רכבת ישראל נוסעת מהיום הראשון למלחמה, תחילה באופן חלקי בלבד ובימים האחרונים מתווספים לשירות עוד ועוד קווים ותחנות; הרכבת הקלה בירושלים נוסעת בתדירות גבוהה; הכרמלית בחיפה לא חדלה לרגע לטפס במעלה הכרמל; ורק הרכבת הקלה בגוש דן, החדשה מכולן, מושבתת לחלוטין.
130 אלף נוסעים ביום משתמשים בשירותיה (האיכותיים מאוד, בניכוי האיטיות במקטע העילי בין יפו לבת ים) בימי שגרה, ועכשיו הם נותרים ללא מענה. חלקם מתוסכלים פעמיים: גם בגלל שאין רכבת, וגם בגלל שאין להם מושג למה. למה כל שירותי התחבורה הציבורית בישראל יכולים לפעול – בהיקף כזה או אחר – ורק הדנקל תקועה בתחנת המוצא?
אתמול (שלישי), במהלך שיחה ב"יהיה בסדר" בגל"צ, התגלתה הסיבה. אודי קפלנסקי, סמנכ"ל ההפעלה של נת"ע, הסביר שהרכבת הושבתה בתיאום ובהסכמה עם פיקוד העורף בגלל שהתחנות התת־קרקעיות הממוגנות שלה הפכו לביתן הארעי של משפחות נטולות ממ"ד או מקלט.
סמנכ"ל ההפעלה של נת"ע הסביר שאי אפשר גם וגם – גם תחנות שהן מקלט המוני וגם רכבת עובדת. הוא נימק את זה בשיקולי בטיחות ומיגון. אני מודה שלא השתכנעתי
קפלנסקי הסביר שאי אפשר גם וגם – גם תחנות שהן מקלט המוני וגם רכבת עובדת שמסיעה נוסעים. הוא נימק את זה בשיקולי בטיחות ומיגון. אני מודה שלא השתכנעתי, אם כי ייתכן שהיו פרטים מוכמנים שהסמנכ"ל נזהר מלחשוף בפומבי.
לא ברור למה לא ניתן לנצל את התחנות רחבות הידיים לשתי המטרות בו זמנית, תוך הפרדה סבירה בין אזרחים השוהים במרחב מוגן לנוסעי הרכבת; אבל אם זה באמת לא אפשרי, ההחלטה להשתמש בתשתיות הרכבת למיגון במקום להסעת נוסעים היא לטעמי שגיאה קשה.
לא בפעם הראשונה במערכה הנוכחית, מקבלי ההחלטות דוחקים לסוף התור את הצרכים של משתמשי התחבורה הציבורית.
התחושה היא שבפיקוד העורף יוצאים מתוך הנחה שלכל ישראלי יש מכונית שאותה הוא יכול לשלוף ברגע שמשביתים את התחבורה הציבורית. פיקוד העורף מנחה, וגורמי התחבורה – בראשם משרד התחבורה והשרה העומדת בראשו – ממהרים ליישר קו במקום להתייצב על הרגליים האחוריות ולעמוד על כך שיאפשרו להם לממש את שליחותם כמעט בכל מצב.
הסמנכ"ל קפלנסקי סיפר שמבחינת הרכבת הקלה זו גאווה גדולה לספק הגנה לישראלים שזקוקים לה בשעת מלחמה. זה מחמם לב (באמת), אבל לטעמי מקור הגאווה של מפעילי הרכבת צריכה להיות, בראש ובראשונה, הנחישות להסיע נוסעים גם תחת אש.
למי שבכל זאת חפץ בשינה רציפה יש אלטרנטיבות בעיר. החתום על הכתבה יודע על מה הוא מדבר, כי הוא נמנה עם האוכלוסייה שאין ברשותה מקלט או ממ"ד
הרצון לספק הגנה ולילות שקטים לתל־אביבים שאין להם בבית ממ"ד או מקלט מובן ומבורך; אבל השאלה על חשבון מה זה בא. למי שישן בתחנות הרכבת הקלה יש חלופה: זמן ההתרעה מאפשר לישון בבית ולהגיע למקלט ציבורי. זה לא נעים, אבל לא נורא, בעיקר בהתחשב בכך שבשבועיים האחרונים ממוצע האזעקות הלילי במרכז עומד על אחת או שתיים (ויש גם לילות שקטים לחלוטין).
למי שבכל זאת חפץ בשינה רציפה יש אלטרנטיבות בעיר – חניון הבימה, דיזנגוף סנטר ועוד שורה של מקלטים רחבי ידיים. החתום על הכתבה יודע על מה הוא מדבר, כי הוא נמנה עם האוכלוסייה התל־אביבית שאין ברשותה מקלט או ממ"ד. לא היה עולה על דעתי שהרצון שלי להתארח בלילה בתחנת רכבת יצדיק השבתה של התחבורה הציבורית.
במשרד התחבורה וגם בנת"ע מנפנפים בטענה שבתחבורה הציבורית שכן עובדת אחוזי התפוסה נמוכים מהרגיל. השרה מירי רגב ציינה השבוע ששירות האוטובוסים עובד בהיקף של 60%, ואילו מספר הנוסעים עומד על 40%.
זה לא מפתיע, מפני שהשירות החלקי באוטובוסים והשיבושים הקשים בלוחות הזמנים של הרכבת הופכים את התחבורה הציבורית לחסרת אמינות עוד יותר מביימי שגרה. מדובר במעגל קסמים והדרך היחידה להפסיק אותו היא להגדיל את היקף השירות ולייצר וודאות אצל הנוסעים.
ובכל מקרה, גם אם ייסעו ברכבת הקלה 40% מהמכסה היומית מדובר בכ־50 אלף איש ביום – הרבה יותר ממספר האנשים שמתגוררים בתחנות.
טיעון אחר שמעלים במשרד התחבורה הוא שהנוסעים מעדיפים את המכוניות הפרטיות משום ששם הם מרגישים בטוחים יותר. יש בזה אמת, אבל למרבה האירוניה זה לא תופס לגבי הרכבת הקלה בגוש דן
טיעון אחר שמעלים במשרד התחבורה הוא שהנוסעים מעדיפים את המכוניות הפרטיות משום ששם הם מרגישים בטוחים יותר. יש בזה אמת, אבל למרבה האירוניה זה לא תופס לגבי הרכבת הקלה בגוש דן שהיא כלי התחבורה הציבורית הכי בטוח בישראל בשעת מלחמה.
חלקו התת־קרקעי של הקו האדום, בין תחנת אהרונוביץ' בבני ברק לאליפלט, ממוגן כמובן; ורכבת שהתרעה תופסת אותה במקטע העילי, תספיק בסבירות גבוהה להגיע אל המקטע הממונהר עד הישמע האזעקה.
בשורה התחתונה, בשם ההגנה על המתארחים בתחנות מפקירים את הנוסעים: נעמה, תל־אביבית שבשגרה נוסעת מדי יום ברכבת הקלה לבלינסון לצורך התמחות כאחות, נאלצת בשבועיים האחרונים להיגרר באוטובוסים או לעמוד בפקקים שחזרו.
אביטל, שעושה את הדרך ההפוכה (מפתח תקווה לתל אביב), המירה את הרכבת בשני אוטובוסים ובמסלול הכולל המתנה ממושכת בתחנות חשופות. במקום 20 דקות בדרך, כשעה לכל כיוון. וכמוהן יש עוד רבים. להם לא מגיעה קצת שלוות נפש והגנה מפני טילים?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולונדון : במלחמת העולם השנייה , אלפי לונדונים מצאו מכסה מההפצצות הגרמנים
בתחנות הרכבת התחתית במשך שנים.הרכבות המשיכו לנסוע .אין סיבה שזה לא יכול לקרוא בתחנות.של הרכבת הקלה.אולי אפשר שהשרות יסתיים בסביבות תשע או עשר בלילה.