הוא קיבל לידיו את הניהול של ארגון מרכזי בקהילת המודיעין, אף שאין לו ניסיון רלוונטי בתחום. בשיא הקריירה שלו עמד אמנם בראש יחידה, אך מדובר היה בגוף קטן יחסית, ולא כזה המצוי בליבת העשייה.

בתפקיד קודם הוא פעל גם בתחום אפור, על סף אי-החוקיות, וספג על כך ביקורת ציבורית עזה. עוד נטען כלפיו כי מונה יותר בשל נאמנות למנהיג ופחות בשל יכולותיו המקצועיות.

לא מדובר ברומן גופמן, אלא בביל פולטי. ראש הסוכנות הפדרלית למימון דיור, שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מינה בשבוע שעבר לממלא מקום ראש משרד המודיעין הלאומי (ODNI), במקומה של טולסי גבארד.

הוא מונה לנהל ארגון מרכזי בקהילת המודיעין ללא ניסיון רלוונטי. בתפקיד קודם פעל גם בתחום אפור, על סף אי-חוקיות, ונטען כי מונה בשל נאמנות למנהיג יותר מאשר בשל יכולות מקצועיות. לא מדובר בגופמן אלא בפולטי

משרד המודיעין הלאומי הוקם בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר, במטרה לפקח על שלל הסוכנויות המרכיבות את קהילת המודיעין האמריקאית ולייצר תמונת מצב מקיפה ואינטגרטיבית. בין היתר, המשרד מרכז את עדכון המודיעין היומי לנשיא ואת הערכת האיומים השנתית.

כמי שעסק בנדל"ן, בנייה וניהול קרנות הון, פולטי נעדר כל היכרות עם עולם המודיעין, הביטחון והדיפלומטיה – ניסיון הכרחי, ואף נדרש על פי חוק, למי שהופקד על ניהול קהילת המודיעין הגדולה, החזקה והמורכבת בעולם.

עם זאת, בתפקידו הקודם והקצר כראש הסוכנות למימון דיור, הפגין פולטי נכונות לרתום את משאבי הארגון לרדיפה פוליטית של יריביו של טראמפ ושל מי שהנשיא ראה בהם מכשול לקידום מדיניותו, באמצעות פתיחת חקירות נגדם בחשד להונאת משכנתאות.

הדמיון המסוים בין מינויו של פולטי לבין כניסתו של רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד, גם היא בשבוע שעבר, אינו מקרי. הוא משקף דפוס רחב יותר ביחס של מנהיגים פופוליסטיים, כמו טראמפ ונתניהו, לארגוני מודיעין.

בראש ובראשונה, מנהיגים פופוליסטיים חותרים להשתלט על ארגונים אלה באמצעות מינוי מקורבים ונאמנים. לא פעם מדובר באישים החסרים את ההכשרה המקצועית והאתית הנדרשת.

הדמיון בין מינוי פולטי לבין מינוי גופמן כראש המוסד בשבוע שעבר אינו מקרי, ומשקף דפוס ביחס מנהיגים פופוליסטיים כטראמפ ונתניהו לארגוני מודיעין – חתירה להשתלט עליהם באמצעות מינוי מקורבים ונאמנים

בנסיבות כאלה, מי שחייבים את מינויים למנהיג נוטים לעיתים ללכת רחוק כדי להצדיק את הבחירה בהם, לעתים גם כדי להפוך מינוי זמני לקבוע. ההשתלטות על סוכנויות המודיעין אינה מסתכמת בצמרת. היא כוללת גם התערבות במינויים בדרגים נמוכים יותר, מהלך המסייע לריכוז העוצמה בידי הדרג הפוליטי.

כאשר המדיניות נכשלת, אותם מנהיגים ממהרים להפוך את ארגוני המודיעין לשעיר לעזאזל. הם מציגים אותם כאחראים העיקריים לכישלון ואף מאשימים אותם בהשתייכות ל"דיפ סטייט" החותר תחת רצון הציבור וסדרי העדיפויות של המנהיג. אין פירוש הדבר שארגוני המודיעין פטורים מביקורת. אך הטלת מלוא האשמה עליהם מאפשרת להרחיק את המנהיג מן הכישלון ולהימנע מבחינה ביקורתית של תהליך קבלת ההחלטות שלו עצמו, אשר פעמים רבות הוא המקור הראשוני לכישלון.

בישראל, הטלת האשמה על ארגוני המודיעין לכישלון ב-7 באוקטובר לוותה גם בתיאוריות קונספירציה על "בגידה מבפנים" ובהתנגדות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. בדומה לכך, לאחר מבצע "שאגת הארי", הוצג דדי ברנע בתקשורת כמי שהבטיח להפיל את המשטר האיראני, כאשר בימים האחרונים דיווח הפרשן הביטחוני של ערוץ 14 כי המינוי של ראש מוסד מחוץ לארגון נובע מתחושת "חמיצות" ביחס לביצועי הארגון תחת ברנע.

מנהיגים פופוליסטיים נוטים גם לדחוק את ארגוני המודיעין ואת המידע שהם מספקים לשולי תהליך קבלת ההחלטות. טראמפ, למשל, ממעט לקבל את תדרוכי המודיעין היומיים, שפתחו את סדר יומם של רוב נשיאי ארצות הברית מזה עשורים רבים. קודמתו של פולטי, טולסי גבארד, החלישה עוד יותר את המשרד אותו ניהלה לאחר שקיצצה באופן נרחב את כוח האדם בו ופיטרה חוקרים שהשמיעו דעות עצמאיות.

כשהמדיניות נכשלת, מנהיגים אלה הופכים את ארגוני המודיעין לשעיר לעזאזל ומציגים אותם כאחראים העיקריים לכישלון. ארגוני המודיעין לא פטורים מביקורת, אך הטלת מלוא האשמה עליהם מרחיקה את המנהיג מהכישלון

גם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נקט צעדים שהחלישו את מעמדם של ארגוני המודיעין. בתקופה שקדמה למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הוא מיעט להיפגש עם ראש אמ"ן. נתניהו אף דחה בפומבי את אזהרותיהם של חלק מראשי המערכת בנוגע לאיום על ישראל נוכח המשבר הפנימי שנוצר עם השקת הרפורמה המשפטית. נתניהו אף רמז כי האזהרות של ארגוני המודיעין מונעות משיקולים פוליטיים.

לבסוף, מנהיגים פופוליסטיים נוטים לרתום את ארגוני המודיעין לשירות מטרותיהם הפוליטיות המיידיות. כך למשל בפולין, השתמשה הממשלה הפופוליסטית שכיהנה בשנים 2015–2023 בגוף עם פונקציות מודיעין פנים, הלשכה המרכזית למאבק בשחיתות (CBA), ככלי מרכזי להטרדת יריבים פוליטיים עיתונאים שביקרו את השלטון. וגם בישראל, הצביעו ראשי שב"כ לשעבר על הניסיון של נתניהו לרתום את יכולות הארגון למעקב אחר גורמי אופוזיציה ומחאה.

המחיר של תהליכים אלה ברור: תת-תפקוד של ארגוני המודיעין, שעלול להוביל לפגיעה ממשית בביטחון המדינה ואזרחיה. ארגוני המודיעין הם אבן יסוד בביטחון הלאומי. הערכותיהם חייבות להיות מקצועיות, עצמאיות ונטולות פניות, כדי לסייע למקבלי ההחלטות להגן על המדינה ואזרחיה. השימוש בסמכויות המעקב והאיסוף שלהם חייב להיעשות באופן אחראי, חוקי ומידתי, כך שישמור הן על הביטחון והן על ערכי הדמוקרטיה.

בשונה מהמינוי בארצות הברית, רומן גופמן מגיע לתפקיד עם ניסיון ביטחוני משמעותי ועם מוניטין של מפקד לוחמני. במובן זה יש דמיון מסוים למינוי על ידי ראש הממשלה אריאל שרון, של מקורבו האישי והפוליטי, מאיר דגן, לראשות המוסד בשנת 2002. דגן, שהגיע לתפקיד לאחר שנים ארוכות של עשייה מבצעית בעלת ממד מודיעיני מובהק, הפיג במהרה את החשש כי ישמש שליח פוליטי של מי שמינה אותו. עם השנים הוא אף נחשב לאחד מראשי המוסד הבולטים בתולדות הארגון. בה בעת, החלק הארי של כהונתו התקיים תחת ראשי ממשלה אחרים, לאחר ששרון יצא מהזירה הפוליטית בראשית 2006, כך שממילא שאלת הנאמנות האישית לממנה לא עמדה על הפרק ברוב שנות כהונתו.

המחיר ברור: תת-תפקוד ארגוני המודיעין, שעלול להוביל לפגיעה ממשית בביטחון המדינה ואזרחיה. ארגוני המודיעין הם אבן יסוד בביטחון הלאומי. הערכותיהם חייבות להיות מקצועיות, עצמאיות ונטולות פניות

שתי הדוגמאות שלפנינו, ביל פולטי ומאיר דגן, מציבות שני מסלולים אפשריים. נותר לקוות כי גופמן יאמץ את האתוס המקצועי והממלכתי שייצג דגן, ויתרחק מן הדפוס של נאמנות פוליטית המחליפה מקצועיות, כפי שמשתקף כיום במינויו של פולטי.

ד"ר אופק רימר הוא מרצה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושימש מנהלו הראשון של הפורום הישראלי ללימודי מודיעין (פיל"ם).

ד"ר אהוד ערן הוא ראש המחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין וחבר הועד המנהל של מתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית.