הידיעה על נפילת מניית "מטא" בסוף השבוע האחרון אינה מסוג הדברים שלא הכרנו. נפילות כאלה מתרחשות מדי פעם אצל חברות גדולות בגלל חוסר תיאום ציפיות עם המשקיעים, אכזבה מביצועי החברה, תחזיות מאכזבות לעתיד או סתם כחלק מפאניקה כללית בשווקים.

אלא שהפעם הטריגר לבהלת המשקיעים היה משהו אחר: דיווח ב"פייננשל טיימס", שלפיו ענקית הטכנולוגיה שוקלת מהלך חריג. לפי אותו דיווח, מטא מתכננת גיוס הון באמצעות מכירת מניות חדשות. במילים פשוטות: היא רוצה להנפיק עוד מניות כדי לבקש עוד מזומנים מהציבור.

הצעד הזה, שנקרא בשוק ההון "דילול", פועל כמו חיתוך של אותה פיצה ליותר משולשים: הגודל הכללי של החברה לא השתנה, אבל החלק היחסי של כל משקיע קטן, ויחד איתו קטן גם נתח הרווחים שהוא זכאי לו.

בוול סטריט נוטים לפרש הדפסת מניות כ"אות אזהרה". הרי למה חברה שמרוויחה מיליארדים מפרסומות מסתכנת במהלך שיטלטל את מחיר המניה? הסיבה הפעם למהלך של הנהלת מטא חושפת בעיה רחבה וגדולה

מעבר לכך, בוול סטריט נוטים לפרש הדפסת מניות כ"אות אזהרה". הרי למה חברה שמרוויחה מיליארדים מפרסומות מסתכנת במהלך שיטלטל את מחיר המניה? הסיבה הפעם למהלך של הנהלת מטא חושפת בעיה רחבה וגדולה הרבה יותר.

מהפכה של כסף, לא של אנרגיה

מטא התחייבה להשקיע הוצאות הון אסטרונומיות של יותר מ־600 מיליארד דולר בארה"ב עד 2028. הכסף הזה לא מיועד למשכורות, למשרדים מפוארים או לשיווק, אלא כולו לתשתיות פיזיות – שבבים מתקדמים, חוות שרתים, מרכזי נתונים וכלים טכנולוגיים שיאפשרו לה לסגור את הפער מול המתחרות במרוץ לצמרת ה־AI.

מטה חברת מטא בקליפורניה, 28 באוקטובר 2021 (צילום: AP Photo/Tony Avelar, File)

כאן טמון הפרדוקס הגדול: ההשקעה הזו, שאמורה להבטיח את הישרדותה של מטא בעולם המחר, היא בדיוק הדבר שמפחיד את המשקיעים היום. ומטא לא לבד.

באותו שבוע ביצעה "אלפאבית", חברת האם של גוגל, מהלך דומה של הנפקת מניות כדי לממן את תשתיות ה־AI שלה. כששתי ענקיות כאלה יוצאות למסע גיוס כספים אגרסיבי, או מתכננות כזה, ברור לכולם שלא מדובר באירוע נקודתי אלא בשינוי כללי המשחק.

כדי להבין את גודל הדרמה צריך לעשות זום־אאוט מגוגל וממטא ולהקשיב לאריק שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר. בחודשים האחרונים נשמעו לא מעט אזהרות על כך שמהפכת הבינה המלאכותית תיעצר בגלל מחסור בחשמל. שמידט הופך את הקערה ומסביר: "צוואר הבקבוק האמיתי של מהפכת ה-AI הוא לא אנרגיה אלא בעצם הכסף".

באותו שבוע ביצעה "אלפאבית", חברת האם של גוגל, מהלך דומה. כששתי ענקיות כאלה יוצאות למסע גיוס כספים אגרסיבי, או מתכננות כזה, ברור לכולם שלא מדובר באירוע נקודתי אלא בשינוי כללי המשחק

למה זה עולה טריליון דולר?

לפי תחזית של שמידט, חוות שרתים מהדור החדש, המיועדת לפיתוח AI, צפויה להוסיף דרישה של עד כ־10 ג'יגה־ואט של חשמל לרשתות האנרגיה העולמיות בשנה.

בשביל לסבר את האוזן: ג'יגה־ואט אחד הוא בערך כמות החשמל שמייצר כור גרעיני ממוצע בארה"ב. כור כזה מספק מספיק חשמל כדי להדליק אורות ומכשירים ב־750 אלף עד מיליון בתים בו בזמן.

מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט בכנס של גוגל בסן פרנסיסקו, 20 במאי 2010 (צילום: AP Photo/Paul Sakuma)

לפי שמידט, בניית חווה כזו עולה כ־50 מיליארד דולר לכל ג'יגה־ואט. זה כולל רכישת שבבים מיוחדים. כל שבב בודד כזה, שגודלו אינו עולה על כף יד, עולה כמו מכונית משפחתית חדשה. חוות שרתים של ג'יגה־ואט אחד דורשת מאות אלפים כאלה.

נוסף על כך, החברות יצטרכו לממן ולבנות בעצמן תחנות כוח מאפס ליד אותן חוות, כי רשתות החשמל הקיימות פשוט לא בנויות לעומס כזה. שמידט עצמו, למשל, השקיע לאחרונה בחברה שמקימה תחנות כוח מבוססות גז בטקסס, רק כדי לספק חשמל ישירות למחשבי AI.

כלומר, בחשבון פשוט, רשת חוות שרתים של 10 ג'יגה־ואט תעלה לחברה כחצי טריליון דולר. אפשר לדמיין את זה כמו מתחם מחשבים אחד שצורך יותר חשמל מכל מדינת ישראל יחד ברגע ממוצע.

המסקנה היא שכדי לנצח במרוץ הגלובלי של הבינה המלאכותית, מישהו יצטרך להזרים כחצי טריליון עד טריליון דולר לחברות. זאת, בהנחה שלא יימצא האלגוריתם שיפחית משמעותית את זלילת החשמל של אותן חוות

המסקנה היא שכדי לנצח במרוץ הגלובלי של הבינה המלאכותית, מישהו יצטרך להזרים כחצי טריליון עד טריליון דולר לחברות. זאת, בהנחה שלא יימצא האלגוריתם שיפחית משמעותית את זלילת החשמל של אותן חוות.

בשלב הזה הבעיה הטכנולוגית כבר הופכת לבעיה של הון. הרי כמה גופים או מדינות בעולם מסוגלים לספק לתעשייה הון עתק כזה כדי לפתח טכנולוגיה?

אילוסטרציה: מייצב כוח היברידי (HPS) של Prevalon Energy במרכז נתונים (צילום: Business Wire via AP)

לדברי שמידט, המשחק הזה יחלק את העולם מחדש. הסינים, עם הכלכלה הריכוזית והכסף הממשלתי, יכולים להחליט שהם מנתבים סכומים כאלה למרוץ. לא ברור אם התקבלה אצלם כבר החלטה כזו.

בארה"ב היתרון אינו הממשלה אלא וול סטריט. החברות האמריקאיות מקוות ששוק ההון האמריקאי עמוק ומשוכלל מספיק כדי לאפשר להן לגייס סכומי עתק כאלה מהציבור ומהבנקים. ומה עם אירופה? היא הסיפור הטרגי בכל המרוץ הזה. לאירופים אין שוק הון חזק כזה או חברות ענק כאלה, והם כרגע נראים מחוץ למרוץ.

הפרדוקס של תעשיית התוכנה

כדי להבין עד כמה המצב הזה הפוך מכל מה שהכרנו, צריך להיזכר איך נבנה בכלל עולם הטכנולוגיה בעשורים האחרונים. היתרון הגדול של חברות תוכנה תמיד היה שהן היו "קלות". שני סטודנטים במוסך עם מחשב וחיבור לאינטרנט יכלו בעבר להקים חברה ששווה מיליארדים, כפי שגוגל ופייסבוק עצמן התחילו. קוד תוכנה אפשר לשכפל מיליון פעמים בעלות אפסית.

הבינה המלאכותית הפכה את הקערה על פיה. AI היא תעשייה כבדה. היא אולי הכבדה ביותר שידענו מאז בניית מסילות הרכבת במאה ה־19, קידוחי הנפט או הקמת כורים גרעיניים

הבינה המלאכותית הפכה את הקערה על פיה. AI היא תעשייה כבדה. היא אולי הכבדה ביותר שידענו מאז בניית מסילות הרכבת במאה ה־19, קידוחי הנפט או הקמת כורים גרעיניים. היא דורשת הון עתק מראש, חומרה פיזית מסיבית ומפעלי ענק, עוד לפני שהלקוח הראשון שילם דולר אחד על השירות.

מרכז הנתונים המודולרי מבוסס ה־AI של DELTA בתערוכת Computex Taipei, אחת מתערוכות המחשבים והטכנולוגיה הגדולות בעולם, בטאיפיי, טאיוואן, 2 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Chiang Ying-ying)

המסקנה מהטלטלה במניית מטא ברורה: המנצחת הגדולה של מהפכת ה־AI לא תהיה בהכרח החברה עם המהנדסים הכי חכמים או האלגוריתם הכי מתוחכם. המנצחת תהיה זו שיש לה את הכיסים העמוקים ביותר ואת היכולת לשכנע את המשקיעים להמשיך להזרים מאות מיליארדים לתוך הבור הפיננסי הרעבתני ביותר שנראה אי פעם בעולם הטכנולוגיה.