באיראן ציינו לאחרונה את יום הזיכרון לפרווין אעתצאמי (1907-1941), מי שכונתה "המשוררת המפורסמת ביותר של איראן" ורבים אף ראו בה את "אחת מאדריכלי ההיסטוריה והמחשבה הפוליטית האיראנית" (ציטוט מתוך ה"אנציקלופדיה של העולם האסלאמי").

הנושאים והמשמעויות של שיריה מתארים את רוחה החופשית ואת התנגדותה לדיכוי ולמדכאים, את תמיכתה בזכויות נשים ואת ביטויי האמפתיה והאהדה שלה כלפי המקופחים והמדוכאים בחברה.

רבות נכתב על פרווין אעתצאמי לפני ואחרי מותה. את הערך שלה ב"אנציקלופדיה של העולם האסלאמי", כתב פרופ' ע'ולאם-עלי חדאד-עאדל,
חמיו של המנהיג העליון הנוכחי (ז"ל?) – עליו אכתוב בהמשך.

הנושאים והמשמעויות בשיריה של פרווין מתארים את רוחה החופשית ואת התנגדותה לדיכוי ולמדכאים, את תמיכתה בזכויות נשים ואת ביטויי האמפתיה והאהדה שלה כלפי המקופחים והמדוכאים בחברה

בגיל 18, בטקס סיום הלימודים שלה בבית הספר, נשאה פרווין נאום שלימים הפך להיסטורי בקרב התנועה הליברלית באיראן. היא דיברה על ההיסטוריה של דיכוי נשים על ידי גברים בתחילת הציוויליזציות, על הרפורמה בתהליך זה באירופה, ועל האנאלפביתיות והבורות של נשים איראניות בהשוואה.

בין היתר אמרה:

"התרופה למחלה הכרונית של המזרח טמונה אך ורק בחינוך. חינוך והכשרה אמיתיים הכוללים גברים ונשים כאחד ומועילים לכל המעמדות ממרחב הידע העצום.

איראן, מולדתנו האהובה, שהישגיה והישגיה הגדולים מעטרים את ההיסטוריה של העולם. איראן, שתרבותה העתיקה מגינה את אירופה של ימינו וחבה את ברכותיה לברכותיה. איראן, בגדולתה ועוצמתה ששלטו על אדמות וימים של העולם במשך מאות שנים, סבלה חלק גדול מצרות ותלאות המזרח, וכעת היא רצה אחרי האבודה שלה וממהרת לפגוש את עדות האושר.

ברור אילו קשיים צפויים בתיקון חורבות העבר, תיקון חסרונות ההווה ובהכנה לשגשוג העתיד. על האיראנים להרחיק חולשה ושעמום ולחצות את התהומות הללו במהירות ובזריזות.

אנו מקווים שבעזרת מאמצי מדענים והוגים, תיווצר רוח של סגולה באומה וכי רפורמות חברתיות חשובות יסופקו באיראן על ידי חינוך נשים. במקרה זה, יוקם היסוד לחינוך אמיתי, ומלאך המזל הטוב יפרוש את כנפיו באטמוספירת ממלכת כורש ודריוש". 

בהמשך, כשהפכה למשוררת מפורסמת, הוענקה לפרווין מדליית הצטיינות ממשלתית, אך היא לא קיבלה את המדליה. היא אף סירבה להצעתו של רזא שאה (סבו של רזא פהלווי הנוכחי) ללמד את המלכה ואת יורש העצר, משום שכפי שאמרה בעצמה, אמונותיה בנוגע להתנגדות לעריצות לא אפשרו לה לשתף פעולה עם משפחת המלוכה. לאחר שדחתה את מדליית ההצטיינות, היא חיברה את הפואמה "הברק שלנו הוא דיכוי העשירים".

כפי שהעידה על עצמה, אמונותיה בנוגע להתנגדות לעריצות לא אפשרו לה לשתף פעולה עם משפחת המלוכה. לאחר שדחתה מדליית הצטיינות שהוענקה לה, חיברה את הפואמה "הברק שלנו הוא דיכוי העשירים"

פרווין פעלה לאורך כל חייה להעלאת מעמדן ומעמדן של נשים ואף כתבה שיר בשם "אישה באיראן" בנושא זה. בשיר זה, פרווין מתייחסת למצוקתן של נשים ולמעמדן הירוד של זכויותיהן בחברה, כגון האיסור על נשים ללמוד קרוא וכתוב.

פרווין גם רואה בנשים שבויות של בורות ומצוקה של החברה. לימים צונזרו ארבעת הפסוקים האחרונים של השיר עקב סתירה לפסיקות האסלאם בנושא חיג'אב.

עקב מעמדה של פרווין כדמות לאומית, הניסיון לנכס אותה קיים בשני צדי המתרס האיראניים, הן בקרב הליברלים מתנגדי המשטר והן בקרב תומכיו האסלאמיסטיים.

לדברי חדאד עאדל האמור (חמיו של מוג'תבא ח'אמנאי), "אישה באיראן" נכתב דווקא בתגובה לפקודתו של רזא שאה להסיר את הרעלה. לפרשנותו, השיר כולל בעיקר עצות לנשים לא להיות כבולות למראה, קישוט ולבוש, ולחיות חיים פשוטים, עם אדיקות ואהבת ידע – או בקיצור: פמיניזם של "את חופשיה תחת בגדים".

כמו כן עצם היותה של פרווין מתנגדת משטר של השאה, עוזרת לאסלאמיסטים בניכוס דמותה. המשטר הנוכחי דאג להעצים את זכרה, ופסלים שלה פזורים בערים רבות ברחבי איראן, כולל כמובן יום זיכרון ממלכתי לזכרה, שצוין לאחרונה, כאמור. 

לדברי חמיו של מוג'תבא ח'אמנאי, "אישה באיראן" נכתב דווקא בתגובה לפקודת רזא שאה להסיר את הרעלה. לפרשנותו, השיר כולל בעיקר עצות לנשים לא להיות כבולות למראה, קישוט ולבוש, ולחיות חיים פשוטים ואדוקים

זהו בקיצור נמרץ סיפורה של גיבורת תרבות איראנית המונצחת על-ידי המפגינים והמשטר כאחד, כל אחד לצרכיו.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.