אין מה להוקיר. ראש שבכ שמשתמש בכוחו כדי לרגל אחר שרים וכן גם אחראי לכשל המודיעיני הגדול ביותר שהיה כאן, אינו ראוי להמשיך בתפקידו ולו שניה. אז נכון, רוהמ, בגלל המצב,שהיה ב 7.10 נמנע מלהעיפו בבעיטה כראוי לו אז אך הוא המשיך בשלו, ומרגע שהתברר שהוא והיועמשית יוצרים מיליציה פרטית ופקודיו מרגישים ביזמתו או לפחות בשתיקה שלו כפטורים מכל עול, אחת דתו, הביתה.
הממשלה כלל לא פוגעת בכך בתפקוד השבכ, אלא שכמו כשהיה קו 300 נרכשו מגוף זה עשבים שוטים כאלה ואחרים, כך גם הפעם יש לנכש עשבים שוטים אלו שצמחו דוגמתו ודוגמת ראש המחלקה היהודית בשבכ, וכך לרפא את הארגון שהוא הרס וממשיך להיות משמיש ערך שלו כדי לשרוד ובכל מחיר.

זו לא התדרדרות זו התקדמות
במדינה דמוקרטית ממשל שולט בארגוני הביון והם מקבלים ללא עוררין את דרישותיו של הממשל למעט בדברים שהחוק מסייג במפורש
או במשתמע כלומר "כוונת המחוקק" שתמיד פותחת את לשון החוק היבשה
שוב
אירגוני ביון חייבים להשמע באופן דקדקני לדרישות הדרג הפוליטי הנבחר ,כפופים לו ובכל רגע נתון ראשי הארגונים יכולים להיות מפוטרים מבלי צורך לתת על כך דין בחשבון לאיש!!!!
מגיע פעם ב….(4 שנים) יום הבוחר ואז גם הממשל יכול להיות מפוטר/מוחלף וטוב שכך.
יום הבוחר הוא הביקורת הציבורית הכי אמיתית להנהגה

כותב המאמר שם את האחריות של חוסר מודיעין ב 7.10 הוא על הממשלה ועל הרפורמה המשפטית, להיפך מכתב הסרבנות של הטייסים גורמים נוספים היא זאת שנתנה כוח לחמס לתקןף.
בנוסף ,מדוע המודיעין לא התריע ולא שלח כוחות להגן על מסיבת הנובה הקיבוצים והמוצבים, כשכבר היה ברור מעל לכל ספק שיש התארגנות לתקיפה חמורה של חמס . שב"כ והמודיעין לא עשו דבר כדי למנוע אותה.
קהילת המודיעין צברה המון כוח ומתנהגת כך שהיא מעל הממשלה מעל השופטים המשטרה ומעל החוק. וזו הסכנה. ראינו זאת בעדינות.בהקלטות, וראינו בפועל כשהליטו לא להעיר את ראש הממשלה בבוקר האסון.
כי חתפיסתם מיהו בכלל ראש הממשלה??
וזו הסכנה

לכותבי המאמר,
ברור שחשוב מאד שלארגוני המודיעין יהיה פתחון פה להציג את הערכת המצב שלהם ללא חשש מתגובת השליט.
עם זאת חשוב שהערכות שלהם יהיו מהימנות ובעיתוי המתאים ולא רק בגדר "אמרתי לכם". עליהם להציע מתווה ברור לאיסוף מודיעין ולהשתמש בכל האמצעים הדרושים לשם קבלת תמונת מצב ברורה בכל החזיתות.
בכדי להגן על המדינה מפני ריגול האויב על ארגוני הביון לסכל ריגול נגדי ולהודיע בזמן אמת לדרג המדיני הרלוונטי על כל נסיון כזה.
הכוח שניתן לארגון חשאי במדינה דמוקרטית הוא עצום ולכן צריך שהפרדת הרשויות תהיה חדה וברורה. לכן על ראשי הארגון להתרחק מהערכות פוליטיות ישנם מספיק עיתונאים במדינה דמוקרטית שיזהירו וינסו להשפינ על הציבור בעניינים פוליטים כן גם יש וועדות בכנסת עם לוביסטים שכל העת מנסים להשפיע על החלטותיהם של נחרי הציבור ועוד דרכים רבות ומגוונות אך בטח שלא מתפקידם של ארגוני הביון לחוות את דעתם בעניינים פוליטים כמו הצעות חוק שמסדירות את היחסים בין הממשלה למערכת המשפט. דבר נוסף שהשפעתו קריטית במשטרים דמוקרטים הוא עקרון הפרדת הרשויות שהתמסמס מאד עם ההתערבותם הבוטה של שופטי בג"ץ בפיטורי ראש השב"כ ששרשרת של כשלונות מרחפים מעל ראשו הם אלה שמסכנים את הדמוקרטיה והגיע שידירו את רגלם הגסה מהתערבות בעניינים לא להם.

האם לא הגיע הזמן למערכת שעסוקה כל כולה בהגנה מפני אויבינו המפלצתיים?

עם כל השאר נסתדר ונלמד לאט לאט לבנות מערכות טובות.אך ההתעסקות בעצמנו גורמת להחלשה מול אויבינו המסוכנים כל כך.

הלא כך?

כתיבה בסגנון אקדמי ועיתונאי שמסקרת יפה את העובדות הכרוכות בשבר המערכתי, אבל כושלת באופן מעורר גיחוך במסקנותיה. הכותב מתבטא כאילו ההנהגה של מדינת ישראל מתנהגת בצורה נורמלית או ממלכתית. ודי לחכימא.

מי שלא חי במזרח התיכון לא מבין שאין מצב להגיע לאיזה שהוא הסדר עם הפלסטינים תומכי טרור על כל שלוחותיהם. גם הסעודים מבינים את זה ולא הם אלה שדורשים שלום עם הפלסטינים או הקמת מדינה כזאת אלא זו ארצות הברית שמתגלה יותר ויותר כלוזרית, כחלשה, כמי שלא מבינה את המזרח התיכון בכלל, וכמי שנוח לה להפוך את ישראל הקטנה לפרוקסי שלה, למגפיים על הקרקע שלה, בדיוק כמו שעושים האיראנים לשלוחות הטרור שלהם.
אין עם מי להקים מדינה פלסטינית האפשרות היחידה היא לחזק ולרפד כספית ועם אמצעים את ירדן ולהחזיר אותם תחת כנפה. אין שום מצב אחר. ירדן היא המדינה הפלסטינית אם יש בכלל דבר כזה…
ממש "נחמד" מצד האמריקאים שתומכים עכשיו בתקיפה ישראלית. איזו בושה שהם שולחים אותנו ומבטיחים רק הגנה במקום להמשיך את הקואליציה שקמה ולתקוף חזק את איראן ואת תוכנית הגרעין שלה שמאיימת להמיד אותנו ולא רק…. נוח לעולם הנאור לשלוח אותנו לתקוף לבד ולעשות לכל האפסים האלה את העבודה בשביל כולם. במילה אחת: ביזיון!

בהירות אסטרטגית מחייבת קוהרנטיות בין רעיונות למציאות אותה רוצים לשנות.
1. תנאי ראשון הוא קיום דמוקרטיה עם הנהגה נחושה שזוכה לתמיכה רחבה לשינוי. אבל, בישראל אין דמוקרטיה ליברלית, יש פשיזם מושחתי כככ, משיחיים של טרנספר ומשתמטים ואתגר גדול לייצב קואליציה של שיקום פנימי.
2. ישראל צריכה להחזיר את החטופים (אמון במדינה) ואת העקורים/הביטחון לאורך הגבולות (ריבונות בשטחה) ובאיו"ש. מבחינה קיומית זה דחוף יותר מאירן והסדרים אזוריים. האם ניתן להתחיל אזורית, בפרק זמן מהיר מספיק בשביל להחזיר את העקורים? או שהלחץ לבסס ביטחון גבולות ולהחזיר עקורים עד תחילת שנת הלימודים/לפני בחירות בארה"ב גדול יותר? כנראה השני …
3. בשני הצדדים יש פונדמנטליסטים עם ווטו אלים על כל הסדרה. אין מנגנונים לנטרל את הקיצונים. לא הצליחו כל שנות אוסלו, וכיום התמיכה בחמאס כיורש הרשות והתמיכה בימין הלאומני בישראל חזקה.
4. המאבק הגיאופוליטי בציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ירדן-ישראל-ארה"ב מול אירן-מיליציות-רוסיה-סין (גם בהקשרי אוקראינה וכו, לא רק הגמוניה במזה"ת ופטרודולר) אינו מאפשר הסדרה של פשרות גדולות או הרתעה חזקה שתבטיח יציבות תומכת שינוי גדול. רק הסכם גדול בין הצירים, או כוח גדול מול הציר שכנגד יאפשרו הסדרה כבסיס ליציבות ולא כמקור לעימות גדול על רקע תפוצת נשק מתקדם וגרעין…

ומה אם הפלסטינאים לא רוצים הסדר? והם לא רוצים הסדר. הרי ניסינו מספר פעמים לסיים את השליטה על הפלסטינאים, אך נתקלנו בקיר, ואני לא רואה איך זה משתנה.
כל השאר אפשרי, אך עם הפלסטינאים אני לא רואה רצון מצידם להגיע להסדר כלשהו. ועם הזמן, הטרור, ה- 7 לאוקטובר, גם הרצון הישראלי כבר התאדה…

I assume that the writers, at least one that I know well, have ignored a pivotal issue that has always pervaded the jews, religion and how that molds a very large sector of the Jewish nation. There is no logical discussion. It has been an age old issue going back thausands of years. This issue can be found in many historical reviews of Jewish history as far back as the first and second temple, and the two pivotal groups, those who wanted collaboration with external forces and those who did not. This problem will not be solved unless Israel becomes a secular country.

רפי: תודה על התגובה. אתה כמובן צודק לגבי ה"אחרות" של היהודים בעבר אבל אין בכך שום סתירה לעמדתנו.המשמעות היא שהאינטראקציה של יהודי הגולה עם העולם החיצוני כללה גם (ואולי עודנה כוללת) – סיכונים. זו סיבה נוספת להפגין פתיחות לעולם, להבין אותו ולהתמודד עם האתגרים. הסתגרות וניתוח המציאות רק מתוך עולם הדימוייפ הפנימי שלנו, עשוי להקהות גם את היכולת להעריך סיכונים כמו אלה שעליהם אתה מצביע.

כמי שמצדד באופן כללי בגישת הכותבים המצדדת בפתיחות לעולם ומתנגדת לבדלנות אני בכל זאת מרשה לעצמי מילת ביקורת: אנחנו אכן חלק מהעולם אבל לאורך ההיסטוריה היהודים, ביחוד באירופה, נתפסו לא פעם על ידי סביבתם כ"אחר" המובהק ובשל כך סבלו סבל רב, כששיאה ההיסטורי המחריד של תופעה זו מגולם כמובן בשואה, ארוע ייחודי של השמדת עם תעשייתית בלב הציוויליזציה המערבית, ערש הנאורות והאוניברסליזם. ולכן, כאשר מדברים (וכותבים) על הצורך בפתיחות ולא בבדלנות אסור ואי אפשר להתעלם מהייחודיות הזו ולברוח מההתמודדות איתה.