היום, 5 ביוני, חל "יום איכות הסביבה הבינלאומי", שנקבע על ידי האו"ם לפני יותר מ-50 שנה. אבל אצלנו אין כל כך מה לחגוג.

בזמן שברחבי העולם מציינים התקדמות במדיניות אקלים ובהיערכות למשבר שכבר מזמן איתנו – לממשלת ישראל אין דבר להציג מלבד רשלנות וחוסר אכפתיות הגובלות בהפקרות.

דוגמה מובהקת לכך היא ההחלטה, שהתפרסמה לאחרונה, לבטל את עיסוקה של המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) בנושא האקלים, לצד פירוק פורום "מודיעין אקלים".

בזמן שברחבי העולם מציינים התקדמות במדיניות אקלים ובהיערכות למשבר שכבר מזמן איתנו – לממשלת ישראל אין דבר להציג מלבד רשלנות וחוסר אכפתיות הגובלות בהפקרות

ברגע של עיוורון מוחלט וזלזול במדע, נסגרה היחידה שניתחה איומים אסטרטגיים על ביטחון המדינה. בוטל פורום חיוני שעסק בביטחון מזון ומים, וברציפות תפקודית לאומית של תשתיות מול אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שיטפונות, גלי חום ומחלות זיהומיות. למה הדבר דומה? לסגירת יחידת ביון שעוקבת אחרי ערוצים חשאיים למימון טרור.

בזמן שנאט"ו מגדירים את משבר האקלים כאיום ליבה ביטחוני, בישראל צועדים לאחור. בלי הגוף שמייצר "מודיעין אקלים", מי בממשלה יבין כיצד מחסור במי שתייה, שיטפונות וגלי חום אצל שכנותינו עלולים להתדרדר להתלקחות אזורית שתגרור גם אותנו? פירוק היחידה אומר לציבור דבר אחד: "אנחנו מעדיפים להיות מופתעים".

שריפות ענק, שיטפונות פתע, סופות חום וגלי קור כבר אינם תרחישים תיאורטיים – הם נמצאים כאן ועכשיו, ומהווים איום ישיר על הביטחון הלאומי ועל בטחון המזון שלנו. אירועים שאמורים להתרחש רק פעם בעשרות שנים היכו בנו בעוצמה בשנים האחרונות, כשישראל רחוקה מלהיות ערוכה להם.

ועכשיו, במקום לחזק את ההיערכות קדימה, הממשלה בוחרת לפרק את הגוף הלאומי הבכיר שמנתח את האיום. לעצום עיניים זו לא מדיניות – זו הפקרות שתעלה בחיי אדם ובפגיעה חמורה בתשתיות ובמשק.

אבל זה לא הכול. בעוד מדענים מזהירים שמשבר האקלים צובר תאוצה, ישראל הייתה בין קומץ מדינות שהצביעו נגד החלטת האו"ם להפוך את נושא האקלים לחובה משפטית, שתעודד ממשלות להיערך אליו.

בעיוורון מוחלט וזלזול במדע, נסגרה היחידה שניתחה איומים אסטרטגיים על ביטחון המדינה. בוטל פורום חיוני שעסק בביטחון מזון ומים, וברציפות תפקודית לאומית של תשתיות מול אירועי מזג אוויר קיצוניים

ואולי זה לא מפתיע כשזוכרים שהממשלה עדיין מתמהמהת בהעברת חוק אקלים, חוק לטיפול בפסולת בניין, תכנית לאומית ישימה לפסולת והתמודדות עם הפגיעה החמורה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי בישראל.

הממשלה הבאה תהיה חייבת לנפץ את קונספציית בת היענה הזו. הצעד הראשון צריך להיות העצמה דרמטית של המשרד להגנת הסביבה והקמת מנהלת שינויי האקלים חזקה ומתוקצבת. משבר בסדר גודל כזה, שהוא רב-תחומי ונוגע בכל תחומי חיינו, חייב לקבל טיפול במשרד ראש הממשלה, כשהתכלול האסטרטגי בידי המל"ל והאחריות בידי קבינט שרים ייעודי.

וכמובן, עלינו להרים את הראש מעבר לגבולות "מדינת האי" שלנו, ולהבין שהצורך בשיתוף פעולה חוצה גבולות חיוני היום יותר מאי פעם, ובמשבר האקלים יש לישראל הזדמנויות רבות ולא רק סכנות.

לממשלה הבאה תהיה הזדמנות היסטורית לחבר את ישראל לאזור. במסגרת יוזמה מדינית כוללת, כדוגמת הרחבה של הסכמי אברהם, יש להקים קבוצות עבודה רב-לאומיות משותפות לנושאי מים, אנרגיה, סביבה ואקלים, כדי למפות ולהתמודד עם איומים משותפים, ולפתח שיתופי פעולה בייצור אנרגיה מתחדשת ובהתפלת מים.

משבר האקלים כבר אינו נחשב נושא "ירוק" – הוא איום אסטרטגי קיומי על כולנו. הממשלה הבאה חייבת להבין שגם במערכה הזו "רק ביחד ננצח". רק שילוב של חוסן פנימי, ניהול בדרג המדיני העליון ושיתוף פעולה אזורי יוציאו את ישראל מקונספציית בת היענה אל עבר עתיד בטוח יותר.

משבר האקלים כבר לא נחשב נושא "ירוק" – הוא איום אסטרטגי קיומי. על הממשלה הבאה להבין שנדרשים חוסן פנימי, ניהול בדרג המדיני העליון ושיתוף פעולה אזורי – כדי להוציא את ישראל מקונספציית בת היענה

בשלב זה, הכתובת על הקיר רשומה בדוחות המודיעין שנזרקו לפח. וכאשר המשבר הבא יכה בעוצמה ונשאל שוב "איך לא ידענו", נצטרך לזכור את היום שבו הממשלה בחרה במודע לטמון את הראש בחול ולעצום עיניים מול המבול המתקרב.

נאור ירושלמי הוא חבר מועצת העיר בנס ציונה. בעבר כיהן כמנכ"ל "חיים וסביבה" - ארגון הגג של ארגוני הסביבה, והוא המייסד והמנהל של מיזם "הצווארון הירוק".