האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה ברחובות בני ברק, במסגרתם הותקפו חיילות צה"ל בנאצות, ביריקות ובהתגודדות מאיימת, עוררו גל של זעזוע ציבורי. הדיון המיידי תורגם במהירות לשיח מוכר על "עשבים שוטים" או קיצוניות שולית שאינה מייצגת את הכלל.

אולם, ניתוח מפוכח של המבנה החברתי-פוליטי בישראל מגלה תמונה מטרידה בהרבה: האלימות ברחוב אינה תקלה מקרית במערכת, אלא פרי באושים של תהליך מבני עמוק.

קיים קו ישיר, סיבתי ולוגי, המקשר בין הבידוד התודעתי הממוסד בחינוך החרדי, דרך מנגנוני התקצוב הממשלתיים המעודדים בדלנות, ועד לשבר בנשיאה בנטל ולעוינות הגלויה כלפי נציגי הריבון.

קיים קו ישיר, סיבתי ולוגי, המקשר בין הבידוד התודעתי הממוסד בחינוך החרדי, דרך מנגנוני התקצוב הממשלתיים המעודדים בדלנות, ועד לשבר בנשיאה בנטל ולעוינות הגלויה כלפי נציגי הריבון

במוקד התהליך הזה עומדת פגיעה אנושה בחוסן הלאומי ובאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

התשתית: בידוד תודעתי במוסדות הפטור וברשתות החרדיות

הכול מתחיל בכיתה. התשתית החינוכית של "מוסדות הפטור" והרשתות העצמאיות ("החינוך העצמאי" ו"מעיין החינוך התורני") פועלת תחת אסטרטגיה מכוונת של בידוד תודעתי. מניעת לימודי הליבה ובמיוחד לימודי אזרחות, אנגלית, היסטוריה וכלים מדעיים – אינה רק חסך לימודי המקשה על השתלבות בשוק התעסוקה, זהו מכניזם פוליטי לייצור אקס-טריטוריאליות מנטלית.

כאשר ילד גדל ללא חשיפה למושגי היסוד של הריבונות המודרנית, הוא נותר ללא הכלים הקוגניטיביים הדרושים להפנמת החוזה החברתי המחבר בין אזרח למדינתו. במוסדות אלו, המדינה אינה נתפסת כשותפות גורל או כבית לאומי, אלא כגוף זר שיש לנהל מולו מערכת של "קח" ללא "תן".

הבידוד התודעתי הוא האויב המובהק של החוסן האזרחי, שכן הוא מייצר דור שלם שאינו מכיר בלגיטימיות של החוק ושל נציגיו. עבור בוגר המערכת הזו, הריבון אינו מקור לסמכות, אלא "פריץ" מודרני שיש להישמר מפניו או לנצל את משאביו, בעוד שסמכות האמת היחידה נותרת בידי הקהילה והנהגתה הרוחנית.

המנגנון הכלכלי: התקצוב כדלק לניכור

באופן פרדוקסלי, מדינת ישראל היא המממנת העיקרית של פירוק הריבונות של עצמה. מנגנוני התקצוב הממשלתיים, שהלכו והשתכללו בעקבות לחצים קואליציוניים, יצרו מציאות שבה הבדלנות הפכה לבחירה כלכלית רציונלית ומתוגמלת. הזרמת מיליארדים למוסדות חינוך שאינם עומדים בסטנדרטים לאומיים בסיסיים מסירה את התמריץ הטבעי להשתלבות ולחשיפה לערכים אוניברסליים.

זו אסטרטגיה מכוונת של בידוד תודעתי. מניעת לימודי הליבה ובמיוחד אזרחות, אנגלית, היסטוריה ומדעים – אינה רק חסך לימודי המקשה על השתלבות בשוק התעסוקה, זה מכניזם לייצור אקס-טריטוריאליות מנטלית

התקצוב ללא אחריות אינו רק כשל תקציבי הפוגע בחוסן הכלכלי של המדינה, הוא מייצר תחושת חסינות וביטחון עצמי בקרב ההנהגה החרדית. החדירה של כספי המדינה לתוך מערכת המחנכת נגד ערכיה יוצרת מצב שבו המדינה נתפסת כ"כספומט" חסר סמכות מוסרית. מן העבר השני, הציבור המשרת והעובד חווה פגיעה אנושה בחוסן החברתי שלו. הוא מבין כי מיסיו ומשאביו מופנים לביצור החומות של מערכת המטיפה לבוגרים שלה להתנכר אליו, לסרב לשרת לצדו ולדחות את ערכיו.

התוצאה: מבידוד תודעתי לאי-גיוס ואלימות

התוצאה המתבקשת של הנתק החינוכי והחסינות התקציבית היא השבר העמוק בסוגיית הגיוס לצה"ל. אי-הגיוס אינו רק שאלה הלכתית של "תורתו אומנותו", הוא תוצר מובהק של חוסר שייכות. צעיר שמעולם לא חונך לערכי שוויון בנטל ושלא רכש "שפה אזרחית" בבית הספר, יראה בשירות הצבאי "גזירת שמד" ולא חובה מוסרית כלפי הקולקטיב. צה"ל, המהווה את המבחן העליון של החוסן הלאומי, הופך בעיני הבוגר המבודד לסמל של כפייה וחילון.

כאן אנו מגיעים לנקודת הרתיחה ברחובות בני ברק. האלימות כלפי חיילות היא הסימפטום החריף ביותר של הניכור הממומן הזה. החיילת במרחב החרדי מייצגת עבור התוקפים "התנגשות כפולה": היא סמל המדינה הריבונית (במדיה הצבאיים) והיא סמל המודרנה והשוויון המגדרי (בהיותה אישה במדים).

עבור הצעיר שחונך לבידוד ותוקצב להמשך הבדלנות, נוכחותה היא פלישה שיש להדוף בכל מחיר. היריקות והנאצות אינן רק ביטוי של פנאטיות דתית, אלא ניסיון להגדיר מחדש את גבולות האוטונומיה החרדית כשטח שבו חוקי המדינה אינם חלים. זוהי הפגיעה הסופית בחוסן הקהילתי ובריבונות המדינה.

האלימות כלפי חיילות היא הסימפטום החריף ביותר של הניכור הממומן. חיילת במרחב החרדי מייצגת עבור התוקפים "התנגשות כפולה": היא סמל המדינה הריבונית והיא סמל המודרנה והשוויון המגדרי

מבט לעתיד: האתגר והפצצה המתקתקת

האתגר הניצב לפתחנו אינו מסתכם בחיכוך נקודתי ברחובות, אלא בהיווצרותה של "פצצה מתקתקת" רב-ממדית המאיימת על יציבות המדינה בעשורים הקרובים.

• במישור החינוכי והכלכלי: אנו צפויים להיווצרותה של "מדינה בתוך מדינה" תודעתית, שבה דור שלם חסר את הכלים הבסיסיים להשתלב בכלכלת המאה ה-21. פער זה יוביל בהכרח לצניחה בפריון הלאומי ולנטל תקציבי הולך וגובר על שכבה מצטמצמת והולכת של אזרחים משרתים ועובדים, עד לנקודת שבירה שבה המדינה לא תוכל עוד לספק שירותים בסיסיים לאזרחיה.
• במישור החברתי: הפערים הללו יתורגמו לשבר עמוק של חוסר לגיטימציה. כאשר קבוצה גדולה וצומחת נהנית מחסות תקציבית מבלי לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי, החוזה האזרחי הישראלי יתפורר לחלוטין. התוצאה תהיה פגיעה אנושה בחוסן הלאומי, שתתבטא באובדן הסולידריות ובחוסר יכולת של החברה הישראלית לתפקד כקולקטיב מלוכד אל מול איומים קיומיים.

הקו הישיר ששורטט כאן מבהיר כי לא ניתן לטפל באלימות בבני ברק באמצעות המשטרה בלבד, ולא בסוגיית הגיוס באמצעות פתרונות משפטיים עוקפי חינוך. מדובר במערכת אחת המזינה את עצמה בכספי המדינה תוך שחיקת החוסן המשותף.

כדי לשנות את המציאות ולמנוע את קריסת החוזה האזרחי, על המדינה להפוך את המשוואה בנחישות:

1. חינוך ליבתי כתנאי סף: לימודי ליבה מלאים, ובפרט אזרחות ודמוקרטיה, חייבים להפוך לתנאי סף בל יעבור לכל תקצוב ממשלתי. על המדינה להחזיר לעצמה את הריבונות על התכנים המעצבים את תודעת אזרחיה.
2. תקצוב מבוסס אחריות: הפסקת המימון של מוסדות המטיפים לבדלנות ועוינות. המדינה חייבת להפסיק לממן את אלו הפועלים באופן אקטיבי לפרק את החוסן שלה מבפנים.
3. שיקום החוזה האזרחי: הכרה בכך שהגיוס והשותפות בנטל הם פונקציה של חינוך ושייכות. רק מי שגדל בתוך המערכת הערכית של המדינה, יוכל לשרת אותה ולכבד את נציגיה.

לא ניתן לטפל באלימות בבני ברק באמצעות המשטרה בלבד, ולא בסוגיית הגיוס באמצעות פתרונות משפטיים עוקפי חינוך. מדובר במערכת אחת המזינה את עצמה בכספי המדינה תוך שחיקת החוסן המשותף

האלימות כלפי חיילות היא נורת אזהרה לפני נקודת האל-חזור. ללא טיפול שורש בבידוד התודעתי ובמנגנוני התקצוב שתומכים בו, השבר החברתי ימשיך להעמיק עד לערעור היסודות הקיומיים של מדינת ישראל.

האחריות מוטלת לפתחם של מקבלי ההחלטות. הגיע זמן להתעורר.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.