לקראת הבחירות הקרובות, רבים מאיתנו יעשו דבר שלא היה אפשרי לפני שנים מעטות: ייפתחו כלי בינה מלאכותית ויקבלו עזרה בארגון המחשבות שלהם לפני הקלפי. זה יכול להיות שימוש מועיל – אך יש בו גם סיכונים.

רשות הפרטיות ההולנדית בדקה, בעקבות הבחירות שנערכו בהולנד ב-2025, ומצאה כי צ'אטבוטים היטו בוחרים, בקביעות ובאופן שיטתי, לעבר מפלגות שנמצאות בקצוות של המפה הפוליטי.

בישראל, כלים המבוססים על AI לתעמולת בחירות כבר פעילים. במכון הישראלי לדמוקרטיה ובארגונים נוספים מזהירים שהכלים הללו ירחיבו את השימוש בחדשות כזה, כולל "דיפ פייק". 

המאמר הזה הוא מדריך מעשי: מה AI יכולה לעשות טוב בשבילך כבוחר/ת, מה אסור לו לעשות בשום פנים ואופן, ואיך לא ליפול בדרך.

הרגע שלפני הקלפי

דמיינו בוחר שמתלבט. הוא לא שונא פוליטיקאים, אבל גם לא סומך עליהם. הוא קרא כתבות, שמע ראיונות, ועדיין לא מרגיש שיש לו תשובה.

ואז הוא עושה מה שהוא עושה בתחומים רבים בחיים – פותח את אחד הצ'אטבוטים של ה-AI ושואל: "אני גר ב-X, הגיל שלי X, חשוב לי Z ו-Y, ופחות חשוב לי A; למי כדאי לי להצביע?" התשובה מגיעה מהר, בטוחה בעצמה, מנוסחת היטב.

הבעיה היא שמאחורי הביטחון הזה אין שום ערובה לדיוק או לעדכניות. ושרוב המשתמשים לא יודעים על כך.

הניסוי שכבר נעשה בהולנד

שמונה ימים לפני הבחירות לפרלמנטר בהולנד, בדקה רשות הפרטיות ההולנדית ארבעה צ'אטבוטים מובילים על אלפי פרופילים פיקטיביים של בוחרים, עם עמדות מגוונות מכל הקשת הפוליטית.

הממצא: ללא קשר לעמדות הבוחרים, הצ'אטבוטים חזרו שוב ושוב, ביותר ממחצית מהמקרים, על המלצה להצביע לשתי מפלגות קבועות. אחד הצ'אטבוטים אף המליץ על שתי המפלגות הללו ביותר מ-80% מהמקרים. המלצות להצביע למפלגות המרכז כמעט ולא הופיעו, אפילו כשהעמדות שהוזנו התאימו להן בדיוק.

הרשות לא תיארה זאת כתקלה טכנית חולפת, אלא כעיוות מובנה, המאיים על האמון בתהליך הדמוקרטי עצמו.

לא רק "למי" – גם "איך" ומתי

הבעיה לא מסתכמת בהמלצות הצבעה. ב-2024 פרסמה התובעת הכללית של מדינת ניו יורק בארה"ב אזהרה, בעקבות בדיקה שביצעה במספר צ'אטבוטים מובילים: לפי הבדיקה, הצ'אטבוטים הללו סיפקו מידע שגוי גם על השאלות הבסיסיות ביותר – איפה, מתי ואיך מצביעים.

בבדיקה אחת, צ'אטבוט נתן הנחיה שגויה לגבי מקום ההצבעה במחוז שלם, שהייתה עלולה לגרום למצביעים להגיע לקלפי הלא-נכונה. כלומר, אפילו מי שנמנע לחלוטין מלשאול את ה-AI "למי להצביע", ושואל רק "באיזו שעה נפתחות הקלפיות" או "איפה הקלפי שלי" – אינו יכול להיות בטוח כי התשובה מדויקת.

תשובה שגויה כזו עלולה לעלות לבוחר/ת בהחמצת הבחירות. זה לא עניין של הטיה אידיאולוגית, אלא של עדכניות: ה-AI לומדת ממידע שנכתב בעבר, וחוקי וזמני ההצבעה יכולים להשתנות בין מערכת בחירות אחת לשנייה.

לפני שמאשימים את ה-AI

קל לעצור כאן ולהגיד "ה-AI מוטה, אז אל תשתמשו בו". אבל אמירה כזאת מדלגת על השאלה המעניינת יותר: למה מיליוני אנשים בכלל פונים למכונה בשאלות כה מהותיות?

התשובה היא: הבוחרים מבקשים לתקן בעיה שלא ה-AI יצרה. מצעים של מפלגות הם ארוכים, מנוסחות בשפה דיפלומטית זהירה ועמומה, ולא עונים על השאלה הפשוטה "מה זה אומר בשבילי". כלי תקשורת נתפסים, בצדק או לא, כמוטים. וחברים ומשפחה מביאים בעיקר את העמדה שלהם, לא ניתוח.

AI נתפסת כנייטרלית כי היא מכונה. אבל היא מכונה שלמדה ממרחב מידע מקוטב, מבולגן, ולעיתים מיושן. הבעיה האמיתית היא שאף אחד לא בנה כלי טוב יותר למענה לבעיות הללו.

לקראת הבחירות הקרובות בישראל

בישראל הסיפור הזה כבר החל. מאמר שפרסמה לאחרונה החוקרת ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מתאר את מערכת הבחירות הקרובה בישראל כראשונה שמתקיימת בעידן הבינה המלאכותית. שוורץ אלטשולר מזהירה מפני תכנים המיוצרים אוטומטית בעזרת AI, מהצפת מידע ומצ'אטבוטים המתפקדים ככלי שכנוע ופוגשים חוקי בחירות שטרם עודכנו ואינם מספקים הגנה מפני מניפולציה.

בפועל, כלי תקשורת כבר השיקו כלים מבוססי-AI המתאימים בין עמדות הבוחרים והמפלגות, תוך ציון מפורש של העובדה שאינם יכולים להיות תחליף להחלטה עצמאית. זו בדיוק האבחנה שמאמר זה מבקש לחדד.

במקביל, יש אזהרות מפורשות מפני גורמים זרים שמנצלים את תקופת הבחירות, דרך רשתות חברתיות, קבוצות וואטסאפ וצ'אטבוטים, כדי להעמיק קיטוב ולערער אמון בוועדת הבחירות.

במערכת רב-מפלגתית כמו הישראלית, שבה ההבדלים בין מפלגות קטנות יכולים להיות עניין של ניואנס, ההטיה שמצאה הרשות ההולנדית עלולה להיות חריפה אף יותר.

כשהמחקר עצמו מזוהם: דיפ-פייקים בתשובות

יש סיכון נוסף, השונה מהטיה סטטיסטית – והוא נוגע לדיוק העובדתי ולמקור התכנים עצמם. כשאתם שואלים AI "ספר לי על X", התשובה שלה מבוססת על כל מה שנכתב ונדבר באינטרנט על X – כולל ציטוטים, קטעי וידאו וטענות שהופצו ברשת, חלקם מזויפים.

למקור של תכנים כאלה יש שתי פנים: יש תוכן מסולף שמקורו בקמפיינים מקומיים-ישראלים, שמטרתם להכפיש יריב פוליטי מסוים; ויש תוכן שמקורו בגורמים זרים, שמזהים בתקופת הבחירות הזדמנות להעמיק קיטוב ולערער את האמון בתהליך עצמו – בלי שיש להם עניין אמיתי במי ינצח.

סרטון דיפ-פייק שהופץ ונדון בכתבות, גם אם נחשף ונוטרל, משאיר עקבות בטקסט שממנו ה-AI לומדת. לעיתים ה-AI תחזור על הטענה שבסרטון, על הכחשתה, או על שתיהן בערבוביה – בלי ליידע את הגולשים מאיזה מהמקורות התשובה הגיעה, ואיזה מהם נכון.

אם פגשתם קטע וידאו, או הקלטה, המיוחסת למועמד, ושאלתם את ה-AI "האם זה אמיתי"? – חשוב לדעת שיכולת הזיהוי של AI לתוכן מזויף עדיין רחוקה מלהיות מושלמת, וגם תשובה בטוחה בעצמה כאן יכולה להיות שגויה.

מה החברות עושות – ומה הן לא יכולות לעשות

חברות ה-AI הגדולות מודעות לבעיה. כמה מהן עדכנו לאחרונה את מדיניות השימוש שלהן כדי לאסור על שימוש בתוכן פוליטי מטעה, החלו למדוד הטיה פוליטית של המודלים שלהן, והחלו, להציג, לעיתים, באנרים שמפנים בוחרים למידע רשמי.

אחרות התמקדו בהגנה על תשתיות הבחירה ובשידור תוצאות רשמיות מסוכנויות חדשות מוכרות. אלה צעדים רציניים, אבל יש להם שתי מגבלות מובנות. ראשית, הם נועדו במידה רבה למניעת תוכן מטעה שמופק במכוון – לא לתקן את ההטיה הסטטיסטית שמצאה הרשות ההולנדית, שנובעת, כנראה, מאופן האימון ולא מכוונה רעה.

שנית, רוב המדדים והמשאבים הללו ממוקדים במדינות גדולות כמו ארצות הברית. הם אינם מתאימים, בהכרח, לשפה העברית, למפה הפוליטית הישראלית, או למפלגות קטנות שמיוצגות בדלות בנתוני האימון.

כלל אצבע: AI כעוזרת מחקר, לא כפוסקת

מכל זה עולה כלל פשוט וטוב: שאלו את AI "מה אומרת ההצעה הזו", "מה ההבדל בין שתי עמדות", "תסביר לי מונח שאני לא מבין". שימוש כזה הוא מצוין, בדיוק כמו השימוש ב-AI כדי לסכם מאמר ארוך, למשל.

לדוגמה: שאלה כמו "מה ההבדל בין עמדות המפלגות בנושא גיוס חרדים לצה"ל?" היא שאלת מחקר טובה – היא מבקשת מיפוי של עמדות קיימות, שאפשר לבדוק אותו מול המקורות.

ואילו שאלה כמו "איזו מפלגה תשמור עליי הכי טוב?" היא שאלה ערכית שאין לה תשובה נכונה אחת – ולכן זו שאלה שה-AI לא אמורה לענות עליה.

אל תשאלו "למי להצביע" בתקווה לתשובה ניטרלית – תשובה כזו לא קיימת, גם אם היא מנוסחת ככזו. כל מה שה-AI מציגה לכם כעובדה על מועמד, או מפלגה, ובמיוחד כל ציטוט, וידאו או הקלטה – בידקו במקור: אתר המפלגה הרשמי, הצעת החוק בכנסת, או כתבה מסוקרת.

זכרו שכלים, שמצהירים בעצמם שאינם תחליף להחלטה – כמו שאלוני התאמה שקופים – הם אמינים יותר מצ'אטבוט כללי שעונה בביטחון על הכול, דווקא בגלל שהם מסייגים את עצמם.

לסיכום: השאלה "למי להצביע" היא שאלה על ערכים, לא על עובדות – ולכן אין, ולא יכולה להיות, מכונה שעונה עליה בשבילכם.

הסיכון לא נמצא ב"AI הרשע", אלא בדיוק בתכונות שהופכות אותו לכלי כל-כך נוח: הוא בטוח בעצמו, מהיר, ולא מציב בפניכם את ההתנגדות שהשיקול הדעת האמיתי מצריך.

השתמשו בו כדי לאסוף מידע מהר יותר. את ההכרעה – השאירו לעצמכם.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.