הכניסה לחירייה סגורה בימים אלה למבקרים. העלייה לתל המשקיף על גוש דן אסורה. עמדות התצפית, בית הקפה המוצלח שבפסגת הר הזבל, מרכז המידע – כולם נטושים. "מלחמה", מסביר השומר, ומוסיף: "אני שמח שאתה לא כועס. זה שלפניך ממש כעס".

אבל גם מנקודת המבט שמחוץ לשער אפשר לראות שמשהו אינו כשורה: הרי אשפה גדולים מתנשאים ברחבי האתר. בור האשפה העצום שממנו מעמיסים את הפסולת על המשאיות בדרכן דרומה, לאתרי ההטמנה הגדולים שבנגב, מלא עד אפס מקום.

ולא רק חירייה עולה על גדותיה. גורמים בתחום מדווחים שזה המצב בכל תחנות המעבר במרכז – ברמלה, באבן יהודה, בפתח תקווה, בראשון לציון, בירושלים. "בעטרות יש מערומי פסולת שאתה לא מאמין", אומר עד ראייה.

כמו הפקקים בכבישים, גם הפקקים בכניסה לאתרי ההטמנה מעידים על כישלון מהדהד בניהול המערכת

הערימות הריחניות הללו, שבכל רגע נתון עלולות להידלק, הן תוצאה של משק פסולת במצב של אי־ספיקה. צוואר הבקבוק נמצא בכניסה לאתר ההטמנה הגדול במדינה, "אפעה", שממוקם בנגב לצד הכביש שיורד מערד. בימים שלפני פסח השתרכו בכניסה לאתר טורים ארוכים של משאיות שהמתינו שלוש–ארבע שעות ואף יותר בתור לפריקת האשפה.

התורים הללו ממחישים את העובדה שקצב הטיפול של המדינה בפסולת איטי יותר מהקצב שבו אנחנו, הישראלים, מייצרים אותה. כמו הפקקים בכבישים, גם הפקקים בכניסה לאתרי ההטמנה מעידים על כישלון מהדהד בניהול המערכת.

פסולת מחוץ למתקן המיון בחירייה, 2 באפריל 2026

כמו כל משבר, גם הנוכחי נוצר מהתלכדות של כמה נסיבות. בימים שלפני פסח – באדיבות הניקיונות וההכנות לחג – נרשמת באופן מסורתי עלייה במפלס הפסולת. השנה, בגלל המלחמה, זה קצת יותר מורכב.

בחירייה, שאוספת את הפסולת של כל ערי גוש דן, נרשמה מאז תחילת המלחמה ירידה בהיקפי הפסולת שמגיעה מתל אביב. לחלק ניכר מהפסולת שתל אביב מייצרת בימי שגרה אחראים מאות האלפים שנכנסים בשעריה מדי יום לצורך עבודה או בילויים. בתחילת המלחמה נרשמה ירידה תלולה של 20% בהיקף הפסולת של תל אביב, בימים האחרונים היא התמתנה לכ־10% פחות מהרגיל.

בשאר הרשויות המגמה הפוכה. יותר אנשים יושבים בבית, פחות ישראלים בחו"ל. בערי הלווין הסמוכות, כמו חולון ורמת גן, נרשמה עלייה של 6%–7% בשיעור הפסולת, ואילו ביישובים פרבריים מובהקים, כמו שוהם, שמארחת מאז פרוץ המלחמה צעירים רבים מתל אביב שעזבו את הדירות השכורות וחזרו אל ההורים עם הממ"ד, נרשמה עלייה של יותר מ־20%.

"אין שום סיבה שקצת גשם יגרום לזה שהפסולת נערמת בכל הארץ. אם באפעה היו משקיעים בשדרוג ושיפור, והדרכים היו סלולות כמו שצריך, זה לא היה קורה"

בסך הכל, בחירייה ובאתרי מעבר אחרים נרשמה עלייה של כ־15% לעומת היקפי הפסולת בשגרה.

פסח, כידוע, לא בא בהפתעה. מי שכן הפתיע הוא הגשם שירד בכמויות נדיבות דווקא בדרום הארץ. ומתברר שב־2026 אתר ההטמנה הגדול בישראל מתקשה להתמודד עם גשם.

"ברגע שירדו גשמים באפעה פריקת האשפה שם נהייתה כמעט בלתי אפשרית", אומר גורם בתחום, "המצב שם הוא כמו במטמנה שבעצם מסיימת את חייה. יש שם שיפועים תלולים שכשהם רטובים המשאיות לא יכולות לטפס עליהם, ויש אזורים שבהם המשאיות והכלים הכבדים פשוט שוקעים בבוץ.

פקק של משאיות מחוץ למטמנות אפעה, אפריל 2026

"בנוסף יש באתר בעיה קשה של תשטיפים (המיץ של הזבל, א"ל), והשילוב שלהם עם גשמים הופך הכל לבלתי עביר. בלית ברירה האטו מאוד את קצב העבודה וקליטת המשאיות".

"ככה זה כשאתה מונופול", אומר גורם בעולם הפסולת, "אין שום סיבה שקצת גשם יגרום לזה שהפסולת נערמת בכל הארץ. אם באפעה היו משקיעים בשדרוג ושיפור, והדרכים היו סלולות כמו שצריך, זה לא היה קורה. הגיע הזמן שהממשלה תפרק את המונופול הזה בחקיקה".

מנכ"ל אפעה, יצחק בורבא, מסר בתגובה לדברים: "כלל הדרכים באתר שעליהן נעות המשאיות סלולות ומסודרות. יצוין שמעולם לא נתקעה משאית בדרך, גם בתנאי מזג אוויר חורפי".

מלכתחילה, הכשל טמון בכך שמדינה שלמה מסתמכת על אתר הטמנה אחד. התלות באפעה היא תוצאה של שורת מהלכים שהתרחשו בזה אחר זה בשוק הפסולת בישראל, והותירו אותו ללא שולי ביטחון

מלכתחילה, הכשל טמון בכך שמדינה שלמה מסתמכת על אתר הטמנה אחד. התלות באפעה היא תוצאה של שורת מהלכים שהתרחשו בזה אחר זה בשוק הפסולת בישראל, והותירו אותו ללא שולי ביטחון: אתרי הטמנה שהגיעו לקצה הקיבולת שלהם ונסגרו; אתרים שתוכניות ההרחבה או ההגבהה שלהם תקועות בהליכי תכנון ורישוי מסורבלים; ואתרים המושבתים בשל סכסוכים כספיים, משפטיים ובירוקרטיים שמסרבים להסתיים.

"בכל מקום יש סכסוך הזוי", אומר גורם בתחום. דוגמה בולטת לכך הוא אתר "גני הדס" שבדרום, שבשל מחלוקת כספית רשות מקרקעי ישראל מסרבת לאפשר לו לפעול.

אילוסטרציה: משאית זבל (צילום: Nadya So/iStock)

התוצאה היא שכמויות הפסולת שמוזרמות לאפעה גדלות בקצב מבהיל, בלי שום הלימה ליכולות הקליטה והטיפול של האתר. משאיות מכל הארץ מובילות אשפה על פני מאות קילומטרים רק כדי להמתין שעות בשעריו של אתר ההטמנה שעולה על גדותיו.

"במקום 5,000 טון ליום הגיעו לאפעה בימים שלפני פסח 12 אלף טון ולפעמים 14 אלף", אומר גורם בתחום, "אין שם מספיק אזורי שפיכה והגישה אליהם הרבה יותר בעייתית, ואף שזה סוף דרכו של האתר הוא עדיין הפתרון הלאומי ומגיעות אליו משאיות גם מהצפון הרחוק".

לפי הנתונים שנמסרו מאפעה, ב־2026 האתר יקלוט כשלושה מיליון טון פסולת – עלייה של כמעט 10% לעומת אשתקד – מתוך כ־4.5 מיליון טון בכלל המדינה. "זה מצב שאין למשק יתירות בכלל, זו סיטואציה לא נורמלית", אומר גורם בתחום.

"צריך לזכור שאנחנו במלחמה. בשום תחום תשתיות אחר אין מתקן אחד שפגיעה בו עלולה לשתק את כל המשק, במקרה הזה להטביע את כל ישראל באשפה"

"בטווח הארוך יש למשרד להגנת הסביבה תוכניות לפתוח בכל הארץ מתקנים שהופכים את הפסולת לאנרגיה, אבל בשנים הקרובות הכל ימשיך להיות על הקשקש. וצריך לזכור שאנחנו במלחמה. בשום תחום תשתיות אחר – חשמל, דלקים, מים – אין מתקן אחד שפגיעה בו עלולה לשתק את כל המשק, במקרה הזה להטביע את כל ישראל באשפה".

וכאילו חסרות צרות, נוסף גם המאבק על יום המנוחה. ברשויות המקומיות ובתחנות המעבר מבקשים כבר תקופה ארוכה לפתוח את אפעה ואת אתרי ההטמנה האחרים גם בשבתות. "אם שישה ימים לא מספיקים לנו בשביל לפנות את כל הפסולת ומתחילים להצטבר פה הרים", אומר גורם בתחום, "תנו לנו את שבת כדי לצמצם פערים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן בכנס של קבוצת "בשבע" בירושלים, 17 בפברואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"הרי 100% מהנהגים בחברות ההובלה הם מוסלמים, הם ישמחו לעבוד בשבת. ביום שישי הם עובדים חצי קלאץ' כי הם הולכים להתפלל, וככה נוצר מצב שבו בסוף השבוע כמעט אין פינוי אשפה. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו".

רק שבאפעה מסרבים לפתוח בשבת. "הם אומרים שאם המוסלמים לא מוכנים לוותר על יום שישי אין סיבה שהם יוותרו על יום המנוחה שלהם", אומר גורם בתחום, "אבל בשביל לקבל מאה נהגי משאיות צריך שוקל אחד או שניים, זה לא פרופורציונלי". מאפעה סירבו להגיב לדברים.

בהיעדר גמישות בצד השני, בתחנות המעבר נושאים עיניהם אל המשרד להגנת הסביבה וטוענים שהשרה הייתה צריכה להתערב ולהטיל את מלוא כובד משקלה כדי לגרום לאתרי ההטמנה לפתוח את שעריהם בשבת.

"את משבר הגשם נעבור אבל בגלל המצב נוצרה בעיה הרבה יותר עמוקה", אומר גורם בתחום, "חברות הובלה פשוט מתחילות לעזוב את ענף הפסולת"

"ביקשנו הוראת שעה, הרי כולנו מוגדרים אתרים חיוניים בחירום. סילמן משום מה לא עושה את זה, אולי זה מוגזם לצפות ממי שהפילה את הממשלה על חמץ בבתי חולים לצאת למלחמה על עבודה בשבת". מנגד, גורמים בתחום טוענים שלמשרד ולשרה להגנת הסביבה אין סמכות חוקית לכפות על אתרי ההטמנה לעבוד בשבת.

"את משבר הגשם נעבור אבל בגלל המצב נוצרה בעיה הרבה יותר עמוקה", אומר גורם בתחום, "חברות הובלה פשוט מתחילות לעזוב את ענף הפסולת. כשהנהגים עומדים בתורים בכניסה לאפעה ולדודאים (אתר הטמנה גדול נוסף בנגב) הן מפסידות המון כסף.

אילוסטרציה: פסולת (צילום: AvigatorPhotographer/iStock)

"המשאית מקבלת תשלום פר טון, ואם היא מספיקה לעשות סבב אחד ביום במקום שניים ההכנסה נחתכת בחצי. כבר עכשיו קשה לנו מאוד למצוא מובילים. הם מתייאשים ועוזבים לענפים כמו הובלת חול.

"בסוכות חברות המשאיות שבתו ארבעה ימים, הנהגים התארגנו ואמרו די, השרה הבטיחה להם כל מיני הבטחות ובמשך כמה חודשים התפעול עבד קצת יותר טוב, אבל אז הגיעו הגשמים והמלחמה. הרי כל אזעקה, ויש הרבה בדרום, עוצרת את תהליך הקליטה של המשאיות ומעכבת הכל.

"עכשיו הנהגים כבר לא שובתים, הם פשוט לא באים. חברות ההובלה מרימות ידיים. אם לא יהיה פתרון אמיתי, השרשרת של הטיפול בפסולת עומדת להיקטע בשלב ההובלה"

"עכשיו הנהגים כבר לא שובתים, הם פשוט לא באים. חברות ההובלה מרימות ידיים. אם לא יהיה פתרון אמיתי, השרשרת של הטיפול בפסולת עומדת להיקטע בשלב ההובלה".