במזרח התיכון של ראשית 2026 אין עוד זירה אחת, אין עוד איום מרכזי אחד, ואין עוד אפשרות להפריד בין ביטחון צבאי, יציבות אזורית ולגיטימציה בינלאומית.

תמונת המצב הביטחונית של ישראל, כפי שהיא משתקפת בדוח תמרור-פוליטוגרפיה לרבעון הראשון של השנה, מצביעה על מציאות מורכבת ורב־ממדית: הישגים טקטיים מרשימים לצד אתגרים אסטרטגיים מתעצמים.

הרבעון הראשון של 2026 עמד בסימן התחדשות הלחימה הרב־זירתית, שבמרכזה התקיפה הישראלית־אמריקאית באיראן במסגרת מבצע "שאגת הארי". מבצע זה כוון לפגיעה בתשתיות הגרעין, בתעשייה הביטחונית ובמערך הטילים הבליסטיים של איראן, והוא סימן את שיאו של עימות ישיר בין שתי המדינות.

תמונת המצב הביטחונית של ישראל, כפי שהיא משתקפת בדו"ח תמרור-פוליטוגרפיה לרבעון הראשון של השנה, מצביעה על מציאות מורכבת ורב־ממדית: הישגים טקטיים מרשימים לצד אתגרים אסטרטגיים מתעצמים

אף שמדובר בהישג צבאי משמעותי, השלכותיו האזוריות של מבצע "שאגת הארי" המחישו שוב את מגבלות הכוח: המשטר האיראני הגיב בירי טילים וכטב"מים לעבר ישראל ולמדינות נוספות, והוביל להסלמה אזורית רחבה.

העימות התרחב במהירות לזירות נוספות. חזבאללה הצטרף ללחימה מלבנון ושיגר רקטות, טילים ומל"טים לעבר ישראל, בעוד המיליציות הפרו־איראניות בעיראק והחות'ים בתימן פעלו בעיקר נגד יעדים אמריקאיים ואיימו על נתיבי השיט האסטרטגיים בים האדום. בכך התחדדה מציאות ביטחונית שבה ישראל ניצבת מול מערך פרוקסי אזורי מתואם, הממחיש את עומק האיום האיראני ואת מורכבות ההתמודדות עמו.

אולם האתגרים הביטחוניים אינם מסתכמים בזירה האזורית. ישנן גם השלכות גלובליות, ובהן עלייה באנטישמיות ובניסיונות לפגוע במוסדות יהודיים באירופה ובצפון אמריקה בעקבות הלחימה. תופעה זו מדגישה כי המערכה הביטחונית של ישראל חורגת מגבולותיה הפיזיים ומשפיעה על ביטחונם של יהודים ברחבי העולם.

ביהודה ושומרון מתגלה תמונה מורכבת במיוחד. מחד גיסא, חלה ירידה מתמשכת במספר ניסיונות הפיגועים נגד ישראלים מאז סוף 2025, בין היתר בזכות פעילות הסיכול והתגבור הצבאי. מאידך גיסא, התגבר החיכוך בין ישראלים לפלסטינים, בין היתר על רקע הרחבת ההתיישבות והתגברות האלימות מצד מתנחלים, תופעות שעוררו ביקורת בינלאומית ואף דיון בממשלת ישראל. הסתירה בין שיפור ביטחוני טקטי לבין החרפת המתח האזרחי והמדיני ממחישה את מורכבות המציאות בשטח.

אף שמדובר בהישג צבאי משמעותי, השלכותיו האזוריות של מבצע "שאגת הארי" המחישו שוב את מגבלות הכוח: המשטר האיראני הגיב בירי טילים וכטב"מים לעבר ישראל ולמדינות נוספות, והוביל להסלמה אזורית רחבה

גם בזירה המדינית־פנימית מתקבלות החלטות בעלות השלכות אסטרטגיות. במהלך הרבעון התקבלו החלטות על הקמת יישובים חדשים, ביטול חלקים מחוק ההתנתקות ושינוי רישום הקרקעות ביהודה ושומרון. צעדים אלה עשויים להשפיע לא רק על המציאות הביטחונית בשטח, אלא גם על יחסיה של ישראל עם הקהילה הבינלאומית ועל סיכויי ההסדר המדיני בעתיד.

ברצועת עזה נמשכת מציאות של עימות מתמשך ללא הכרעה. צה"ל ערוך לאורך "הקו הצהוב" ומקיים פעילות סיכול ממוקדת, בעוד חמאס ממשיך לשמר את שליטתו, לשקם את כוחו הצבאי ולהפגין משילות.

חרף ההסכמים והיוזמות המדיניות, שלב היישום הבא בתוכנית האמריקאית טרם יצא לפועל, בין היתר בשל סירוב חמאס להתפרק מנשקו. מצב זה ברצועת עזה משקף קיפאון אסטרטגי שבו הישגים צבאיים אינם מתורגמים להסדר מדיני יציב.

מכלול הנתונים מצביע על מגמה ברורה: ישראל נהנית מעליונות צבאית מובהקת ומיכולת פעולה רחבה, אך ניצבת בפני מערכת איומים מתמשכת ורב־זירתית. ההישגים המבצעיים באיראן, בלבנון וביהודה ושומרון מדגישים את עוצמתה הביטחונית, אך בה בעת הם מלווים בהתעצמות אויביה, בהסלמה אזורית ובהשלכות מדיניות ובינלאומיות מורכבות.

המסקנה ברורה: ביטחונה של ישראל נשען לא רק על כוחה הצבאי, אלא גם על יכולתה לנהל אסטרטגיה כוללת המשלבת הרתעה, מדיניות אחראית ולגיטימציה בינלאומית. בהיעדר איזון בין רכיבים אלו, גם הצלחות מבצעיות מרשימות עלולות להתגלות כהישגים זמניים בלבד.

ביטחון ישראל נשען לא רק על כוחה הצבאי, אלא גם על יכולתה לנהל אסטרטגיה כוללת, עם הרתעה, מדיניות אחראית ולגיטימציה בינלאומית. בהיעדר איזון בין הרכיבים, גם הצלחות מבצעיות עלולות להתגלות כזמניות

בשנת 2026, יותר מאי פעם, האתגר המרכזי של ישראל אינו רק לנצח בזירות הלחימה, אלא לעצב מציאות ביטחונית יציבה ובת־קיימא.

תא"ל במיל', ד"ר אמנון סופרין, הוא עמית מחקר בקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה ומרצה באוניברסיטת רייכמן.