מסמך האסטרטגיה הלאומית של ממשל טראמפ בסוף חודש נובמבר יצר גלי הדף באזורים שונים, העליב את האירופאים, והתמקד בחשש מסין ויכולותיה הכלכליות והטכנולוגיות, באופן אשר הציף פעם נוספת את השאלה מי מובילה במשחק הגדול על ההגמוניה העולמית במאה העשרים ואחת.

בפרק האסייתי, שרובו הוקדש לסין, נכתב כי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ פועל לשנות תפיסות אמריקאיות שגויות שהשפיעו על מדיניות שתי המפלגות במשך יותר משלושה עשורים. תפיסות שעיקרן ההנחה, לפיה השקעות אמריקאיות והעברת ייצור לסין, ופתיחת השוק האמריקאי למוצרים סיניים, יסייעו לשימור הנורמות של הסדר העולמי. כנאמר במסמך:

"העיוורון של האליטות האמריקאיות סייע לסין להפוך לעשירה וחזקה ולהשתמש בכך כדי לזכות ביתרון".

במסמך האסטרטגיה הלאומית של ממשל טראמפ נכתב כי טראמפ פועל לשנות תפיסות אמריקאיות שגויות של יותר מ-30 שנה, שעודדו השקעות והעברת ייצור לסין, ופתיחת השוק האמריקאי למוצרים סיניים

אם נתרגם זאת למילים פשוטות עוד יותר – ארה"ב העשירה והחזקה נכשלה בניסיונה להשתמש בסין כמפעל ייצור זול תחת דומיננטיות אמריקאית, כמו במקומות רבים אחרים באפריקה או דרום אמריקה. למגינת ליבה, סין ניצלה את הסיוע כדי לבנות עצמה מחדש והיא מאתגרת עכשיו את ההגמוניה האמריקאית.

האמריקאים היו צריכים להתעמק עוד יותר בהיסטוריה הסינית כדי להפנים שסין שונה, חזקה ותכליתית ממרבית המדינות האחרות, תפיסותיה והישגיה הינם ארוכי טווח, והסינים מנסים להשיגם בסבלנות אין-קץ וככל האפשר לא באמצעות כוח צבאי.

לקחיה ההיסטוריים של סין ממאה שנות ההשפלה, שהסתיימו עם עליית המפלגה הקומוניסטית ב-1949 הינם, שאין לסמוך על הזרים ואפשר לנצל שיתופי פעולה להעצמת יכולות הייצור העצמי וחיזוק המעמד הבינלאומי.

הסינים מתעקשים לעשות זאת בלי לשנות במאומה את דפוסי הפעולה הפוליטיים שעיקרם משטר חזק וסמכותי, אשר תפקידו לנהל את המדינה הענקית ולשמר יציבות פנימית. דנג סיאו-פינג, שהוביל את הרפורמות הכלכליות, אמר את הדברים בקולו, והמחיש זאת בטבח טיין-אן-מן שהפסיק את הפגנות הסטודנטים.

גם עכשיו, הסינים ברורים. בנייר לבן בנושא "ביטחון לאומי בעידן החדש", שפורסם בבייג'ינג במאי 2025, נכתב כי יחסי סין וארה"ב צריכים להיות מבוססים על שוויון והערכה הדדית, וכי אף צד לא יכול להתייחס לשני מ"עמדת כוח" ולמנוע ממנו את זכותו הלגיטימית להתפתח ולשמר את מעמדו המוביל.

לקחיה ההיסטוריים של סין ממאה שנות ההשפלה, שהסתיימו עם עליית המפלגה הקומוניסטית ב-1949 הם, שאין לסמוך על זרים ואפשר לנצל שיתופי פעולה להעצמת יכולות הייצור העצמי וחיזוק המעמד הבינל'

במסמך "ביטחון לאומי בעידן החדש" הבהירה סין ארבעה קווים אדומים – סוגיית טאיוואן; זכויות אדם ודמוקרטיה; שיטת הממשל והזכות להמשך התפתחות כלכלית, והזהירה את ארה"ב כי בלימת התפתחותה איננה חכמה, לא רצויה ולא תצליח.

הסינים הזהירו, כאמור, ואפשר להעריך שחשו מעט נחת לאחר שקראו על ההתייחסות המזלזלת של וושינגטון כלפי אירופה. יותר מכך, הם יכולים להרוויח מרצונה של ארה"ב בדומיננטיות מוחלטת בהמיספרה המערבית. זו איננה בהכרח תפיסה רעה לסין, שתשמח לקבוע גבולות גזרה גלובליים. מעצמת-על כמו סין, שקוראת לשוויון בין המעצמות, יכולה להעביר מסר של התחשבות באזורי השליטה של ארה"ב, בתמורה להפחתת נוכחות אמריקאית באזור השליטה הסיני באסיה.

וזה מוביל אותנו לנקודת מחלוקת מרכזית – טאיוואן. האם המאבק על ההגמוניה העולמית יוביל למלחמה באזור ים סין הדרומי וטאיוואן? סין חוזרת ומצהירה שמדובר בנושא הליבה החשוב והרגיש ביותר, ואין עליו פשרות. עם זאת, סין מהססת ביותר בהפעלת כוח צבאי ותרצה להשיג את מבוקשה ללא שימוש בנשק. ממשל טראמפ איננו חד משמעי בהקשר לתגובתו במידה שסין תפעל, אולם ניתן להניח כי פעולה סינית תאלץ את האמריקאים להגיב. אף צד איננו מעוניין בשלב זה במלחמה אזורית, שתוצאותיה אינן ידועות אולם נזקיה עלולים להיות אדירים – מדינית, חברתית וכלכלית.

להערכתי, סין תנסה ככל יכולתה בתקופת ממשל טראמפ להתגמש בתחומים אחרים שחשובים לארה"ב, כדי להשיג שינוי בגישה האמריקאית כלפי טאיוואן באופן שישלול צעדי עצמאות כלשהם מטאיוואן ויכין את שעת הכושר להשתלט על האי. בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, סין הינה מתמודדת סבלנית לטווח זמן ארוך.

סין הבהירה 4 קווים אדומים – סוגיית טאיוואן; זכויות אדם ודמוקרטיה; שיטת הממשל והזכות להמשך התפתחות כלכלית, והזהירה את ארה"ב כי בלימת התפתחותה לא חכמה, לא רצויה ולא תצליח

ישראל, כמו מדינות רבות, נמצאת בצל ההתמודדות בין שתי מעצמות-העל, ולכל הצדדים ברור כי הינה שחקנית שולית בצד האמריקאי. לאור זאת, עליה להיזהר מריקושטים סיניים שיפגעו בה מדינית, צבאית ומסחרית. ככל שסין תצבור כוח, יכולת הנזק שלה תהיה גדולה יותר – באספקת נשק למזרח התיכון, בהקפאת סחר בסוגיות קריטיות ועוד. חשוב להבין זאת, כולל בהקשר לרגישות של פיתוח יחסים מיוחדים עם טאיוואן, ולקבל החלטות בהתאם.

ד"ר אייל פרופר הינו חוקר ומרצה באוניברסיטת רייכמן. היה בצוות שפתח את השגרירות הישראלית בסין ב-1992 ושימש בהמשך כציר המדיני בבייג'ינג וקונסול כללי בשנגחאי. הדוקטורט שכתב פורסם בספר "פנדה או דרקון - שינויים בניהול משרד החוץ הסיני". יזם וערך את "הספר האדום - המדריך לסין העכשווית".