הגחמה הפסיכופתית של הממשל בישראל מסתיימת בדיוק כפי שהערכנו שתסתיים – בהסכם בריחה שמרים את האגו לאיראנים ומכיל הסבר צנוע לממשל הישראלי – לא הכול כוח. 

יש מעבר לכוח עוד מרכיבים שלא דומים לכוח צבאי, שאם אין לנו אותם – אי אפשר להפוך את העולם על פיו, ואי אפשר לעצב את המזרח התיכון כמו שבא לך ואי אפשר להגיע לשום ניצחון מוחלט מול אף אחד.

זאת הייתה גחמה שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הצטרף אליה, ולולא הצטרף אליה היא לא הייתה. כל הקושי שלו היה טמון בשאלה איך יוצאים מהברוך הזה מבלי להתבזות. הוא יצא בסוף די בזוי, אבל העיקר שיצא וטוב שהיה מסוגל לצאת.

יש מעבר לכוח עוד מרכיבים שלא דומים לכוח צבאי, שאם אין לנו אותם – אי אפשר להפוך את העולם על פיו, ואי אפשר לעצב את המזרח התיכון כמו שבא לך ואי אפשר להגיע לשום ניצחון מוחלט מול אף אחד

אני צפיתי לפני ארבעה חודשים שטראמפ יברח בסוף עם הסכם נוח כמו הסכם סייגון בהובלת הנרי קיסינג'ר – הסכם שאיפשר לאמריקאים לברוח מסייגון עם הזנב בין הרגליים מצד אחד, ומצד שני איפשר לקיסינג'ר לטפוח על חזהו – לא ניצחון אבל חילוץ חברים ממצוקה.

הפעם זה יותר גרוע. הסדר (הביניים) אינו כולל את האורניום המועשר, משאיר אותו לדיוני עתיד אינסופיים, אינו מביא לחילוף המשטר, אינו מחליש את איראן בכלום, ואינו דואג לישראל בשום דבר.

ישראל נשארת לבדה מול המזרח התיכון, כולל איראן וטורקיה, חזקה צבאית אבל חסרת משמעות ובעיקר – חסרה יכולת להשפיע על האמריקאים. לפני המלחמה הזאת היה נדמה שלישראל יש השפעה על הבית הלבן. ובכן – אין לה.

לא רק שאין לה, הנשיא האמריקאי מבטיח לאיראנים (שהם למעשה אויביו) כי ישראל לא תתקוף בביירות, ובכלל, לא תתקוף בלבנון. זה כמו כלב פודל שחטף סטירה שמאלצת אותו לשכב פרקדן לרגלי אדוניו. המקסימום שהוא יכול לעשות עדיין זה ליילל – בלבנון אני אתקוף. נו באמת. תמיד יכולת, ומה כבר אתה מסוגל לעשות? לחסל עוד מייג'ור חזבללאי בדרכו לפילגש שלו?

הבעיה היא שגודל הכשל וגודל הגחמה חסרת האופק לא מובנים ולא יובנו על ידי הציבור הרחב. הביביסטים יהיו משוכנעים שישראל כיום נמצאת במצב משופר אסטרטגית, והשמאל יחשוב הפוך. אבל דבר לא ישתנה, כי אין לנו מערכת חוק שאנחנו סומכים עליה או תקשורת אמינה או גוף מחקר אמין – שיבחן מה שקורה כאן – וישים את הדברים על השולחן.

כמו כלב פודל שחטף סטירה המאלצת אותו לשכב פרקדן לרגלי אדוניו – המקסימום שנשאר לו לעשות זה ליילל – אתקוף בלבנון. נו באמת. תמיד יכולת, ומה אתה מסוגל לעשות? לחסל עוד מייג'ור חזבללאי בדרכו לפילגש שלו?

גחמות יכולות להפוך למציאות רק במדינות שאיבדו את בלמי הדמוקרטיה. רק במשטר שבו הרשות המבצעת היא גם המחוקקת – ראש הממשלה יכול לממש את גחמות הלילה שלו בלי לשלם מחיר, וכמעט בלי "להרגיש רע".

בכל זאת נהרו מעל אלף לוחמים ומעל אלף אזרחים – סתם, בגלל גחמה. בגלל שאין בישראל כיום מערכת שיש בה את הכוח לבלום שטויות מהסוג הזה. וייתכן מאוד שזה עדיין לא נגמר.

לא ברור מה תפיסתם של אלה המבקשים להתגלגל על גלגל השלטון לאחר המשטר הנוכחי לאחר הבחירות. לאיש אין מושג לאן הם חותרים, מה הם יעשו או מה הם לא יעשו. הכול קורה סתם, אולי לשם מנעמי שלטון (שהם משמעותיים).

כמעט לאיש כבר לא איכפת מה קורה כאן ומה יקרה כאן. כל אחד מחפש את דרכו, פרט אולי לאחוז זעום של ישראלים שעוד מנסים לייצר תקווה כי כך גידלו אותם וגם אני בתוכם.

האם ישראל תשרוד? כך שואלים כולם, כולל מכוני המחקר באוניברסיטאות. יש כאלה שאומרים שכן ויש כאלה שאומרים שלא. אחרי קרוב לשמונים שנה של קיום אנו שואלים את השאלה הזאת. כלומר אנחנו – כן, אנחנו – נכשלנו. נכשלנו בכך שלא הצלחנו לגרום לישראל להיות ענף טבעי על העץ הקרוי המזרח התיכון, נכשלנו בזה שאפשרנו לאלמנטים לא דמוקרטיים להיכנס בעגלה שניסינו לבנות כדי להפיק מקום בטוח לעם היהודי.

אחרי קרוב ל-80 שנות קיום אנו שואלים אם ישראל תשרוד. אנחנו – אנחנו נכשלנו. בכך שלא הצלחנו לגרום לישראל להיות ענף טבעי על העץ הקרוי המזרח התיכון, בזה שאפשרנו דריסת רגל לאלמנטים לא דמוקרטיים

נכשלנו בעיקר משום שאלה שנבחרו מטעמנו להוביל אותנו מיהרו להכניס את עצמם להיסטוריה כמשימתם עיקרית, משימה מועדפת בעיניהם על שרידותה של ישראל.  

זה לא קל – וזה לא הולך דרך הצבא או ה"אולד ג'נרלס". אנחנו זקוקים למהפכן שיודע מה הוא רוצה לעשות – והוא בתוך העניין הזה בכל מחיר. 

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב