1

זמן קצר לאחר פרוץ הפסקת האש והמזרח התיכון החדש, במוצאי פסח שני, שיגרו נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) ומשרד התחבורה הודעה חגיגית לתקשורת: "בהתאם להנחיית שרת התחבורה", נמסר, "הקו האדום של הרכבת חוזר מחר לפעילות מלאה". כשהרכבת חוזרת לפעול זה "בהנחיית השרה"; כשהיא הושבתה, זה היה בהנחיית פיקוד העורף.

בתום 40 ימים של מערכה עצימה, אפשר לסכם שהציבור שמשתמש ותלוי בתחבורה הציבורית הופקר. ברור שהתמונה מורכבת ושהפעלת מערכות הסעת המונים תחת אש – כמו כל מערכת גדולה – היא אתגר לא נטול סיכונים. אולם במבחן התוצאה, מדובר בכישלון חרוץ.

הישראלים שאינם מחזיקים במכונית פרטית קיבלו במלחמה הזו מסר ברור: רוצו לקנות לכם אחת. אחרת גם במשבר הבא תהיו תלויים בחסדי התחבורה של המדינה, וכבר הבנתם שככה לא תגיעו רחוק.

בתום 40 ימים של מערכה עצימה, אפשר לסכם שהציבור שמשתמש ותלוי בתחבורה הציבורית הופקר. ברור שהתמונה מורכבת, אולם במבחן התוצאה מדובר בכישלון חרוץ

עשרות הודעות לתקשורת הוציאו שרת התחבורה ומשרדה במהלך המלחמה. רובן המכריע עסק בטיסות. שם נמצא הזוהר, שם רגב מבקשת להצטייר כמושיעה ומחלצת של הישראלים שתקועים אי שם או משוועים לצאת מהארץ.

בשבוע השני למלחמה היא כינסה מסיבת עיתונאים, מוקפת בצמרת אנשי המקצוע של המשרד, כולל מנהל הרשות לתחבורה ציבורית. האירוע נמשך כשעה וחצי, מתוך זה כשלוש דקות הוקדשו לשירות המצומצם של האוטובוסים.

שרת התחבורה מירי רגב לצד מנכ"ל משרדה משה בן זקן במסיבת עיתונאים בנושא פתיחת המרחב האווירי של ישראל על רקע המלחמה עם איראן, תל אביב, 3 במרץ 2026 (צילום: יהושע יוסף/פלאש90)

כתבת "כאן 11" שאלה, רגב ענתה בלקוניות ש"אנחנו פועלים על פי ההנחיות של פיקוד העורף", ומיהרה לחזור לטיסות. למרבה הצער, רוב העיתונאים שיתפו איתה פעולה, על אף שבתחבורה הציבורית משתמשים מדי יום מיליוני ישראלים ובטיסות כמה רבבות לכל היותר.

מכיוון שבמשרד התחבורה ובפיקוד העורף טוענים שההחלטות התקבלו על בסיס איזון בין הסיכון הביטחוני לצורך לספק שירות חיוני, ומכיוון שהשיקולים לא שקופים לציבור ולתקשורת, מתבקש שמבקר המדינה ייכנס לעובי הקורה ויכתוב דוח מעמיק על הפעלת התחבורה הציבורית במהלך "שאגת הארי".

המבקר, למשל, צריך לשאול איך זה שביום ה־40 למלחמה נמצא מתווה להפעלה של הרכבת הקלה בגוש דן (מתווה עליו הוחלט עוד בטרם הפסקת האש) במקביל לכך שבלילות חלק מהתחנות ימשיכו לשמש כמקלט ומקום לינה לתושבים נטולי ממ"ד.

ראוי שהמבקר ישאל האם השיקול הבטיחותי לוקח בחשבון גם את העובדה שבהיעדר תחבורה ציבורית ראויה נוצרו – בעיקר בצירים ראשיים כמו כביש מספר 1 – פקקי ענק

התמיהה נובעת מכך שעד אז, במשך שבועות ארוכים, הרכבת הושבתה בטענה ששימוש כפול כזה אינו אפשרי (מבלי לנמק מדוע). איך מה שהוצג כבלתי אפשרי הפך לפתע, באיחור ניכר, לאפשרי?

ועוד תהיות: האם רגב ואנשיה היו פרקליטים נלהבים של נוסעי התחבורה הציבורית וניסו לשכנע את פיקוד העורף להרחיב את השירותים ככל הניתן? או שזה בכלל לא עניין אותם? המבקר גם יכול לשאול איך מתחלקת האחריות בין פיקוד העורף למשרד התחבורה.

חיילים ואזרחים ממתינים לאוטובוס במהלך המלחמה בין ישראל לאיראן, ירושלים, 1 במרץ 2026 (צילום: רחל אלרואי/פלאש90)

עיתונאים שביקשו להבין מי הינחה את נהגי האוטובוסים להמשיך לנסוע בזמן ההתרעה המקדימה ולעצור רק בהישמע אזעקה (מה שמשאיר לנוסעים זמן מוגבל מאוד למצוא מקום מוגן) נשלחו ממשרד התחבורה לפיקוד העורף – ובחזרה.

ראוי גם שהמבקר ישאל האם השיקול הבטיחותי לוקח בחשבון גם את העובדה שבהיעדר תחבורה ציבורית ראויה נוצרו – בעיקר בצירים ראשיים כמו כביש מספר 1 – פקקי ענק, שבהם אלפי נהגים עמדו בזמן אזעקה פגוש־אל־פגוש, חשופים לגמרי בלי שום מרחב תמרון.

גם זה הרי סיכון שצריך לשקלל כשמצמצמים את שירות האוטובוסים והרכבות, כמו גם את העובדה שנוסעי התחבורה הציבורית מבלים פרקי זמן ארוכים בדרכים ובתחנות כשהם חשופים ולא מוגנים.

חודש וחצי זה כבר הרבה יותר קרוב ל"שגרה" מאשר לזבנג וגמרנו. וב"שגרה" הזו הישראלים למדו שאין להם על מי לסמוך

נוצר הרושם שמקבלי ההחלטות בתחבורה הציבורית נלחמו את המלחמה הקודמת – שהייתה הרבה יותר קצרה. יש הבדל גדול בין צמצום תחבורה ציבורית לכמה ימים של לחימה עצימה, לבין מערכה שנמשכת כמעט חודש וחצי שבה הציבור מצווה להגיע לעבודה.

חודש וחצי זה כבר הרבה יותר קרוב ל"שגרה" – שגרת חירום – מאשר לזבנג וגמרנו. וב"שגרה" הזו הישראלים למדו שאין להם על מי לסמוך. שיבושי ה־GPS היקשו לקבל מידע מהימן מהאפליקציות, ולא נראה שהמערכות עשו מאמץ או חיפשו פתרונות יצירתיים כדי לסייע לנוסעים שעמדו בתחנה ולא ידעו מה יבוא קודם – האוטובוס או האזעקה.

אנשים ישנים בתחנת הרכבת הקלה בתל אביב, 7 במרץ 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מי שעוד שקעו לתוך אי ודאות הם נהגי האוטובוסים, שחלקם נשלחו הביתה באופן מלא או חלקי ועדיין לא ברור איזה תשלום יקבלו על הימים האבודים, אם בכלל. אז אם גם את הנהגים מבריחים מהתחבורה הציבורית וגם את הנוסעים, מי יישאר?

מכיוון ש־40 יום הם נצח קטן, יש חשש כבד שלפגיעה באמון הנוסעים בתחבורה הציבורית תהיה השפעה ארוכת טווח. גלעד ריקלין, מנכ"ל אגד, הביע את הדאגה הזו במהלך המלחמה. גם בשגרה התחבורה הציבורית בישראל סובלת מדימוי ירוד, והמלחמה דרדרה את המצב עוד יותר. נוסעים שעזבו, לא בטוח יחזרו. את המחיר נשלם כולנו עוד תקופה ארוכה.   

2

ג' הוא חקלאי ובעליה של חווה גדולה באזור הכרמל. הוא ובני משפחתו – שלושה דורות – מתגוררים בחווה, שמדי יום מגיעים אליה עובדים נוספים. מתחילת המלחמה הוא ניסה לברר אם החווה משויכת למטרות יירוט ליישוב הקהילתי הסמוך, או שחלילה הפוליגון שלה מוגדר כשטח פתוח. בפיקוד העורף הרגיעו אותו והסבירו שהחווה מזוהה במערכת כחלק מהיישוב.

באחד הסבבים הקודמים גילו תושבי ההרחבה במושב מיצר שברמת הגולן שבתיהם לא הוכנסו לפוליגון היישובי. בפיקוד העורף הבטיחו לתקן, אבל הבהירו שאי אפשר לעשות את זה תוך כדי לחימה

רק שאז נפל דבר. כלומר, נפל טיל איראני בשטח החווה – בלי התרעה. למרבה המזל, הטיל לא התפוצץ. אחרי שהחבלנים סיימו לפנות את הטיל ג' שוב פנה לפיקוד העורף, ושוב קיבל את אותה תשובה שהייתה אמורה להרגיע אותו.

הפעם הוא לא הסתפק בכך, ובדק על מפת האפליקציה של פיקוד העורף את פריסת הפוליגונים באזור. הוא לא הופתע לראות שהפוליגון של היישוב הסמוך צמוד לגבולות היישוב, והחווה בחוץ, לגמרי בחוץ, לא מכוסה על ידי שום פוליגון.

הדברים נמצאים כעת שוב בבדיקה בפיקוד העורף. הבעיה היא, שלפי ניסיון העבר התקלה כנראה לא ניתנת לתיקון תוך כדי לחימה.

טיל איראני שנפל בשטח חווה באזור הכרמל, אפריל 2026

באחד הסבבים הקודמים גילו תושבי ההרחבה במושב מיצר שברמת הגולן שבתיהם לא הוכנסו לפוליגון היישובי. בפיקוד העורף הבטיחו לתקן, אבל הבהירו שאי אפשר לעשות את זה תוך כדי לחימה עצימה משום שעדכון המערכת מצריך את הורדתה לפרק זמן מסוים.

השאלה האמיתית שפיקוד העורף צריך להשיב עליה, היא איך ייתכן שאיש לא הבחין בכך שמתחם חקלאי בלב המדינה, שאנשים גרים ועובדים בו כבר עשרות שנים (באופן חוקי לגמרי, למען הסר ספק), שקוף לחלוטין עבור מערך ההגנה האווירית?

3

המלצת האזנה לימי שלום, מלחמה ומה שביניהם: הפודקאסט "חיי מדף" של ד"ר אורי מאיר צ'יזיק ב"כאן הסכתים".

השבוע, בדרכים בין טיל לטיל, למדתי מה ההבדל בין יין טבעי ליין שרובנו קונים, מה הקשר בין רוטב סויה לסויה, למה הבננות שנמכרות כיום בארץ ובעולם הרבה פחות טעימות מהבננות של פעם ועוד

מאיר צ'יזיק, מומחה להיסטוריה של המזון ובאופן כללי ידען גדול בכל הנוגע לאוכל שאנחנו אוכלים ומקורותיו, שולף מדי פרק מוצר אחד מהמדף בסופר. הוא לומד לעומק את ההיסטוריה של המוצר אבל לא פחות חשוב – מה המרכיבים הבריאים והפחות בריאים שהוא מכיל, איך מכינים אותו, ועד כמה הגרסה התעשייתית הנמכרת בסופר הממוצע רחוקה מהמוצר המקורי ומאיכויותיו.

השבוע, בדרכים בין טיל לטיל, למדתי מה ההבדל בין יין טבעי ליין שרובנו קונים, מה הקשר בין רוטב סויה לסויה, למה הבננות שנמכרות כיום בארץ ובעולם הרבה פחות טעימות מהבננות של פעם ועוד. כל זה מוגש בצורה נעימה ועניינית, וכשמסתיים פרק מתחשק לזרום ישר לפרק הבא.

4

עובדי קק"ל, באופן חסר תקדים, לא הגיעו ליערות במהלך המלחמה בשל הנחיות פיקוד העורף, ולפחות חלק מהישראלים דווקא כן.

אשפה ביער עופר שברכס הכרמל אחרי המלחמה באיראן, אפריל 2026

התוצאה: במשך שבועות ארוכים היערות נזרעו באשפה שאיש לא פינה (בתמונה – יער עופר שברכס הכרמל). הנפגעים העיקריים הם בעלי החיים שמפזרים את הפסולת ומנסים להגיע לשאריות המזון, ניסיון שלא פעם מסתיים בבליעת שקית שעלולה להיות קטלנית. אפשר רק לקוות שאנשי קק"ל יצליחו להשתלט במהירות על הטינופת שממתינה להם, לתפארת עם ישראל.