בכל העולם אין עוד מקום כמו גרינלנד, שראוי לזהור עכשיו בזירה הבינלאומית, כמעין כוכב בלתי סביר ובלתי צפוי לעידן בלתי צפוי ובלתי סביר, שבו עלה בגורלנו לחיות.
בתוך ערפילי הפייק ניוז, עם טשטוש הגבולות המוחלט בין אמת לבין שקר, בין מניפולציה לבין אסטרטגיה, ובין רדיפת בצע וכבוד להקמת "מועצת השלום", עיני העולם כולו נשואות עכשיו דווקא אל "קוביית קרח ענקית ששטה בים" (הגדרה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לא שלי).
זהו חבל ארץ נידח שאפילו השם שלו – גרינלנד, הארץ הירוקה – הוא אחד ממעשי הפייק-ניוז הגדולים והמוקדמים בהיסטוריה. שם שנהגה כתעלול שיווקי מבריק במוחו של נוכל ציני, שהורשע ברצח ונאלץ להימלט ממערכת המשפט במולדתו.
זהו חבל ארץ נידח שאפילו השם שלו – גרינלנד – הוא אחד ממעשי הפייק-ניוז הגדולים והמוקדמים בהיסטוריה. שם שנהגה כתעלול שיווקי מבריק במוחו של נוכל ציני, שהורשע ברצח ונאלץ להימלט ממולדתו
הגיבור הראשון של סיפורנו הוא ויקינג נורווגי בשם אריק תורוולאדסון, שעל ראשו התנוססה רעמת שיער אדמונית, אולי דומה לשטיחון החמוד שמפאר כיום את ראשו של הנשיא טראמפ. רעמת השיער האדמונית הזו העניקה לו את הכינוי "אריק האדום", שעמו הוא נכנס לדפי ההיסטוריה.
בסוף האלף הראשון, אביו של אריק הואשם ברצח בנורווגיה ונאלץ להימלט עם משפחתו אל "ארץ הקרח", היא איסלנד. הג'ינג'י החמוד אריק היה אז בן עשר. כשהתבגר המשיך את מסורת האלימות ורצח שני תושבים באיסלנד, מה שאילץ גם אותו לשחזר את קללת הגורל המשפחתי ולהימלט בבהילות, כשאיתו קומץ נאמנים.
הוא זכר אגדת עם ששמע פעם, על יבשה מסתורית שנמצאת ממערב לאיסלנד והפליג לעברה. אחרי שהווייז הקדום שניצב בראש התורן בישר לו "הגעת ליעד", הוא ירד לחוף ולהפתעתו לא נתקל בהתנגדות ולא נאלץ להילחם. כך הפך אריק האדום לשליט הכול יכול של האי הגדול ביותר בעולם. מקום שקרוב יותר לירח מאשר לציוויליזציה.
הבעיה הייתה שבעזרת קומץ נאמנים בלבד, אי אפשר היה לשרוד באי הקשוח, הקפוא ושכוח האל הזה. כדי למשוך למקום מתיישבים נוספים מאיסלנד, אריק האדום מיתג את האי שלו בשם המפתה גרינלנד, הארץ הירוקה, ושליחיו חזרו לאי המוצא, כדי להפיץ בשמו סיפורים מופלאים על ארץ ירוקה ולא מיושבת ובה שדות מרעה וכרי עשב למלוא העין.
התמימים שנפלו בפח, התפתו למעשה הנוכלות וגם שרדו את המסע הימי הקשה, גילו לתדהמתם שמכרו להם ארי-ים בשק. אבל אז כבר היה מאוחר מדי לסגת.
החטא הגיע עם עונשו: חלק מהמתיישבים שהגיעו לגרינלנד בעקבות קמפיין התודעה הכוזב של אריק האדום, הביאו איתם מהיבשת חיידקים. הם גרמו להתפרצות מגפה קטלנית, שחוללה שמות באי והרגה גם את אריק האדום עצמו.
חלק מהמתיישבים שהגיעו לגרינלנד בעקבות קמפיין התודעה הכוזב של אריק האדום, הביאו איתם מהיבשת חיידקים. הם גרמו להתפרצות מגפה קטלנית, שחוללה שמות באי והרגה גם את אריק האדום עצמו
סיפור חייו ידוע לנו היום בעיקר בזכות אגדת העם האיסלנדית "הסאגה על אריק האדום", שנכתבה 300 שנה אחרי מותו ומפארת את עלילותיו. לעולם לא נדע עד כמה היא נאמנה לאמת, אבל אין כאן מקום להתנשאות בין-דורית: זה לא שמנהיגים מודרניים נאמנים יותר לאמת, וחדלו למכור לנו סאגות בדיוניות על עלילותיהם המופרכות.
אחרי מותו בחטף של אריק האדום, בנו הצעיר, לייף אריקסון, ירש את מקומו. הוא חזר לנורווגיה לשרת שם את המלך אולף הראשון, ולפי כמה מקורות מהתקופה המיר בהוראת המלך את דתו לנצרות, וכשחזר לגרינלנד כפה על כל תושבי המקום להעריץ את ישו ולאמץ את כתבי הקודש ואת הכנסייה. 95% מכ-57 אלף תושבי גרינלנד כיום הם נוצרים פרוטסטנטים.
אריקסון גם המשיך את המסורת המשפחתית, וכמו סבו ואביו יצא למסע ימי מערבה, שבמהלכו הגיע לחבל ארץ שמכונה היום צפון אמריקה.
זה קרה בסביבות שנת 1000 לספירה. לייף אריקסון ואנשיו היו ככל הנראה ילידי אירופה הראשונים שכף רגלם דרכה על אדמת יבשת אמריקה. הם עשו את זה 500 שנה לפני כריסטופר קולומבוס, שלימים יגזול מהם את התהילה ההיסטורית, בזכות קרבתו למקבלי ההחלטות שבין כותבי דברי הימים.
כל הלקחים מהסיפור הנורדי הקדום הזה – על בריונות ימית, בריחה מאימת הדין, מסעות כיבוש, שימוש בדת ככלי לחיזוק השליטה, מניפולציות למשוך את פשוטי העם, והדרכים הנכלוליות לעוות את ההיסטוריה –ימשיכו ללוות את המין האנושי בגרסאות שונות מאז ועד ימינו.
פאסט-פורוורד למאה ה-21 ולשאלה ששואלים רבים: מה מקור האובססיה המשונה של נשיא ארה"ב לגרינלנד? זו שאלה מצוינת, שאפילו נשיא צרפת מקרון לא מסוגל לענות עליה
פאסט-פורוורד למאה ה-21 ולשאלה ששואלים רבים: מה מקור האובססיה המשונה של נשיא ארה"ב לגרינלנד? זו שאלה מצוינת, שאפילו נשיא צרפת עמנואל מקרון לא מסוגל לענות עליה.
מקרון כתב לטראמפ בתחילת השבוע, "אני לא מבין מה אתה עושה בגרינלנד" וטראמפ הביך אותו, כשפרסם את ההתכתבות ביניהם. לרשותו של נשיא צרפת עומדים מקורות מידע טובים בהרבה משלי. אם למקרון אין מושג מה טראמפ מחפש בגרינלנד, אני בוודאי לא אתיימר לענות על כך תשובה נחרצת.
הדבר היחיד שאפשר לעשות בנסיבות משונות כאלה, זה לנסות לחלץ את העובדות המוסכמות מתוך שכבות הקרח המניפולטיבי שעוטפות את גרינלנד, להניח אותן זו לצד זו ולקוות שבניגוד לנאומים הפתלתלים והאינסופיים של נשיא ארה"ב, העובדות גם יתחברו איכשהו לסיפור שאפשר בכל זאת להבין.
גרינלנד היא אי עצום ששטחו קצת יותר משני מיליון קמ"ר – שטח שגדול פי מאה מישראל. חיים בגרינלנד כ-57 אלף תושבים בלבד, קצת יותר ממספר התושבים בקריית מוצקין – מה שמזכה את גרינלנד ללא תחרות במקום הראשון כארץ עם צפיפות האוכלוסין הנמוכה בעולם.
זה אולי נשמע מפתה, בטח במדינה דחוסה כמו ישראל, שבה כולם מזיעים על כולם באוטובוס. אבל זה לא.
בניגוד לתושבי קריית מוצקין, המפורסמים באופטימיות הזהירה שלהם, תושבי גרינלנד הם טיפוסים דיכאוניים ונטולי כל שמחת חיים. לכן גרינלנד גם מככבת במקום הראשון ברשימת המדינות בשיעור ההתאבדויות
בניגוד לתושבי קריית מוצקין, המפורסמים באופטימיות הזהירה שלהם, תושבי גרינלנד הם טיפוסים דיכאוניים ונטולי כל שמחת חיים. לכן גרינלנד גם מככבת במקום הראשון ברשימה הלא יוקרתית של המדינות בעלות שיעור ההתאבדויות הגבוה בעולם.
בגרינלנד יש ממוצע שנתי של 96 התאבדויות לכל מאה אלף איש, וזה עוד באי שאפילו לא גרים בו מאה אלף בני אדם. דמיינו 45-46 התאבדויות מדי שנה רק בקריית מוצקין. זה סדר הגודל של הבאסה שם. המקום השני ברשימה העולמית העגומה הזו הוא של ליטא, הרחק מאחור, עם 24 התאבדויות ל-100 אלף איש. עד כדי כך החיים בגרינלנד קשים.
ועכשיו נוספו לרשימת הצרות שלהם גם האיומים של דונלד טראמפ.
טרמאפ החל ללהג על גרינלנד כבר בשלהי הקדנציה הקודמת שלו. הוא לא הספיק אז להבהיר את מלוא כוונותיו, כי כמו שקרה לאריק האדום לפניו, מגפה מסתורית פרצה בארצו ומשכה את תשומת ליבו. ואז הגיע ג'ו הישנוני וגזל ממנו את השלטון בדרכים עקלקלות.
עם שובו לבית הלבן ולכס שליט העולם, טראמפ חזר לתבוע חזקה על גרינלנד ולאיים שינקוט ביד קשה כלפי כל מי שינסה למנוע ממנו לממש את תוכניותיו.
הפעם כבר היה ברור שהוא רציני. אחרי שדרש לשנות את שמו של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה (וגם התבדח שאולי בעתיד ישונה שם המפרץ ל"מפרץ טראמפ"), ואחרי ששלח כוחות מיוחדים לחטוף את נשיא ונצואלה, ואחרי שאיים אפילו על קנדה, התברר שנשיא ארה"ב מתכוון לכל מילה כשהוא מפטפט על חזרתה של אמריקה ל"דוקטרינת מונרו" מהמאה ה-19.
זו הדוקטרינה שמכונה לפעמים "אמריקה לאמריקאים", ולפיה ארצות הברית לבדה תשלוט ממערב האוקיאנוס האטלנטי, ולא תהסס להפעיל את כוחה כדי להבטיח את זה. ובמקרה של גרינלנד, הגאוגרפיה ברורה
זו הדוקטרינה שמכונה לפעמים "אמריקה לאמריקאים", ולפיה ארצות הברית לבדה תשלוט ממערב האוקיאנוס האטלנטי, ולא תהסס להפעיל את כוחה כדי להבטיח את זה. ובמקרה של גרינלנד, הגאוגרפיה ברורה. בירת האי – נוק – קרובה יותר לוושינגטון בירת ארה"ב מאשר לקופנהגן בירת דנמרק.
טראמפ אפילו חשב לפתות את תושבי קריית מוצקין הקפואה, שמתגוררים בדרך לקוטב הצפוני, ולהציע לכל אחד מהם 100 אלף דולר, כתמריץ להסכים להשתחרר מהשליטה של דנמרק ולעבור לשליטה אמריקאית.
לא מן הנמנע שמה שעמד לנגד עיניו זו העסקה המפורסמת מ-1867, שבה ארה"ב בהובלת הנשיא אנדרו ג'ונסון רכשה את אלסקה מהאימפריה הרוסית ב-7.2 מיליון דולר, בעסקה שנחשבת היום לאחת מעסקאות הנדל"ן המוצלחות בהיסטוריה.
אם יש שני דברים שאנחנו יודעים בוודאות על דונלד ג'יי טראמפ, זה שהוא בוער מתשוקה עזה לעסקאות נדל"ן מוצלחות ומתשוקה לא פחות עזה להנציח את שמו בהיסטוריה. אם את הנשיא ג'ונסון זוכרים אחרי 150 שנה בעיקר בזכות "עסקת אלסקה", למה שבני הדורות הבאים לא ייזכרו בהערצה בנשיא טראמפ בזכות "עסקת גרינלנד"?
כשסקרים שנערכו בגרינלנד גילו שהלוזרים הדיכאוניים שגרים שם בכלל לא מעוניינים בעסקה כזו – כאילו יש להם משהו יותר טוב בחיים העגומים שלהם – טראמפ זנח את רעיון הרכישה ועבר לאיים על בעלת השליטה דנמרק, בלי להתרגש מכך שהוא מסכן אפילו את היציבות של ברית נאט"ו.
כשסקרים שנערכו בגרינלנד גילו שהלוזרים הדיכאוניים שגרים שם בכלל לא מעוניינים בעסקה כזו – כאילו יש להם משהו יותר טוב בחיים העגומים שלהם – טראמפ זנח את רעיון הרכישה ועבר לאיים על דנמרק
מטבע הדברים כל הפעלתנות הנשיאותית הזו הולידה שובל של פרשנויות. יש פרשנים שמשוכנעים שטראמפ חושק במחצבים של גרינלנד.
בעקבות משבר האקלים – שבו טראמפ כלל אינו מאמין, הו האירוניה – החלו הקרחונים בגרינלנד להפשיר, מה שמאפשר כעת גישה נוחה יותר מבעבר למחצבים יקרי ערך כמו נחושת, ניקל ואלומיניום, שהביקוש להם צפוי לעלות בצורה ניכרת בעשורים הבאים.
בעקבות משבר האקלים – שבו טראמפ כלל אינו מאמין, הו האירוניה – החלו הקרחונים בגרינלנד להפשיר, מה שמאפשר כעת גישה נוחה יותר מבעבר למחצבים יקרי ערך כמו נחושת, ניקל ואלומיניום
זו הסיבה שבין בעלי ההון שהשקיעו בעשור האחרון בחברות כרייה שפועלות בגרינלנד אפשר למצוא שמות כמו ג'ף בזוס, ביל גייטס ומייקל בלומברג. כולם מיליארדרים שמוכרים לטראמפ היטב.
ובגרינלנד יש גם אורניום, שהממשלה המקומית אמנם אסרה ב-2021 לכרות אותו, אבל מי יודע מה יילד יום? ואורניום זה כידוע מחצב לא רגיל, שאפשר לעשות איתו דברים באמת מדהימים.
פרשנים אחרים בטוחים שהכול בכלל קשור למאבקי שליטה בנתיבי הסחר העולמיים. ממשיכי דרכם של יורדי הים הוויקינגים מחפשים עכשיו דרכים לקצר את נתיבי הסחר הימיים כדי לבסס את שליטתם, לצמצם את הוצאותיהם ולהגדיל את רווחיהם. הפשרת הקרחונים בים הצפוני פותחת שם אפשרות למה שכבר מכונה "דרך המשי של הקוטב".
בחודש אוקטובר האחרון אוניית מטען סינית שיצאה מנמל נינגבו שבמזרח סין עגנה בנמל פליקסטווה שבמזרח אנגליה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה אוניה הגיעה ממזרח סין לאירופה דרך הנתיב הימי בים הצפוני, שעובר סמוך לחופי רוסיה – ומחייב שיתוף פעולה איתה.
המסע הימי הזה ארך 20 ימים בלבד. על פי הרישומים הסינים, זו מחצית מהזמן ששיט כזה היה נמשך במסלול שהיה מקובל עד כה, דרך הים האדום (עם החות'ים שמטריפים שם את כולם), מעבר יקר בתעלת סואץ ואז חציית הים התיכון עד מצרי גיברלטר.
מי ישלוט בעתיד בדרך המשי הימית הזו? הנה עניין שיכול להדליק גם את אריק האדום מהמאה העשירית וגם את דונלד האדום מהמאה ה-21.
כוח, כסף וכבוד אמנם פשטו ולבשו צורות שונות רבות מאז שהוויקינגים שלטו בארץ, אבל הם תמיד אלה שמעצבים את גורל העולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו