס בכבודו ובעצמו. זו נבואה לפיה לא ייערך בישראל דיון על נבואה ולא ייכתב בעברית טקסט שהנושא שלו הוא נבואה, בלי שיוזכר כבר בפסקה הראשונה המשפט "מאז חורבן בית שני, ניתנה הנבואה לשוטים".
אחרי שניקינו את השולחן מהמחויבות הזו לקלישאות, אפשר להתבונן במבט מפוכח וצלול בארבעה אירועים שונים ומשמעותיים שהתחוללו השבוע בישראל ולהכריז בקול יציב ובטוח: אמרנו לכם! ידענו! התרענו! הזהרנו! הרי ניבאנו – וכמו תמיד צדקנו.
אני מתכוון לבקשת החנינה השערורייתית – אך הבלתי מפתיעה בעליל – שהגיש השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג; ולהחלטה השערורייתית לא פחות של ראש הממשלה למנות את מזכירו הצבאי, אלוף רומן גופמן, לראש המוסד; ולכוונה הסופר שערורייתית והמקוממת עד כדי קריזה נוראית, שנתניהו יהיה זה שיבחר את חברי ועדת החקירה שתחקור את אסון השבעה באוקטובר וגם יקבע עבורה את מסגרת הדיון.
ואני גם מתכוון להארכת המעצר של ד"ר יולנדה יבור, בעקבות פוסט שבו כינתה את ראש הממשלה "בוגד" (מעצר שהשופט בוריס שרמן כבר נטה להאריך אותו בחמישה ימים, אך לבסוף החליט, בהתייעצות עם המשטרה, להמיר אותו במעצר בית).
כל אלה אירועים אמיתיים לגמרי שקרו רק השבוע במדינת ישראל.
בארבעת המקרים הללו – אם להידרש לקלישאה נפוצה אחרת, שכנראה אי אפשר לערוך דיון על נבואות בלעדיה – הכתובת הייתה על הקיר. או במקרים האלה – הכתובת הייתה מרוחה על מאות ואלפי שלטים במאות ואלפי הפגנות נגד הממשלה שנערכו בישראל בעשור האחרון.
במקרים הללו הכתובת הייתה על הקיר. או ליתר דיוק – הכתובת הייתה מרוחה על מאות ואלפי שלטים במאות ואלפי הפגנות נגד הממשלה שנערכו בישראל בעשור האחרון
אם אתם לא מאמינים לי, אני מפציר בכם להיכנס לעמוד האינסטגרם "Creativity_for_democracy" – פרויקט צילומי מתגלגל שמתעד שלטים שצוירו ביד והונפו בהפגנות שונות בישראל בשנים האחרונות.
תמצאו שם מפגין מבוגר מודאג שמניף את השלט "בוז'י, נשמה, מה עם חנינה למדינה?" הרבה לפני שנושא החנינה עלה על סדר היום.
תמצאו מפגין צעיר מודאג שמניף שני שלטים – ביד שמאל את השלט "רק עבריין מנסה לסחוט חנינה" וביד העוד יותר שמאלית את השלט השנון "יש הכול, כי היה הכול".
תמצאו מפגין נוסף שמניף את השלט "מדינת משטרה היא ארץ שמנוהלת על ידי פושעים". ותמצאו כבר באוגוסט מפגין שמניף את השלט "התירוץ הבא לדחיית המשפט – ביבי ב'סליחות'".
תמצאו גם "חשדות חמורים גוררים לחוקים מופרעים וניגוד עניינים", "ימין על מלא – דמוקרטיה על ריק", "ביחד נטייח", "כולנו סביבון במשחק של ביבי" (שלט שהונף בחנוכה שעבר), "למי שאין נשמה לא יודה באשמה", "אנחנו מדינה שיש לה ראש ממשלה ולא ראש ממשלה שיש לו מדינה", "הסכם עם סעודיה = תבוסה לחמאס" (שלט שהונף בהפגנה כבר ביולי 2024);
תמצאו "נרמלתם כהניזם בשביל רייטינג", "רק במשטרים אפלים מתקיימים מעצרים פוליטיים", "אורניום לסעודים, נפט לאמריקאים, כרטיס מילוט לנתניהו מהכלא, קלון לאזרחים" (שלט מספטמבר 2023, שבועיים לפני הטבח!), "ועדת חקירה, תתכוננו, תאספו חומרים" (שלט מ-2 בספטמבר 2023, קצת יותר מחודש לפני הטבח), "אל תהרסו לנו את העתיד" (שלט שהניפה ילדה חמודה ב-20 באוגוסט 2023), ו"מדינה מופקרת" (שלט מאוגוסט 2023).
וכך זה נמשך עוד ועוד, והלב נחמץ, כי "הכול סופר ונשמר, תויק ודווח", כמו שכתב והלחין שלומי שבן בשיר "תרגיל בהתעוררות" שהוא גם תרגיל בהתנבאות: "זה אכן תרגיל מוצלח / השמיים צבועים וניל, האופק מפויח / הכול חוזר אדום יותר, מן השוחות ובצריחים / אמרי האם אנחנו מנצחים?"
ובכן, לפחות כרגע נראה שאנחנו מפסידים. צודקים ומפסידים. מזהירים וחוטפים. מנבאים ומובסים.
אם יצא לכם להיות בהפגנות הרבות שנערכו בארץ בעשור האחרון, ראיתם את השלטים ושמעתם את הקולות וחזיתם במפגינים מוטרפים מדאגה שהתריעו וחזרו בדיוק מפני כל מה שמתחולל ממש עכשיו לנגד עינינו
אם יצא לכם להיות בהפגנות הרבות שנערכו בארץ בעשור האחרון – בכיכר גורן בפתח תקווה, ברחוב בלפור בירושלים, בכיכר הבימה בתל אביב, בכיכר חורב בחיפה, בנס ציונה, בצומת קפלן, בכל מקום – ראיתם את השלטים ושמעתם את הקולות וחזיתם במפגינים מוטרפים מדאגה שהתריעו וחזרו בדיוק מפני כל מה שמתחולל ממש עכשיו לנגד עינינו.
הם התריעו שנתניהו מעוניין שהרצוג יהיה נשיא כדי שיסדר לו חנינה. שאיתמר בן גביר ימונה לשר משטרה כדי לדכא את המחאה והמפגינים. שראש ממשלה שמסובך עם כתבי אישום לא יכול לקבל החלטות גורליות לחיי האומה (אה, סליחה, זה לא מההפגנות. זו נבואה של נתניהו עצמו, כשהוא היה באופוזיציה).
כל האזהרות האלה – כל נבואות הזעם האלה – נהדפו תמיד על ידי הינון מגלים הזחוחים בצד השני, כלא יותר מביטוי לפרנויה שמאלנית חסרת בסיס של אליטה מתפוררת ורדופה, שדואגת רק לעצמה
כל האזהרות האלה – כל נבואות הזעם האלה – נהדפו תמיד על ידי הינון מגלים הזחוחים בצד השני, כלא יותר מביטוי לפרנויה שמאלנית חסרת בסיס של אליטה מתפוררת ורדופה, שדואגת רק לעצמה.
כבר לפני עשור, ב-2015, צעקנו שהממשלה מתכוונת לרסק את בית המשפט העליון, להחליש את מוסד הייעוץ המשפטי ולשנות את המבנה החוקתי במדינה בלי לקיים על כך כל דיאלוג עם החברה האזרחית. תפסיקו להפחיד סתם, אמרו לנו, הרי ביבי דמוקרט אמיתי, הוא גדל באמריקה, הוא מכבד את הפרדת הרשויות והוא מכבד את המערכת המשפטית, הוא בחיים לא יעשה דבר כזה.
שככה יהיה לי רע: שמעתי דברים דומים במו אוזניי מאהרן ברק בכבודו ובעצמו, רגע לפני שיריב לוין הטיל את פצצת ההפיכה המשטרית שלו.
אם יצא לכם להגיע להפגנות המחאה בפתח תקווה ובבלפור שנים לפני השבעה באוקטובר ושנים לפני ההפיכה המשטרית של 2023, אתם בטח זוכרים מפגינים שזעקו שם שמדינת ישראל דוהרת לפאשיזם, ושממשלת נתניהו הכריזה מלחמה על התקשורת החופשית, על האקדמיה, על מוסדות האמנות ועל ארגוני זכויות האדם. אתם בטח תזכרו שהיו שם לא מעט מפגינים שהתריעו מפני שימוש פוליטי ציני באיומים ביטחוניים ובהסלמה ביטחונית, כדי לבצר את המשטר.
גם אז הטענות האלה נהדפו ב"מה?! מה פתאום?!" כי הרי ביטחונה של מדינת ישראל הוא קודש הקודשים שבחיים לא ישעבדו אותו לצרכים פוליטיים.
והיה גם תירוץ נוסף – שמפתה להצמיד לו את התואר "התירוץ הימני הקלאסי" – למרות שאין בו טיפת קלאס. זה הטיעון, שמזדמזם כל הזמן ברקע, מהטורים של קלמן ליבסקינד, דרך המונולוגים האינסופיים של עמית סגל ועד ביב השופכין של ערוץ 14, ולפיו מי שנבואותיו באמת התגשמו זה לא השמאל המופקר וההזוי, אלא הימין המפוכח והזהיר שהבין מזמן שעל הערבים אי אפשר לסמוך, ולכן התריע וחזר והתריע מפני הסכנה שבהתנתקות ומפני הסכנה הלא פחות גדולה שבהסכמי אוסלו.
ועדת חקירה שאנשי הימין דורשים כעת שלא תתמקד רק במעשיו ובמחדליו של ראש הממשלה, אלא תלך אחורה עד להתנתקות לפני 20 שנה ועד להסכמי אוסלו בשנות ה-90
הטיעון הזה כל כך שכיח, שהשבוע הוא נשמע בהקשר של ועדת החקירה הבלתי ממלכתית שאמורה לקום בחסותו ובהשראתו של מי שאמור להיות הנחקר המרכזי שלה. ועדת חקירה שאנשי הימין דורשים כעת שלא תתמקד רק במעשיו ובמחדליו של ראש הממשלה, ובמעשיהם ומחדליהם של מי שניהלו מטעמו את המדינה ב-16 השנים האחרונות, אלא תלך אחורה עד להתנתקות לפני 20 שנה ועד להסכמי אוסלו בשנות התשעים, כדי לעמוד על הקשר בין שני האירועים הטקטוניים האלה לבין מצבה העגום של ישראל בימינו.
מאחר שהטיעון הזה עלול להישמע משכנע – והוא כנראה משכנע לא מעט ישראלים – כדאי להתעכב עליו ולברר מדוע בעצם לעצור דווקא בהתנתקות ובהסכמי אוסלו? הרי ההיסטוריה הישראלית לא התחילה שם. היא התחילה הרבה קודם.
מאחר שהטיעון הזה עלול להישמע משכנע – והוא כנראה משכנע לא מעט ישראלים – כדאי להתעכב עליו ולברר מדוע בעצם לעצור דווקא בהתנתקות ובהסכמי אוסלו? הרי ההיסטוריה הישראלית לא התחילה שם
אם כבר מנפנפים כעת בנבואות הזעם הידועות "אל תתנו להם רובים" ו"אם נצא מגוש קטיף יהיו טילים על אשקלון" מימי אוסלו וההתנתקות, למה שלא נחזור לנבואה מזהירה לא פחות ומדויקת הרבה יותר שפורסמה כמודעה בעיתון "הארץ" בספטמבר 1967, כשמדינת ישראל עוד הייתה באופוריה שאחרי הניצחון במלחמת ששת הימים.
זו נבואה שראתה אור הרבה לפני שהוקמו ההתנחלויות הראשונות. שנים רבות לפני שהוקם חמאס. תשע שנים לפני שאיתמר בן גביר נולד, ו-13 שנים לפני שבצלאל סמוטריץ' בא לעולם.
וכך נכתב שם, במודעה תמציתית ומדויקת להפליא שעליה חתמו אז 12 אנשי שמאל סהרוריים, שקראו את המפה טוב בהרבה מאחרים וחזו את העתיד שצפוי לכולנו שנים לפני שהוא התממש בנהרות של דם וסבל:
זכותנו להתגונן מפני השמדה אינה מקנה לנו את הזכות לדכא אחרים.
כיבוש גורר אחריו שלטון זר.
שלטון זר גורר אחריו התנגדות.
התנגדות גוררת אחריה דיכוי.
דיכוי גורר אחריו טרור וטרור נגדי.קורבנות הטרור הם בדרך כלל אנשים חפים מפשע.
החזקת השטחים הכבושים תהפוך אותנו לעם של רוצחים ונרצחים.
"נצא מהשטחים הכבושים מייד.
ברור שלא הקשיבו להם. בישראל אף פעם לא מקשיבים לנבואות של שמאלנים. לא יצאנו מהגדה המערבית ומרצועת עזה שנכבשו אז. להפך: התנחלנו בהן. התמזגנו איתן.
הנבואה התגשמה במלואה: הפכנו לעם של רוצחים ונרצחים.























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו