ישראלים רבים חיים במדינות אחרות, אך ממשיכים להרגיש שייכים למדינה ורוצים להצביע בבחירות. אבל בדיקה השוואתית מגלה כי ישראל היא אחת הדמוקרטיות המפותחות המעטות בעולם שאינה מאפשרת לאזרחיה להצביע מחוץ לגבולותיה.
השאלה אינה למי הם יצביעו – אלא מדוע מדינה דמוקרטית מתעקשת להקשות עליהם כל כך.
האם ישראלים יכולים להצביע מחו"ל בבחירות בארץ?
בכל מערכת בחירות בישראל מתקיים אותו טקס מוזר: אלפי אזרחים ישראלים החיים בחו"ל קונים כרטיסי טיסה יקרים, חוצים יבשות וטסים אלפי קילומטרים כדי להגיע לארץ ולשים פתק בקלפי. ארגונים שונים נערכים כדי לסייע להם לתאם טיסות מסחריות וטיסות שכר, לבדוק מסמכים, ולסייע באימות זכאות.
הסיבה לכך היא שכדי להצביע, ישראלי מן השורה חייב להיות נוכח פיזית בישראל. הוא אינו יכול להצביע בדואר וגם לא בשגרירות.
רק עובדים שמועסקים על ידי המדינה בחו"ל במסגרת תפקידם יכולים להצביע שם: דיפלומטים, שליחים רשמיים, וכן ימאים וטייסים. אזרח ישראלי שנמצא ברילוקיישן של שנתיים בטורונטו, או בלימודים בפריז – אינו יכול להצביע בלי לטוס לארץ, על חשבונו כמובן.
האם מדינות אחרות מאפשרות להצביע מחוץ לגבולן?
מחקר השוואתי מראה כי בשנה בה נערך, 2020, 141 מדינות העניקו לאזרחים שלהם שאינם נמצאים בשטחם את הזכות להצביע. זאת, גם אם הם חיים בקביעות במדינה אחרת, ואף אם היגרו אליה לצמיתות.
ארצות הברית, צרפת, הולנד, קנדה, גרמניה – כולן מאפשרות לאזרחיהן בחו"ל להשתתף בבחירות. אחדות מהמדינות, כמו צרפת, יצרו אפילו מחוזות בחירה ייחודיים לאזרחיהם בחו"ל (בנוסף ובלא קשר למחוזות הצרפתיים מעבר לים, שגם להם מחוזות בחירה משלהם).
ישראל היא יוצאת דופן. מחקר השוואתי מצא כי מבין המדינות המפותחות, רק ישראל ואירלנד מגבילות את זכות ההצבעה בחו"ל למקרים חריגים בלבד, בעיקר דיפלומטים ועובדים בשליחות המדינה עצמה.
המחקר מציין כי גם לאירלנד וגם לישראל יש פזורה היסטורית גדולה: עשרות מיליוני האמריקאים ממוצא אירי, ויהודי הגולה. קיומה של פזורה כזאת אכן הופך את האפשרות לכל אזרח של המדינה להצביע בחו"ל למסובכת יותר מאשר ברוב המדינות, שהפזורה שלהן מורכבת בעיקר מתושבים שעזבו בעצמם, או שמשפחתם עזבה בעשרות השנים האחרונות.
ואכן, בציבור הישראלי קיימת התנגדות לרעיון שישראלים יוכלו להצביע בחו"ל.
מדוע יש מתנגדים להצבעת ישראלים בחו"ל?
אחד הנימוקים הרציניים נגד הצבעת ישראלים בחו"ל היא שמי שחי בחו"ל אינו נושא בתוצאות הישירות של הצבעתו – הוא לא משרת בצבא, לא ייפגע מהמדיניות הכלכלית ולא מתמודד עם תוצאות הבחירה ביום-יום. מדוע שיכריע עבור מי שכן?
הטיעון הזה נשמע נגד הצבעה בחו"ל גם במדינות אחרות. אך רוב הדמוקרטיות המפותחות לא נענות לו בשלילה גורפת של זכות ההצבעה, אלא בהגבלה שלה.
אוסטרליה, למשל, מאפשרת הצבעה מחו"ל רק למי שעזב אותה לפני עד שלוש שנים לפני הבחירות, ומתחייב לחזור תוך שש שנים; דנמרק מעניקה זכות הצבעה רק בשנתיים הראשונות אחרי העזיבה. ישראל, לעומת זאת, חוסמת כמעט את כל מי שלא נמצא כרגע בשטחה.
הנימוק הנפוץ ביותר בישראל נגד הצבעה בחו"ל אינו רציונלי, אלא מבוסס על תחושה עמוקה. בעברית, היציאה מן הארץ מכונה "ירידה" – והכניסה אליה "עלייה". ראש הממשלה יצחק רבין כינה את היורדים, בריאיון מ-1976, "נפולת של נמושות".
בתפיסה הזו, מי שבחר לחיות מחוץ לישראל ויתר מרצונו על הזכות לעצב את עתידה. אלא שהטיעון הזה מתנגש עם העובדות.
רבים מן הישראלים בחו"ל אינם "יורדים" שניתקו את קשריהם: חלקם תושבים שעזבו לשנים בודדות, לצורך לימודים ועבודה, ואחרים מתגוררים בחו"ל בקביעות, אך נמצאים בקשר עם משפחתם וחבריהם בארץ ומלמדים את ילדיהם עברית.
בעיתות חירום – לקראת מלחמת ששת הימים, בזמן מלחמת יום כיפור, ואחרי הטבח ב-7 באוקטובר – רבבות ישראלים המתגוררים בחו"ל בקביעות טסו לארץ כדי לשרת במילואים ולהתנדב.
בנוסף, עצם הנכונות לטוס אלפי קילומטרים בעלות גבוהה, רק כדי להצביע, היא הוכחה בפני עצמה לעומק הקשר של אלה המכונים ה"יורדים" עם ישראל. אדם אדיש לא היה טורח לעשות זאת.
מעבר לכך, הראייה של העוזבים כ"יורדים" היא מיושנת. הכלכלה הישראלית עצמה דוחפת ישראלים לשהות בחו"ל, לפחות באופן זמני, ולעתים בקביעות. ההייטק, שהוא מנוע הצמיחה המרכזי של ישראל, נשען על שווקים שנמצאים ברחבי העולם, ובעיקר על השוק האמריקאי.
לפי דוח רשות החדשנות ל-2026, רק 62% מעובדי חברות ההייטק הישראליות הפרטיות מועסקים בישראל – והשאר, בעיקר בארצות הברית. ככל שחברה ישראלית גדלה, היא נדרשת לנוכחות קרובה ללקוחותיה: אנשי מכירות, תמיכה, ופיתוח עסקי שיושבים בשוק היעד.
כלומר, חלק הולך וגדל מן הישראלים בחו"ל אינם נוטשים את המשק הישראלי – הם מרחיבים אותו. הם פותחים שווקים, מביאים הכנסות, ומחזקים את מעמדן של החברות הישראליות בעולם.
לראות בהם "יורדים" שאיבדו את זכותם להשפיע הוא לא רק עוול אישי – זו טעות כלכלית. המדינה מבקשת מהם לייצג אותה בחזית הכלכלית, ובו-זמנית שוללת מהם את הקול הבסיסי ביותר בבית.
יש טיעון נוסף נגד הצבעה בחו"ל, שכנראה שהוא הסיבה האמיתית שבגללה המדינה לא מאפשרת זאת: "מי שיצביע בחו"ל יטה את הבחירות כאן לאחד הצדדים".
בעבר היו יוזמות בכנסת לחקיקה שתאפשר לישראלים להצביע בחו"ל, אך נדחו שוב ושוב בגלל חישוב פוליטי. כל צד במערכת הפוליטי חושש שהמהלך יטיב עם יריבו.
הממשלה, בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו, קידמה הצעת חוק לאפשר הצבעה בחו"ל ב-2015, אך ההצעה נפלה בהצבעות בכנסת. בין מתנגדיה היו ח"כים בקואליציית המרכז-ימין של אותה תקופה, וגם מאופוזיציית השמאל-מרכז, ביניהם גם יהודים וגם ערבים. נראה כי גם בימין, גם במרכז וגם בשמאל חוששים מהתרת ההצבעה בחו"ל.
אבל זכויות אזרח אינן צריכות להימדד בשאלה "עם מי היא תיטיב" אלא "למי הן מגיעות".
הטיעון הרביעי נגד הצבעה בחו"ל הוא שהצבעה בחו"ל היא קשה לפיקוח ולכן פותחת פתח לרמאויות.
כל מערכת בחירות מלווה בטענות הדדיות על הצבעות כפולות ועל קושי בזיהוי מצביעים בקלפי, טענות שקשה לאמת או להפריך כשאין מערכת אימות מרכזית ומתועדת".
לסיכום: רוב הדמוקרטיות בעולם המפותח מאפשרות לאזרחיהן להצביע ברחבי העולם. חלקן מעניקות זכות הצבעה בלתי מוגבלת לכל אזרח שלהן בכל מקום שניתן להציב בו קלפי, ואחרות – לאזרחים שעזבו את המדינה לשנים מעטות בלבד.
ישראל היא אחת משתי הדמוקרטיות המפותחות היחידות שמאפשרות רק לנציגים של המדינה עצמה בחו"ל ולימאים להצביע מחוץ לשטחה, וכל השאר צריכים לרכוש כרטיס טיסה כדי להצביע. המגבלה הזאת בולטת בעידן בו ההייטק הישראלי דורש נוכחות גוברת בשווקי חו"ל, וישראלים רבים חיים מעבר לים במסגרת עבודתם, ביניהם פטריוטים ציונים שטסים ארצה בעתות חירום.
התוצאה היא שמדי מערכת בחירות, ישראלים ממלאים מטוסים כדי להצביע.
הצבעה מרחוק יכולה לשמש עוגן – חוט המחבר את המהגר למדינה גם כשהוא רחוק ממנה פיזית. מי שמצביע, נשאר מעורב. מי שנשללת ממנו הזכות, מתנתק בהדרגה. החסם על הצבעה בחו"ל אינו בולם את ההתנתקות של העוזבים, אלא דווקא מאיץ אותה.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו