הפופוליזם הימני תמיד טוען שהוא מדבר בשם "העם". אבל האינסטינקט העמוק ביותר שלו הוא בדרך כלל זלזול בעם – או לפחות בזכותם של אזרחים מן השורה למוסדות שהם ישרים, מקצועיים, עצמאיים ומנוהלים לפי כללים ולא לפי נאמנות אישית למנהיג. מנהיגיו מציגים את עצמם כטריבונים של הדמוקרטיה, בזמן שהם בעצם שוחקים אותה בהתמדה.

שני אירועים בשבוע שעבר המחישו את הפתולוגיה הזאת בבהירות יוצאת דופן. אחד התרחש בארצות הברית, השני בישראל – שתי מדינות שלא רק סובלות באופן חריף מן המחלה הזאת, אלא גם מתקרבות לשתי מערכות הבחירות החשובות ביותר בעולם הדמוקרטי בסתיו הקרוב.

בוושינגטון, מינויו של ביל פולטי בידי הנשיא דונלד טראמפ לתפקיד ראש המודיעין הלאומי חשף את הפיכת מוסדות הביטחון הלאומי לכלים של נאמנות אישית. בירושלים, הקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו הידרדרה לטקטיקות שמזכירות רפובליקת בננות במהלך ההצבעה על מבקר המדינה, כאשר הופעלו על חברי כנסת לחצים להצביע עבור עורך דינו של נתניהו.

בארה"ב מינוי פולטי בידי טראמפ לתפקיד ראש המודיעין הלאומי חשף את הפיכת מוסדות הביטחון הלאומי לכלי נאמנות אישית. בישראל, הקואליציה הידרדרה לטקטיקות שמזכירות רפובליקת בננות בהצבעה על המבקר

מדינות שונות, מערכות שונות – אותה התפוררות: החלפת הלגיטימיות בנאמנות, והכפפת מוסדות המדינה למנהיג.

המינוי של פולטי הוא רק הזעזוע האחרון מבית היוצר של טראמפ – מי שפתח את כהונתו בכך שמסר לתורם המרכזי שלו, אילון מאסק, את המפתחות למשרד חדש שתפקידו לפטר עובדי ממשל שהיו לא נוחים לו – אבל הפעם מדובר היה במהלך כה קיצוני, שהוא עורר ביקורת אפילו בתוך המפלגה הרפובליקאית.

משרת ראש המודיעין הלאומי נולדה מתוך הכישלון המודיעיני הקטסטרופלי בתקיפות ה-11 בספטמבר 2001. לאחר הפיגועים הגיעו החוקרים למסקנה שמערכת המודיעין האמריקאית הפכה למפוצלת ומסוכנת מדי.

הקונגרס הקים את התפקיד ב-2005 כדי לתאם בין 18 גופי המודיעין של ארצות הברית – וזה תפקיד שמחייב אדם רציני במיוחד. אנשי ה-CIA, ה-NSA, סוכנות המודיעין של משרד ההגנה ושאר מנגנון הביטחון הלאומי חייבים להאמין שמי שעומד בראש המערכת מבין באמת את המקצוע.

היסטורית, האנשים שהופקדו על האחריות הזאת שיקפו את כובד המשימה. ג'ון נגרופונטה, ראש המודיעין הלאומי הראשון, היה דיפלומט ואיש ביטחון ותיק. מייק מקונל היה אדמירל בדימוס וראש NSA לשעבר. ג'יימס קלאפר בילה עשרות שנים בתוך מערכות המודיעין והצבא. אבריל היינס צמחה מתוך ה-CIA והמועצה לביטחון לאומי.

מדינות שונות, מערכות שונות – אותה התפוררות: החלפת הלגיטימיות בנאמנות, והכפפת מוסדות המדינה למנהיג. המינוי של פולטי הוא רק הזעזוע האחרון מבית היוצר של טראמפ

גם מינויים שנויים במחלוקת או פוליטיים הגיעו בדרך כלל עם ניסיון כלשהו במדיניות חוץ, צבא, דיפלומטיה, תביעה משפטית או ביטחון לאומי בקונגרס.

פולטי בן ה-38 אינו כזה. הרקע שלו הוא נדל"ן, מימון ותמיכה נלהבת בטראמפ ותנועת ה-MAGA שלו. המינוי של אדם חסר כל כישורים רלוונטיים לתפקיד כזה הוא לא פחות משערורייה. הוא אומר לאמריקאים שהביטחון שלהם לא חשוב ומגדיר מחדש את התפקיד – בניגוד גמור לכוונת הקונגרס – מאחריות ביטחונית עליונה לעוד פרס עבור ציות עיוור.

טראמפ הכריז על פולטי כ"ממלא מקום" ובזאת גם עקף את הצורך באישור הקונגרס – טקטיקה שבה השתמש שוב ושוב. הכללים סביב מינויים זמניים לעיתים עמומים, ואפשר לצפות ממנו למתוח אותם עד הקצה.

שום נשיא אמריקאי מודרני לא התייחס כך למוסדות המדינה.

*  *  *

כידוע, ישראל סיפקה גרסה משלה לאותה תופעה – לא בעולם המודיעין, אלא בלב הכנסת עצמה.

מבקר המדינה נבחר בהצבעה חשאית של הכנסת. זהו מוסד שמבקר משרדי ממשלה, חוקר כשלי משילות, מפקח על טוהר המידות הציבורי ומחזיק בהשפעה עצומה על האחריות הציבורית.

גם מינויים שנויים במחלוקת הגיעו לרוב עם ניסיון כלשהו במדיניות חוץ, צבא, דיפלומטיה, תביעה משפטית או ביטחון לאומי בקונגרס. הרקע של פולטי הוא נדל"ן, מימון ותמיכה נלהבת בטראמפ, ללא כל כישורים רלוונטיים

אחרי 7 באוקטובר ומלחמת עזה, התפקיד הזה קיבל משמעות גדולה עוד יותר. המבקר עשוי לעצב את החקירות העתידיות על הכשלים הנוראיים ועל קבלת ההחלטות בזמן המלחמה. היסטורית, התפקיד הלך בדרך כלל לשופטים בכירים, משפטנים או אנשי ציבור בעלי מוניטין של עצמאות.

אלא שהשבוע נתניהו תמך במועמדותו של אחד מעורכי דינו האישיים, מיכאל ראבילו. ראבילו יצטרך לפסול את עצמו, בשל ניגוד עניינים, מכל פיקוח על משרד ראש הממשלה – כלומר בדיוק מהחלק המרכזי ביותר בתפקידו. קשה לדמיין דרך בוטה יותר לומר לציבור הישראלי עד כמה מזלזלים בו.

אבל החלק המדהים באמת הגיע במהלך ההצבעה עצמה. הסיבוב הראשון חשף עריקות משמעותיות מתוך הקואליציה והבובה לא הצליחה להשיג רוב. פניקה התפשטה בקואליציה. לפתע הופיעו דיווחים שח"כים נדרשו לצלם או להסריט את פתקי ההצבעה שלהם כדי להוכיח נאמנות.

הצבעות חשאיות קיימות כדי שהממונים לא יוכלו לוודא ציות. מטרת החשאיות היא להגן על אנשים מפני כפייה. דמוקרטיות מודרניות אימצו הצבעות חשאיות במיוחד כדי לשבור את כוחם של הבוסים הפוליטיים. ובכל זאת, מספר ח"כים פתטיים עשו כמצווה.

בשתי המדינות, הבוחרים יעמדו בקרוב בפני בחירה.

הם יכולים להמשיך לתגמל מבחני נאמנות, זלזול במוסדות, השחתת נורמות דמוקרטיות ופוליטיקה אינסופית של טינה והפחדה. או שהם יכולים להחליט שנמאס להם. לא הדמוקרטים בארצות הברית ולא האופוזיציה הליברלית המפוצלת בישראל מושלמים. אבל הם לא כאלה.

המבקר עשוי לעצב את החקירות העתידיות על הכשלים הנוראיים וקבלת ההחלטות במלחמה. השבוע נתניהו תמך באחד מעורכי דינו האישיים לתפקיד, וזה יצטרך לפסול עצמו, בשל ניגוד עניינים, מכל פיקוח על משרד רה"מ

"אויבי העם" הוא ביטוי שהפך לנשק קבוע של הפופוליזם המודרני נגד מבקרים – ובעיקר נגד התקשורת. אבל האויבים האמיתיים של העם הם המנהיגים שמכפיפים באופן שיטתי את המוסדות הדמוקרטיים לעצמם – והתנועות שמריעות להם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com