שיעור האיום הביטחוני (החיצוני) לקיומה של ישראל מתקבל על ידי סכום של הסיכונים מכל הגורמים החיצוניים, מדינות או ארגוני טרור, ששואפים לפגוע בה ולהשמידהּ. מובן שיש אפשרות לאיום גדול מסך חלקיו בהתאגדות של חלקם או כולם.

נוסחה פשטנית לשיעור הסיכון הביטחוני לקיום ישראל מכל אחד מהגורמים החיצוניים שנתפסים כמאיימים עליה היא מכפלה של: מידת הרצון והנחישות של אותו גורם (נחישות השלטון ונחישות דעת הקהל) להשמיד את ישראל – והיכולת הצבאית שלו לפגוע ולהשמיד את ישראל.

זוהי נוסחה לא מבריקה ולא חכמה במיוחד, אבל כוחהּ בפשטותה. מסקנה ישירה ממנה: אין כמו הפיכת אויב לידיד כדי להסיר סיכון לביטחון ישראל.

מכפלת נחישות גורם להשמיד את ישראל, ויכולתו הצבאית לעשות זאת – היא נוסחה להערכת שיעור הסיכון הביטחוני מצדו. מסקנה ישירה ממנה: אין כמו הפיכת אויב לידיד כדי להסיר סיכון לביטחון ישראל

ראוי לתת את הדעת למספר תובנות.

אם יהיה לנו אויב לַנֵּצַח הוא גם יצליח. קשה להאמין? ברצינות? גם קבוצה בראש הליגה מפסידה מדי פעם לקבוצת תחתית, והיתרון שלנו על אויבינו הרבה פחות מובהק מזה של קבוצת עילית בליגה על קבוצת תחתית.

וגם. אחרי מלחמת יום הכיפורים עסקו חכמינו וארגונינו ב"הפתעה", והיה ברור שאסור שלא נהיה מוכנים שוב. והינה, אחרי חמישים שנים לא היינו מוכנים. והחדשות הן, שיקרה שלא נהיה מוכנים גם בעוד חמישים שנים, ואולי גם קודם ואולי קצת אחר כך. זה נתון (אם יהיו אויבים). 

ועוד תובנה באותה נימה של עידוד: אם איראן (או שכמותה) תהיה נחושה להשיג נשק גרעיני היא תשיג השנה או בשנה הבאה ואולי בעוד כמה שנים. לא יהיה בכוח פעלולים חשאיים, מבצעי פירוטכניקה ופעולות תוקפניות שונות שלנו להבטיח עצירה מוחלטת של פעילות הפיתוח שלה להשגת נשק השמדה המוני. במושגים של קיום מדינה היא תשיג נשק גרעיני בזמן קצר.

רק בכוח עסקה ניתן לעצור את ההתקדמות של מדינה החותרת להשגת נשק השמדה המוני להשיג, ורק בהשגת שלום איתה ניתן להבטיח שאין בנשק זה לאיים עלינו. אז בחייכם, לא כדאי לסדר את היחסים עם איראן ועם שכמותה?

אם יהיה לנו אויב לַנֵּצַח הוא גם יצליח. קשה להאמין? ברצינות? גם קבוצה בראש הליגה מפסידה מדי פעם לקבוצת תחתית, והיתרון שלנו על אויבינו הרבה פחות מובהק מזה של קבוצת עילית בליגה על קבוצת תחתית

בעקבות הדברים למעלה, עולים הרהורים על המנהיגים הישראליים.

הפחתת האויבים השואפים לפגוע במדינת ישראל ולהשמידה היא מטרה ביטחונית מהדרגה העליונה ביותר, ובה נכשלים מנהיגי מדינת ישראל עשרות שנים, למעט השלום עם מצרים ותהליך אוסלו (שכשל בגללנו, לפחות גם בגללנו).

מנהיגי ישראל לא משיגים את הפחתת מספרם של אויבי ישראל ואת קבלתה של ישראל בקרב מדינות האזור והעמים שלהן. הם, המנהיגים שלנו, נכשלים במשימה העליונה שלהם.

הם נכשלים כי הם מוּנָעֵי פוליטיקה, ויש להם צבא חזק שעליו הם סומכים שיתמודד עם מה שהם מפילים על המדינה במחדלם המדיני. אין לסמוך על כך שהצבא ינצח כל פעם, אבל הם רשלנים עד כדי פשע, והם מפקירים את ביטחון המדינה. וכשחוטפים את המכה ויש קשיים צבאיים (שלא צריכים להיות, אבל צפויים. ניסיון) הם צורחים שהיה מחדל (של אחרים).

לשאלה למה מנהיגי ישראל בורחים מהבטחת ביטחונה של מדינת ישראל יש תשובה. הם שבויים במעגל הקסמים אותו הם מתדלקים. הם פוליטיקאים (קטנים) שגילו משהו ידוע וממחזרים אותו – עִם גזענות ופחד אפשר, ואפילו קל יחסית, להיבחר. וכשהם בשלטון הם שבויים בהבטחות ובשקרים של עצמם, ונמנעים לעשות מה שהם יודעים שחייבים לעשות למען ביטחון ישראל.

מנהיגי ישראל לא משיגים את משימתם העליונה: הפחתת אויבינו וקבלת ישראל באזור. הם נכשלים כי הם מוּנָעֵי פוליטיקה, ויש להם צבא חזק שעליו הם סומכים שיתמודד עם מה שהם מפילים על המדינה במחדלם המדיני

מעניין לבחון את מצבנו לאחר מלחמת השבעה באוקטובר, שהממשלה שלנו סיימה בניצחון מוחלט.

הפלסטינים – אלה שברצועת עזה, מהם באו מחוללי האסון – חטפו מכה מארץ המכות. חללים, מתים והרס. יכול להיות שישראל לימדה אותם לקח שלא כדאי להתחיל איתה, אבל ודאי שהיא הטביעה בהם רגשות עזים של נקם, ואפילו תחושה שהצדק מחייב לנקום. ואחרי מלחמה כזו שעשינו, מי אנו שנלין עליהם שתחושת הנקמה נחותה, וְאַל לחברה ולמדינה לפעול לאורהּ.

בקיצור, באשר להשגת הסדר והסדרת יחסים של שלום בינינו לבין הפלסטינים אנחנו במצב גרוע יותר מאשר לפני המלחמה האיומה שחמאס פתח בה באוקטובר 2023. אסור לשכוח שהמלחמה לא פרצה משום מקום. היה לה רקע. היה כאן סכסוך שישראל לא דאגה להסדיר. ואם גם בעתיד לא יוסדר אז נותקף שוב. מוכרחים ללמוד מהניסיון.

והאיראנים חורשי הרע, מפתחי נשק ההשמדה ההמונית והטילים הבליסטיים, ומטפחי ארגוני טרור – מה איתם בסיום המלחמה? עוצמתם הצבאית שנפגעה כנראה שוקמה, וכנראה גם שופרה.

לא השמדנו ולא חסמנו את היכולות שלהם להשיג נשק השמדה המונית, אלא גרמנו לעיכוב של מספר חודשים אם בכלל. עכשיו, עם מניע ישיר, לא אידיאולוגי בלבד, מלאים תאוות נקם, לא מחויבים להסכמים מגבילים, הם פועלים לפגוע בישראל ואם אפשר להשמידה.

כלומר, לאחר מלחמה זו – על כל נזקיה וסיכוניה – גדלה השאיפה של המשטר באיראן וגם של העם לפגוע ואפילו להשמיד את ישראל, וקטן הסיכוי להשיג הסדר של שלום עם איראן. אז זה דבר טוב לביטחון ישראל?

הדברים נכתבים בימים של התעוררות והפגנות המונים נגד המשטר באיראן, כשלא ידוע גורלו של השלטון האסלמי, ואם ייפול מה יהיה אופי המשטר שיחליף אותו. יש אפשרות ונקווה לה, שייווצרו נסיבות שייטיבו עם ישראל. אולי ישחק לנו המזל וייטב לנו מבלי שמנהיגנו עשו למעננו את שהיה מצופה מהם.

איך לא מבינים כאן דבר פשוט: רק שלום יביא ביטחון. זה לא בשמיים – זה בידינו.

המנהיגים שלנו מספרים לנו שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. הם פשוט רק פוליטיקאים. כשהמדינאים-פוליטיקאים שלנו אומרים לנו שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר הם משולים לרמטכ"ל שאומר שאי אפשר להגן.

המנהיגים שלנו מספרים לנו שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. הם פשוט רק פוליטיקאים. כשמדינאים-פוליטיקאים אומרים שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר – הם משולים לרמטכ"ל שאומר שאי אפשר להגן

המדינאים שלנו (איפה הם לעזאזל?) צריכים לדבר עם כל מי שחורש את רעתנו ולהשיג אתו הסכמות והסדרים שיבטיחו את קיומה וביטחונה של ישראל – המדינה הדמוקרטית ליברלית של היהודים בארץ ישראל. זה בידינו.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.