גורמים ישראלים העבירו בימים האחרונים רמזים עבים מאוד כי מדינות המפרץ המותקפות עומדות להצטרף בקרוב ללחימה לצד ישראל וארה"ב, כל אחת בעוצמה שונה. גורם בכיר ישראלי אמר אתמול (רביעי) כי ישראל נמצאת בימים האחרונים בשיח הדוק עם המדינות הללו, שחלקן כבר לוקחות חלק בלחימה.

בישראל נזהרים מלהזכיר שמות. ראשית בשל הרגישות מול המדינות עצמן, ושנית בשל העובדה שאת הלחימה מנהלת ארה"ב והיא זו שמסנכרנת את התקיפות דרך מטה סנטקום. בעניין הזה הרגישות גדולה מאוד: זו הפעם הראשונה שישראל נלחמת לצד מעצמה, והתיאום ההצהרתי חשוב לא פחות מזה המבצעי.

בישראל לא מסתירים את קורת הרוח מהממשק עם האמריקאים. בכיר בחיל האוויר סיפר שלשום בשיחה עם זמן ישראל כי הזמינות של מטוסי התדלוק האמריקאים, שעשרות מהם חונים בישראל, מאפשרת לחיל האוויר רציפות מבצעית שהוא אינו רגיל לה. לא בכדי הטיל חיל האוויר בשלושה ימים את כמות החימושים שהוטלה בכל מבצע "עם כלביא".

מבחינת ישראל קצב התקיפות הגבוה מבורך, מתוך הבנה שהיא אינה שולטת בלוחות הזמנים של הלחימה אלא ארה"ב, וליתר דיוק הנשיא דונלד טראמפ

מבחינת ישראל קצב התקיפות הגבוה מבורך, מתוך הבנה שהיא אינה שולטת בלוחות הזמנים של הלחימה אלא ארה"ב, וליתר דיוק הנשיא דונלד טראמפ.

הפרסום אמש של ברק רביד ב"חדשות 12", על חששו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ארה"ב מנהלת משא ומתן עם איראן מאחורי גבה של ישראל, מתכתב עם הדברים הללו ישירות. על פי הדיווח, נתניהו צלצל לבית הלבן ביום שני האחרון כדי לבדוק את החשד הזה וקיבל תשובה מרגיעה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בבית הלבן, 7 באפריל 2025 (צילום: לירי אגמי/פלאש90)

יותר מכך: מהמידע שנמסר לישראל עולה כי בימים הקרובים אמורה ארה"ב להטיל למערכה את מערך המפציצים הכבדים שלה, לאחר שבריטניה אישרה לוושינגטון להשתמש בבסיס באי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי.

המשמעות של האישור הזה קריטית בהיבט הזמינות המבצעית והיכולת ההתקפית: טיסה של שלוש שעות ללא תדלוק במקום טיסה של 12 שעות הלוך ושוב לארה"ב. מפציץ B-52 יכול לשאת חימוש במשקל השווה לזה שנושאים יחד כ־40 מטוסי F16. זו יכולת שעשויה גם לקצר את משך המלחמה.

המצב שבו איראן מוצאת את עצמה לבד, לא רק מול שתי מעצמות אלא גם מול כמעט כל העולם הערבי הסוני, הוא בבחינת הזדמנות היסטורית. בישראל מדברים בגלוי על אפשרויות מדיניות חדשות שכבר נוצרו, אחרי ההחלטה של איראן לפתוח במלחמה אזורית חסרת רסן ובעלת היגיון התאבדותי.

בישראל מדברים בגלוי על אפשרויות מדיניות חדשות שכבר נוצרו, אחרי ההחלטה של איראן לפתוח במלחמה אזורית חסרת רסן ובעלת היגיון התאבדותי

ללא ספק ההימור האיראני גדול. בטהרן מעריכים כי פגיעה באספקת הנפט – באמצעות תקיפות במתקני הזיקוק בערב הסעודית, באיחוד האמירויות ובכווית – לצד סגירת נתיבי האספקה במצר הורמוז, עליית מחירים עולמית וחשש ממלחמת התשה אזורית, ישחקו לטובתם.

ברור שכל השחקנים רוצים לסיים את המלחמה במהירות, מלבד המשטר האיראני. במצבו הרעוע, הזמן עדיין משחק לטובתו ושוחק את היתרונות של האחרים המחפשים הכרעה מהירה. אלא שכל זה יכול להיות נכון בתנאי אחד: שהמשטר יצליח לשרוד את המלחמה.

דגל איראן מבצבץ בין ההריסות של מתקן איראני שנפגע במהלך המערכה הצבאית של ארה"ב וישראל בטהרן, 4 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

וגם אז ברור שהמפרץ הפרסי יהיה שונה מזה שלפני 28 בפברואר 2026 – חשדן הרבה יותר כלפי איראן ונחרץ יותר כלפי כל איום ממשי ועתידי. בהיבט הזה מלחמת איראן בכל הוכיחה את חשיבותן של הבריתות האזוריות, וזו בשורה מצוינת מבחינת ישראל.