השיח הפלסטיני במהלך החודשים הראשונים של 2026 מציג פער עמוק בין ההנהגה הפוליטית לבין המשפיענים ברשתות החברתיות. זה אינו רק פער בין מוסדות לבין רחוב, או בין פוליטיקה ישנה לפוליטיקה דיגיטלית. מדובר בשתי דרכים שונות לייצר לגיטימציה, לעצב תודעה ולהגדיר מהו הפרויקט הלאומי הפלסטיני לאחר המלחמה בעזה.
ההנהגה מדברת בשפת מוסדות, זכויות, הכרה בינלאומית וניהול מאבק מדיני; המשפיענים מדברים בשפת עדות, זעם מוסרי, ויראליות, תיעוד חזותי ותביעה לאחריות.
שני המרחבים אינם מנותקים זה מזה, אך הם פועלים בקצבים שונים, מול קהלים שונים, ובמידה רבה גם מתוך דמיון פוליטי שונה. עוד זירה שבה המציאות מסרבת להתכנס למצגת אחת נוחה.
השיח הפלסטיני מציג כעת פער בין ההנהגה למשפיענים. ההנהגה מדברת בשפת מוסדות, זכויות, הכרה בינלאומית וניהול מאבק מדיני; המשפיענים מדברים בשפת עדות, זעם מוסרי, ויראליות, תיעוד חזותי ותביעה לאחריות
במישור ההנהגתי, ניתן לזהות בין מנהיגי הרשות הפלסטינית (רש"פ) וחמאס פיצול מבני בין שני מודלים. הרש"פ ממשיכה לפעול במסגרת מדינית־משפטית: היא מציגה את "מדינת פלסטין" כקטגוריה קיימת ומתפקדת, מבססת את טענותיה על משפט בינלאומי, זכויות, מוסדות והכרה חיצונית, ומבקשת לשמר לעצמה את מעמד הנציג הלגיטימי בזירה הבינלאומית.
לעומת הרש"פ, חמאס אינו מציג מסגרת מדינתית חלופית סדורה, אלא ממשיך למסגר את הפרויקט הפלסטיני כמאבק מתמשך. ההבדל אינו סמנטי: הרש"פ מבקשת להצטייר כמדינה בדרך למימוש מלא; חמאס מבקש לשמר את ההיגיון של התנגדות, תודעה קולקטיבית ופעולה.
נקודת המפנה הבולטת ביותר בשיח ההנהגתי היא היחלשותו של פתרון שתי המדינות כמסגרת פעילה. מתוך 361 פריטים שנבדקו (פוסטים, נאומים), הצירוף "פתרון שתי המדינות" מופיע רק בשמונה פריטים, כולם של הרש"פ, ובעיקר כהגנה מפני חיסול האופק המדיני ולא כיוזמה מדינית חיובית.
חמאס, לעומת זאת, אינו משתמש בצירוף זה כלל. גם ירושלים, שבעבר הייתה סמל מרכזי בשיח החמאסי, נעדרת לחלוטין מן השיח הראשוני המהותי של מנהיגי חמאס ברבעון זה. אצל הרש"פ ירושלים נוכחת, אך בלשון משפטית־דיפלומטית, בעיקר "ירושלים המזרחית" ו"המקומות הקדושים", ולא כשיח דתי־אידיאולוגי מתלהם.
נקודת המפנה הבולטת בשיח ההנהגתי היא היחלשות פתרון שתי המדינות כמסגרת פעילה. זה מופיע רק ב-8 פריטים, כולם של הרשות ולא כיוזמה מדינית חיובית. חמאס אינו משתמש בצירוף זה כלל
ברשתות החברתיות מתרחשת תמונה אחרת. הדו"ח החברתי ניתח 43 אקטיביסטים פלסטינים ו־204 פוסטים בחמש זירות: עזה, הגולה, הגדה, מזרח ירושלים וערביי 1948.
הציון הוויראלי הכולל (לייקים, שיתופים ותגובות) עמד על 10,859,266, ומתוכו עזה לבדה אחראית ל־8,359,389, כלומר כ־77% מהוויראליות הכוללת. זהו ממצא מכריע: לאחר הפסקת האש באוקטובר 2025, עזה אינה נעלמת מהתודעה אלא משנה תפקיד. היא עוברת מתיעוד לחימה לתיעוד "החיים שאחרי": הרס, הישרדות, שיקום חלקי, ילדים בין הריסות, מבנים מתפוררים ואנשים שממשיכים לחיות בתוך חורבן.
כאן טמון ההבדל המרכזי בין ההנהגה למשפיענים. ההנהגה מבקשת להגדיר את הסכסוך דרך מוסדות, הסדרים, לגיטימציה וחזיתות מדיניות. המשפיענים מגדירים אותו דרך עדות מיידית.
המשפיענים אינם מנסחים תכנית מדינית, אלא כתב אישום מוסרי. השיח שלהם אינו מבקש אמפתיה בלבד, אלא תובע אחריות. הרטוריקה קצרה, חזותית, טעונה, מותאמת לאלגוריתם ולתשומת לב גלובלית מוגבלת. במובן הזה, הרשת אינה "כלי הסברה", אלא זירת ריבונות חדשה: מי שמצליח להישמע, להיראות ולהישאר באוויר, מחזיק כוח פוליטי ממשי.
גם בתוך השיח הדיגיטלי יש נקודות מפנה:
- הראשונה היא ריכוזיות חריגה: שתי המשפיעניות המובילות, ביסאן עודה והינד ח'ודארי, אחראיות יחד לכ־66% מהוויראליות במאגר, ופוסט יחיד של ביסאן עודה מ־29 בינואר 2026 אחראי לכ־48% מהוויראליות הכוללת.
- השנייה היא הפיכת הפלטפורמות עצמן לזירת מאבק: מחיקות חשבונות, צנזורה ותקיפות מתואמות ממוסגרות כהמשך ישיר של המאבק הפוליטי.
- השלישית היא הופעת ביקורת פנים־פלסטינית גלויה יותר כלפי חמאס, בעיקר מצד אקטיביסטים בגולה, הזוכה לראשונה ללגיטימציה ויראלית רחבה יותר.
המשפיענים אינם מנסחים תכנית מדינית, אלא כתב אישום מוסרי. במובן הזה, הרשת אינה "כלי הסברה", אלא זירת ריבונות חדשה: מי שמצליח להישמע, להיראות ולהישאר באוויר, מחזיק כוח פוליטי ממשי
ההשוואה מלמדת כי הרש"פ וחמאס עדיין מנהלים מאבק על ייצוג, אך המשפיענים מנהלים מאבק על נראות. הרש"פ מדברת אל הקהילה הבינלאומית; חמאס אל קהל של התנגדות; המשפיענים אל דעת קהל גלובלית, פרוגרסיבית, מוסרית, ולעיתים אנטי־מערכתית.
לכן אין למדוד את חשיבות הזירה הדיגיטלית לפי השאלה אם היא "מייצגת את המציאות בשטח". היא לא. היא מייצגת את מה שהאלגוריתם מאפשר להפוך למציאות תודעתית. בעולם שבו מדינות עדיין כותבות מזכרים ומאמינות שמישהו קורא אותם עד הסוף, זה לא פרט שולי.
מכאן נגזרות מספר המלצות לישראל:
ראשית, אין לנהל מדיניות אחידה כלפי הזירה הפלסטינית. יש להבחין בין הרש"פ, חמאס והמרחב הדיגיטלי האקטיביסטי, שכן כל אחד מהם פועל באמצעות מנגנון השפעה שונה.
מול הרש"פ נדרש היגיון מוסדי. הרש"פ ממשיכה לפעול בשפה של מוסדות, משפט בינלאומי והכרה מדינית, ולכן נדרשת מולה חשיבה מדינית, משפטית וכלכלית לצד השיקולים הביטחוניים.
מול חמאס נדרש היגיון של תודעה ומאבק. מוקד הכובד בשיח החמאסי מתמקד בשימור תודעת ההתנגדות והמאבק. לפיכך, אין לפרש את היעדר השיח המדינתי כהתמתנות, אלא כדפוס פעולה המבקש לשמר את הסכסוך כמסגרת התייחסות מרכזית.
מול המשפיענים נדרש היגיון של נראות וויראליות. כוחם אינו נובע ממעמד פוליטי פורמלי אלא מיכולתם לייצר נראות, לעצב רגשות ולהפיץ מסרים בקנה מידה גלובלי. לכן נדרשת הבנה עמוקה יותר של מנגנוני ההפצה, הקהלים והדינמיקות הוויראליות המעצבות את השיח.
מכאן נגזרות מספר המלצות לישראל:
ראשית, אין לנהל מדיניות אחידה כלפי הזירה הפלסטינית. יש להבחין בין הרש"פ, חמאס והמרחב הדיגיטלי האקטיביסטי, שכן כל אחד מהם פועל באמצעות מנגנון השפעה שונה.
מול הרש"פ נדרש היגיון מוסדי. הרש"פ ממשיכה לפעול בשפה של מוסדות, משפט בינלאומי והכרה מדינית, ולכן נדרשת מולה חשיבה מדינית, משפטית וכלכלית לצד השיקולים הביטחוניים.
מול חמאס נדרש היגיון של תודעה ומאבק. מוקד הכובד בשיח החמאסי מתמקד בשימור תודעת ההתנגדות והמאבק. לפיכך, אין לפרש את היעדר השיח המדינתי כהתמתנות, אלא כדפוס פעולה המבקש לשמר את הסכסוך כמסגרת התייחסות מרכזית.
מול המשפיענים נדרש היגיון של נראות ווויראליות. כוחם אינו נובע ממעמד פוליטי פורמלי אלא מיכולתם לייצר נראות, לעצב רגשות ולהפיץ מסרים בקנה מידה גלובלי. לכן נדרשת הבנה עמוקה יותר של מנגנוני ההפצה, הקהלים והדינמיקות הוויראליות המעצבות את השיח.
שנית, כל פעולה ישראלית בעזה, בגדה ובמזרח ירושלים צריכה להיבחן לא רק לפי היבטיה הביטחוניים והמשפטיים, אלא גם לפי פוטנציאל הוויראליות שלה. הריסת בית, ביקור שר, אלימות מתנחלים, עיכוב משפיל במחסום או החלטה מנהלית עמומה אינם נשארים "אירוע מקומי". הם חומר גלם לתיעוד, הפצה, מסגור והטמעה בתודעה עולמית.
הרשות וחמאס נאבקים על ייצוג. המשפיענים – על נראות. מדידת חשיבות הזירה הדיגיטלית לפי אם היא "מייצגת מציאות בשטח" – שגויה. היא לא. היא מייצגת מה שהאלגוריתם מאפשר להפוך למציאות תודעתית
שלישית, ישראל צריכה לזהות את הביקורת הפנים־פלסטינית על חמאס כהזדמנות רגישה, לא כנשק תעמולתי גס. שימוש ישראלי צעקני מדי בקולות הללו עלול לשרוף אותם. לפעמים, וזה ממש מפתיע את האנושות בכל פעם מחדש, פחות מניפולציה היא יותר תבונה.
נכתב בשיתוף עם חמזה סעיד – חוקר בקבוצת תמרור, בוגר (מאסטר) ביה"ס לממשל באוני' רייכמן, וקרן תמיר – חוקרת בקבוצת תמרור, בוגרת ביה"ס לתקשורת (מאסטר) ביה"ס לתקשורת באוני' רייכמן.
סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו