את סוף השבוע האחרון, רגע לפני פתיחת מעבר רפיח, ניצלה ישראל לקביעת כללי משחק חדשים ברצועת עזה. בתוך סוף שבוע אחד חזרה ישראל לימי המלחמה, כשהיא תוקפת תמהיל רחב של מטרות: מאישים בכירים ועד סמלי שלטון.
התקיפה, שכללה סיכול ממוקד של ארבעה פעילים בדרג בינוני בג'יהאד האסלאמי ובחמאס, השמדת מערכי שיגור שנבנו בשטח שבשליטת חמאס, וכן השמדה מהאוויר של מבנה משטרת חמאס בשכונת שייח' רדואן, נמשכה יותר מ־12 שעות. ספק אם ישראל הייתה מרשה לעצמה היקף תקיפות כזה ללא החזרת רן גואילי. הסלוגן "אין יותר חטופים ישראלים ברצועה מאז 2014" קיבל בסוף השבוע משמעות אחרת: הסרת הכפפות. הפלסטינים דיווחו על יותר מ־30 הרוגים.
לתקיפה הזו יש מסר ברור, בראש ובראשונה למתווכות. ישראל מאותתת כיצד, מבחינתה, צריך להיראות תהליך פירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו, ויותר מכך, כיצד תיראה מעתה תגובה ישראלית לכל הפרה.
העובדה ששלב ב' של ההסכם נתון לפרשנויות שונות של כל אחד מהצדדים היא בבחינת סיכון, אך גם הזדמנות לעיצוב כללי משחק חדשים. ואת ההזדמנות הזו ישראל לקחה בסוף השבוע רחוק
העובדה ששלב ב' של ההסכם נתון לפרשנויות שונות של כל אחד מהצדדים היא בבחינת סיכון, אך גם הזדמנות לעיצוב כללי משחק חדשים. ואת ההזדמנות הזו ישראל לקחה בסוף השבוע רחוק.
לאורך כל הדרך במערכת הביטחון לא הסתירו את הרצון להעתיק לעזה את המודל הלבנוני: אכיפת הפסקת אש באש. אלא שבשונה מלבנון, ברצועת עזה יש גורם דומיננטי נוסף שחייבים להתחשב בו: מצרים. לא בכדי המצרים גינו אתמול בחריפות את התקיפה הישראלית. אחרי שנתיים של מלחמה, קהיר רוצה שקט וכסף.
ההסבר הרשמי של ישראל לתקיפה היו המחבלים שהגיחו ממנהרה ברפיח סמוך לקו הצהוב, בלילה שבין חמישי לשישי. הפרשנות הישראלית לכל אתגור של הקו הצהוב הייתה מלכתחילה מחמירה, ואחרי החזרת גואילי היא מחמירה עוד יותר.
אלא שאי אפשר לנתק משיקולי התקיפה הנרחבת גם את מבוכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנוכח המצב החדש. עובדתית, ישראל אינה שולטת בתהליך השיקום של רצועת עזה, ובוודאי לא בסעיף של פירוק חמאס מנשקו.
זה לא סוד שנתניהו ושרי הליכוד נעים באי נוחות לנוכח פתיחתו הצפויה בהמשך היום של מעבר רפיח. הדבר מתפרש ככניעה ללחץ אמריקאי, ללא תמורה ממשית לישראל.
זה לא סוד שנתניהו ושרי הליכוד נעים באי נוחות לנוכח פתיחתו הצפויה בהמשך היום של מעבר רפיח. הדבר מתפרש ככניעה ללחץ אמריקאי, ללא תמורה ממשית לישראל
נתניהו הסתיר מהממשלה את ההסכמה המוקדמת שנתן לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפתיחת המעבר, ורק הודעתו של ראש ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית, בתום טקס החתימה של "מועצת השלום", חשפה זאת. ישיבת הקבינט שכונסה לדון בפתיחת המעבר הייתה לפרוטוקול בלבד.
אם נחזור לעיקרון עיצוב כללי המשחק, הרי שהם רלוונטיים לא רק לצעדי התגובה הצבאיים של ישראל, אלא גם לאופן הפעלת מעבר רפיח. בישראל מתכוונים להגביל את הנכנסים לרצועה, בעוד המצרים, בשלב הזה, מתנגדים ודורשים תנועה חופשית.
סביר שישראל תתמודד עם הדרישה באמצעות הגבלת מספר הנכנסים, בטענה לנהלי בידוק קפדניים. השאלה היא מה תהיה התגובה המצרית. לא מן הנמנע שהיא תבוא בדמות השוואת מספר היוצאים מהרצועה למספר הנכנסים.
מעבר לכך, קיים לחץ מצרי כבד להכנסת סחורות ישירות דרך מעבר רפיח. טורי משאיות ממתינים בצד המצרי כבר כמה חודשים. פתיחת המעבר לסחורות ממצרים לרצועה היא אינטרס כלכלי מובהק של קהיר, ובינתיים היא נתקלת בהתנגדות ישראלית נחרצת.
נכון לעכשיו, כל משאית שנכנסת לרצועה עוברת בידוק ישראלי בכרם שלום. המצרים מבקשים לעקוף זאת ולכפות על ישראל בידוק של צד שלישי במעבר רפיח עצמו. זו סכנה ממשית לחידוש ההברחות לרצועה
נכון לעכשיו, כל משאית שנכנסת לרצועה עוברת בידוק ישראלי בכרם שלום. המצרים מבקשים לעקוף זאת ולכפות על ישראל בידוק של צד שלישי במעבר רפיח עצמו. זו סכנה ממשית לחידוש ההברחות לרצועה, בדיוק כפי שהיה לפני 7 באוקטובר 2023. ולפחות בשלב זה, ישראל אינה מתכוונת לדון בכך.
אך שוב, הכל תלוי בארה"ב ובנשיא טראמפ, שכבר הוכיח שכאשר הוא רוצה משהו בהקשר העזתי, נתניהו אומר כן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו