משרד התחבורה וחברת "נתיבי ישראל" פרסמו אתמול (שלישי) הודעה חגיגית: התנועה בכבישים במרכז הארץ חזרה בשעות הבוקר כמעט לשגרה – 93% מהיקף התנועה של ימים רגילים. בדרום – 94%. רק הצפון, באדיבות חזבאללה, מדשדש עם 69% נסועה לעומת הימים שבטרם המערכה.
"העלייה בהיקף הנסועה מעידה על חזרה הדרגתית של המשק לפעילות", ציין מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן. "אנו נמשיך לוודא שהמערכת התחבורתית פועלת באופן בטוח, רציף ויעיל עבור כלל משתמשי הדרך".
נשמע מרשים. בפועל, הנתונים הללו הם תעודת עניות למשרד התחבורה. כי בעוד שבמרכז ובדרום הפקקים חוזרים ובגדול, התחבורה הציבורית מדשדשת הרחק מאחור.
שירות האוטובוסים, בהנחיית משרד התחבורה, מופעל בכ־60% מהיקף הפעילות; הרכבת הקלה בגוש דן מושבתת; ורכבת ישראל, שבימי שגרה מסיעה כ־660 רכבות ביום, הפעילה בימים האחרונים כשליש מהמכסה הזו
שירות האוטובוסים, בהנחיית משרד התחבורה, מופעל בכ־60% מהיקף הפעילות; הרכבת הקלה בגוש דן מושבתת לחלוטין; ורכבת ישראל, שבימי שגרה מסיעה כ־660 רכבות ביום, הפעילה בימים האחרונים כשליש מהמכסה הזו. אז מהי בדיוק "המערכת התחבורתית" שהמנכ"ל מתגאה בתפעולה – האספלט בכבישים?
אם בימי שגרה לא מומלץ להיות תלוי בתחבורה הציבורית בישראל, מאז פרוץ "שאגת הארי" קיבלנו תזכורת למה כמעט בלתי אפשרי לחיות כאן בלי מכונית פרטית, לפעמים שתיים או שלוש.
רבים מאנשי הרפואה שעובדים בבית החולים "רמב"ם" בחיפה מתגוררים בעמק יזרעאל ומגיעים לעבודה מדי יום באמצעות קו רכבת העמק. הקו הושבת לחלוטין כשפרצה האש. בימים האחרונים הוא חזר לפעילות חלקית אבל לא כל התחנות נפתחו. לא לכל העובדים בבית החולים יש רכב, אך גם בעלי הרכבים יודעים שהחניונים בבית החולים הוסבו למחלקות – כך שההגעה במכונית לא מומלצת.
הפער בין צרכי הציבור להיצע התחבורה הציבורית בולט במיוחד במערכה הזו בגלל שפיקוד העורף פתח את המשק ואת מקומות העבודה בשלב מוקדם יחסית, ואילו התחבורה לא נפתחה באותו קצב.
כמו במערכות קודמות, ניהול התחבורה הציבורית תחת אש הוא אתגר מורכב: אם הנוסעים סגורים בממ"דים, אין טעם להסיע אוטובוסים ורכבות ריקים ולסכן בלי סיבה את הנהגים. לכן הדילול החד בימים הראשונים הוא סביר. אבל ברגע שמיליונים מקבלים הנחייה לחזור לעבודה, גם התחבורה חייבת לחזור.
בעוד הציבור משווע לאוטובוסים ורכבות, דומה ששרת התחבורה וצמרת משרדה היו עסוקים בעיקר בטיפול בטיסות. מישהו כבר הציע לשנות את שם המשרד למשרד התעופה
בעוד הציבור משווע לאוטובוסים ורכבות, דומה ששרת התחבורה וצמרת משרדה היו עסוקים בעיקר בטיפול בטיסות. מישהו כבר הציע לשנות את שם המשרד למשרד התעופה.
התחושה היא שמי שמקבל את ההחלטות לא מפנים את העובדה שלכ־30% ממשקי הבית בישראל (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) אין מכונית פרטית. היחס לתחבורה ציבורית הוא כאל "Nice to have" ולא כאל צורך חיוני שבלעדיו אנשים מקורקעים.
נכון שמערכת החינוך, האוניברסיטאות ומוסדות התרבות סגורים, אבל אם התפוסה בכבישים הגיעה ל־93%, כנראה יש מיליונים שצריכים להגיע ממקום למקום.
הדילול של לוחות הנסיעות פוגע במיוחד בנוסעים שצריכים לבצע החלפה של יותר מאמצעי תחבורה אחד כדי להגיע ליעדם. א', שנוסע מדי יום מביתו בבנימינה לעבודתו במרכז, משלב בדרך כלל בין שתי רכבות או רכבת ורכבת קלה. כעת פערי הזמנים מחייבים אותו להמתין כשעה בכל החלפה.
כשגם התדירות של האוטובוס צומצמה וגם יש רכבת אחת בשעה במקום שתיים, עבור רבים מהעובדים נסיעה של שעה מהבית לעבודה יכולה להפוך לשעתיים וחצי, וכך דילול התחבורה הציבורית גוזר עליהם להסתובב בדרכים שעות ארוכות ביום ולהיות חשופים לאיום הטילים. בטיחותי זה לא.
האמת העצובה היא שהרכבת – בימי שגרה כלי תחבורה איכותי ונוח (כשהיא מגיעה בזמן ואין תקלות וכו') – לא מותאמת לפעילות תחת איום הטילים שמאפיין את המערכה מול איראן
אתמול בשעת בין ערביים, הזדחל פקק ארוך ומייאש ביציאה מירושלים לכביש מספר 1. כל אדם סביר היה מעדיף להמיר את הפקק הזה בנסיעה ברכבת או באוטובוס שגולש על נתיב התחבורה הציבורית, אבל תדירות הרכבות נחתכה בחצי והנת"צ נותר מיותם. אזעקה תפסה אלפים בשעה שהיו תקועים בפקק הזה, חשופים בכביש בלי יכולת מילוט למקלט באחד היישובים הסמוכים.
אחד הסיפורים העגומים של המלחמה הזו היא רכבת ישראל. הכוונה לא לעובדי הרכבת, שפועלים בהשתדלות גדולה, כולל תיקון המסילה בשעת לילה ותחת אזעקות אחרי ששבר יירוט נפל על הפסים באזור גנות, בין תל אביב לנתב"ג.
ברכבת מפנים את השאלות והטענות על דילול הקווים וסגירת התחנות לפיקוד העורף בטענה שהרכבת פועלת לפי הנחיותיו, אבל גורמים בפיקוד העורף טוענים שהם מספקים רק הגדרה כללית של מצב הפעילות במשק, אבל לא מנחים את הרכבת כמה וכיצד לנסוע, איזה תחנות לסגור ואיזה קווים לבטל.
האמת העצובה היא שהרכבת – בימי שגרה כלי תחבורה איכותי ונוח (כשהיא מגיעה בזמן ואין תקלות וכו') – לא מותאמת לפעילות תחת איום הטילים שמאפיין את המערכה מול איראן. היא חסרת גמישות. בשונה מאוטובוס או רכב פרטי שבהישמע התרעה מקדימה יכולים לרדת מהכביש ולחפש מחסה, לרכבת אין אמצעי מילוט או הגנה.
לפי ההנחיות, בהישמע אזעקה הרכבת מאיטה לכ-30 קמ"ש – גם כדי לאפשר לנהג הקטר לזהות שברי יירוט או מכשולים על המסילה – ובכריזה קוראים לנוסעים להתכופף מתחת לקו החלונות ולהגן על הראש עם הידיים. מישהו אמר ברווזים במטווח?
ברכבת מפנים את השאלות והטענות לפיקוד העורף בטענה שהרכבת פועלת לפי הנחיותיו, אבל גורמים בפיקוד העורף טוענים שהם מספקים רק הגדרה כללית, אבל לא מנחים כמה וכיצד לנסוע
אם רצה המזל והרכבת קרובה לתחנה, הנהג מונחה להגיע אל התחנה ולהוריד את הנוסעים אל המרחב המוגן. ואם האזעקה תפסה את הרכבת במנהרה, היא תישאר שם עד סיום האירוע.
בימים האחרונים נסעו ברכבת כ־50 אלף נוסעים, לעומת כ־300 אלף בימים שבטרם המלחמה. הנוסעים זקוקים לוודאות, אבל כל אזעקה שגורמת להאטה או עצירה של רכבות משפיעה על כל רשת המסילות וגורמת מיידית לעיכובים של לפחות 20–30 דקות, והרי לכם עוד סיבה למה יום רגיל בעבודה יכול להפוך למסע אינסופי בדרכים.
בכך לא מסתיימות הבעיות: תחנת ההגנה בדרום תל אביב, אחת הסואנות בארץ, נסגרה לתנועת רכבות ונוסעים, ובניגוד לתחנות הרכבת הקלה לא נפתחה על תקן מרחב מוגן לטובת תושבי דרום תל אביב, אזור שבו נדיר למצוא ממ"דים בבתים. מתברר שרמת המיגון בתחנה אינה תואמת את הצרכים שמחייבת המערכה הנוכחית, וכדי לא לקחת סיכון התקבלה החלטה לסגור אותה.
ביום–יומיים האחרונים הרכבת התחילה להחזיר מספר תחנות וקווים לפעילות, וטוב שכך, אבל בשורה התחתונה הרכבות – הקלה והכבדה – התגלו במערכה הזו כמשענת קנה רצוץ, ולא בהכרח באשמתן. האוטובוסים הם שירות גמיש יותר שבסבירות גבוהה יותר יכול לאפשר לנוסעים להתמגן, אבל מערך האוטובוסים הוא הכבשה השחורה של התחבורה בישראל ומשתרך בתחתית סדר העדיפויות של משרד התחבורה בקדנציה של מירי רגב, מה שהתבטא בהקפאת תוספות שירות של מאות מיליונים ובמחסור של אלפי נהגים.
אם בימי שגרה שירות האוטובוסים מגמגם, מה הפלא שבימי מלחמה, כשרק 60% מצי האוטובוסים פועל, הנוסעים נותרים בלי מענה. בלית ברירה, אלה מביניהם שמחזיקים ברכב פרטי מצטרפים לפקק
אם בימי שגרה שירות האוטובוסים מגמגם, מה הפלא שבימי מלחמה, כשרק 60% מצי האוטובוסים פועל, הנוסעים נותרים בלי מענה. בלית ברירה, אלה מביניהם שמחזיקים ברכב פרטי מצטרפים לפקק. ועל זה אמרה השרה רגב: "גם בזמן לחימה אנו שומרים על רציפות התנועה וממשיכים לפתח את תשתיות התחבורה בכל רחבי הארץ".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו