השיח הפלסטיני במהלך החודשים הראשונים של 2026 מציג פער עמוק בין ההנהגה הפוליטית לבין המשפיענים ברשתות החברתיות. זה אינו רק פער בין מוסדות לבין רחוב, או בין פוליטיקה ישנה לפוליטיקה דיגיטלית. מדובר בשתי דרכים שונות לייצר לגיטימציה, לעצב תודעה ולהגדיר מהו הפרויקט הלאומי הפלסטיני לאחר המלחמה בעזה.

ההנהגה מדברת בשפת מוסדות, זכויות, הכרה בינלאומית וניהול מאבק מדיני; המשפיענים מדברים בשפת עדות, זעם מוסרי, ויראליות, תיעוד חזותי ותביעה לאחריות.

סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.

מחקר שקיימנו על עמדות ההנהגה הפלסטינית והשיח בחברה הפלסטינית, מציב מראה חדה מול המציאות הפלסטינית, אך לא פחות מכך מול האשליות הישראליות והבינלאומיות.

אין מדובר בעוד סכסוך קלאסי על טריטוריה, גבולות או הסדרי ביטחון, אלא במאבק עמוק בהרבה: מאבק על זהות הפרויקט הלאומי הפלסטיני, על אופיו, ועל השאלה האם הוא חותר למדינה לצד ישראל – או למאבק מתמשך שמייתר כל יעד מדינתי.

ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה פלסטינית בקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה ובאוניברסיטת חיפה.

סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.

בשבעה באוקטובר הוכתה מדינת ישראל בטראומה הקשה בתולדותיה כמדינה. ממדי האובדן, האכזריות וההלם העמידו את אנשי ונשות בריאות הנפש מול מציאות שלא היו לה תקדימים מקצועיים.

הם נדרשו לטיפול בשורדי טבח המוני מתוך אזורי לחימה פעילים, ליווי משפחות חטופים וחטופות לאורך חודשים של אי ודאות, עבודה עם קהילות שפונו מבתיהן ומן היישובים שלהן לזמן בלתי מוגבל, ליווי ילדים שחזרו למסגרות זמניות אחרי שראו זוועות וטיפול באנשי הצלה ולוחמים שנחשפו שוב ושוב לאירועי קיצון.

ד"ר תמר לביא היא פסיכולוגית חינוכית, פסיכותרפיסטית ומנהלת פיתוח ידע מקצועי בעמותת נט״ל. עבודתה משלבת פרקטיקה קלינית, מחקר והוראה בתחום הטראומה הנפשית מתוך עמדה קהילתית וחברתית רחבה.

פרופ' רחל דקל היא פרופ' מן המניין בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. יזמה ומובילה את מיזם "אדוות להחלמה", העוסק בפיתוח מענים לאחר טראומה בראייה משפחתית. הספר נולד מתוך מחויבות ארוכת שנים לחיבור אקדמיה-שדה.

ב"כאן חדשות" דווח כי במהלך ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרום לבנון, חיילות נשלחו להסתתר, כדי "לכבד" את החיילים החרדים של חטיבת החשמונאים. החיילים החרדים שנתניהו רצה להצטלם איתם, הגיעו בכלל ממוצב אחר בלבנון. 

לדברי אמה של אחת הלוחמות בסוללת התותחנים, החיילות והחיילים ניקו את הבית ועבדו על מיגון המבנה לקראת הביקור, ואז ארבע לוחמות נדרשו לצאת מהמבנה עד לתום הביקור. 

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

אם פינת זיכרון קורבנות השבעה באוקטובר במטה שב"כ מחלישה את החוסן הלאומי, אם הנצחת מחדל בו נרצחו ונשחטו תושבי מדינת ישראל בידי מחבלי הנוח'בה באסון הגדול ביותר מאז השואה היא תבוסתנות, ואם אסור להביט מדי יום במתים ובפצועי הרגש המהלכים בינינו ולזכור שהמציאות טפחה על פנינו – אין סיבה לעצור בכניסה למטה שב"כ.

בואו נסגור גם את מוזיאון "יד ושם", המקום בו מוצג לעיניהם של אינספור מבקרים ומנהיגי עולם האסון הגדול ביותר של העם היהודי.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.