בשנים 2024–2025 מעמדה הבינלאומי של ישראל התדרדר: יחסיה עם מרבית מדינות העולם המערבי וחלק מהמדינות הערביות והמוסלמיות הורעו, הן ברמת הממשלות והן ברמת דעת הקהל.

הפגיעה במעמד הבינלאומי קיבלה ביטוי בעימותים מול מוסדות בינלאומיים, החרפת הביקורת מצד מדינות מערביות וקריאות לחרמות אקדמיים ותרבותיים.

מנגד, ישראל ממשיכה להיות משולבת בכלכלה העולמית וליהנות מקשרי סחר נרחבים. 

האם ישראל נקלעה, איפוא, לבידוד בינלאומי? כדי לבחון זאת, יש להפריד בין שלוש שאלות שונות: האם קיים בידוד מדיני אמיתי? עד כמה הבידוד נובע ממדיניות הממשלה? ומהן ההשלכות הכלכליות, בפועל של הבידוד?

האם ישראל נמצאת בבידוד בינלאומי?

אין ספק שמעמדה הבינלאומי של ישראל נפגע מאז 2024. מדינות הכירו במדינה פלסטינית, נפתחו הליכים נגד ישראל בבתי הדין הבינלאומיים בהאג, גברו הקריאות לסנקציות ולחרמות, וחלק ממדינות אירופה החלו לנקוט צעדים מוגבלים נגד חברות ומוצרים הקשורים להתנחלויות.

גם במישור האקדמי נרשמה עלייה ביוזמות לחרם ובקריאות לניתוק שיתופי הפעולה עם מוסדות ישראליים. אוניברסיטאות ישראליות הזהירו מפגיעה גוברת במעמדן הבינלאומי ומקושי ביצירת שיתופי פעולה מחקריים.

עם זאת, המונח "בידוד" עלול ליצור רושם מטעה. ישראל אינה מנותקת מהעולם מבחינה דיפלומטית, כלכלית וטכנולוגית. היא ממשיכה לקיים יחסים מלאים עם רוב המדינות, כולל המעצמות – ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה, הודו, סין, רוסיה, יפן וברזיל, וכן עם מדינות ערביות – איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו.

ישראל היא עדיין אחת המדינות בעלות רשת הסכמי הסחר החופשי הנרחבת ביותר בעולם, הכוללת הסכמים עם ארה"ב, האיחוד, רוב מדינות אמריקה הלטינית, לא מעט מדינות באסיה וכן, באופן חלקי, מצרים וירדן. 

לכן נכון יותר לתאר את המצב כשחיקה חדה במעמד הבינלאומי של ישראל, ולא כבידוד של ממש.

עד כמה הממשלה אחראית לפגיעה במעמד ישראל?

חלק גדול מהביקורת הבינלאומית כלפי ישראל קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, למדיניות כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) ולהתנחלויות. סוגיות אלו אמנם מלוות את ישראל במשך עשרות שנים, אך הן תלויות במדיניות הממשלה.

הממשלה הנוכחית נקטה בשורת צעדים שנתפסים כמעט בכל העולם, כולל בעלות בריתה של ישראל, ובארגונים בינלאומיים רבים, כמהלכים פסולים המנוגדים לחוק הבינלאומי.

על אלה נמנית האצה משמעותית של הבנייה בהתנחלויות, כולל אישור והכשרה בדיעבד של מאחזים שהוקמו בעבר בניגוד לחוק (הישראלי; לפי החוק הבינלאומי אף התנחלות אינה חוקית).

במקביל הורחבו סמכויות המנהל האזרחי של ישראל בשטחי הגדה – מהלך שמביא להעמקת השליטה הישראלית בשטח ומרחיק את האפשרות להסדר מדיני עתידי.

כמעט אף מדינה בעולם – כולל ארה"ב תחת שלטון טראמפ – לא מסכימה להנצחה קבועה של המצב הקיים, בו חלק מהפלסטינים תושבי יו"ש חיים תחת שליטה צבאית ישראלית, ואחרים מצטופפים בקנטונים קטנים עם ממשל עצמי מוגבל. אף מדינה לא מסכימה להרחבת ההתנהחלויות על רוב שטחי יו"ש.

עמדת רוב מדינות העולם, ועמדתם של כל הארגונים המקצועיים וההומנטריים הבינלאומיים, היא שהרחבת ההתנחלויות, פיצול המרחב הפלסטיני והיעדר אופק מדיני מובילים למציאות שבה האזורים הפלסטיניים יהפכו למובלעות מנותקות זו מזו (חלקם מגדירים כך את המציאות הקיימת).

חלק מהדיפלומטים, פעילי זכויות האדם ואנשי האקדמיה בעולם טוענים כי המדיניות הזאת דומה למדיניות במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שתחמה את השחורים במובלעות אוטונומיות קטנות, שכוחו "בנטוסטאנים".

מדיניות מוצהרת זו, המקודמת בעיקר על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', פוגעת קשות ביחסים הבינלאומיים של ישראל, ואף עלולה להוביל לחרם משמעותי, שיאלץ את ישראל לבחור בין שינוי המדיניות לספיגת מכה כלכלית קשה.

לצד הצעדים המעשיים בשטח, השפיעו גם התבטאויות של שרים ובכירים בממשלה. לאורך כהונת הממשלה נשמעו הצהרות התומכות בסיפוח חלקים מיהודה ושומרון, לצד אמירות על הרחבת ההתנחלויות ומניעת כל אופק מדיני עתידי לעצמאות פלסטינית.

התבטאויות מסוימות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית עוררו ביקורת חריפה מצד ממשלות מערביות ותרמו להחרפת המחלוקות הדיפלומטיות סביב מדיניות ישראל.

בנקודה זו חשוב להדגיש: גם אם ממשלת ישראל לא רואה אופק למדינה פלסטינית, בשל הטרור הפלסטיני והטבח ב-7 באוקטובר, אם היא רוצה בהכרה בינלאומית, עליה לתת אופק לאפשרות של מהלכים מדיניים עתידיים, שיתקיימו אם וכאשר הפלסטינים יילחמו בצורה אפקטיבית בטרור ובהסתה לטרור ברשות. 

אך כאשר שרים בממשלת ישראל מצהירים על מדיניות המנציחה פגיעה בציבור הפלסטיני, ללא הצדקות המתחייבות מהגנה על ביטחון ישראל וללא מתן אופק מדיני, הם עוזרים לגורמים בינלאומיים הקוראים להחרים את ישראל לשכנע את מדינות העולם שמדיניות ישראל היא בעייתית.

בכך תורמות אמירות אלו לבידוד הבינלאומי של ישראל, מקלות על קריאות להחרמתה ופוגעות באינטרס הביטחוני, המדיני והכלכלי שלה.

כוחות צה"ל מתעמתים עם פלסטינים במהלך הפגנה בח'ירבת חומסה, מערבית לחברון שבגדה המערבית, 9 ביוני 2026 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

התבטאויות מזיקות כאלה של שרים הגיעו בתקופת ממשלת נתניהו הנוכחית לשיא היסטורי. זאת, בשל הרכב הקואליציה, הכולל את מפלגות הימין הקיצוני של  סמוטריץ' ושל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. המפלגות הללו אינן מייחסות חשיבות למעמדה המדיני של ישראל בעולם – ופוגעות בו.

תופעה נוספת, שהשפיעה על מעמד ישראל בעולם, היא העלייה החדה במספר מקרי האלימות של קיצונים יהודים-ישראלים נגד פלסטינים בשטחים, כולל תקיפות, הצתות, פגיעה ברכוש ואף הרג שרירותי.

במהלך כהונת הממשלה הנוכחית נהרגו עשרות פלסטינים מירי של יהודים קיצוניים ביהודה ושומרון. בחודשים האחרונים החלה תופעה של ירי של מתנחלים במאחזים בפלסטינים בתוך הכפרים שלהם.

הממשלה לא ביצעה מהלכים נחרצים להילחם באלימות הזאת. אנשי מקצוע אף טוענים כי בן גביר החליש את המשטרה במחוז ש"י, שתפקידה לטפל בכך, ושר הביטחון ישראל כץ מנע פגע במאבק בטרור היהודי בהחלטה שלו לא לאפשר מעצרים מנהליים של ישראלים החשודים בפגיעה בפלסטינים.

התמונות, המתפרסמות בעולם כמעט מדי שבוע, של בתים ומכוניות שרופים בכפרים פלסטיניים ביו"ש, כתוצאה מטרור יהודי, פוגעות באופן חמור במעמדה המדיני של ישראל.

הממשלה, שלא מנעה את ההתארגנות של אלפי קיצונים העוסקים בטרור נגד פלסטינים, אחראית להחרפת הביקורת על ישראל בעולם. ביקורת זו הובילה, בין היתר, להטלת סנקציות אישיות מצד האיחוד האירופי ומדינות נוספות נגד גורמים שנחשדו במעורבות באלימות כזו, ביניהם גם בן גביר וסמוטריץ' עצמם.

השילוב בין הרחבת ההתנחלויות, הכשרת המאחזים, הצהרות מדיניות שנתפסו כמתנגדות לפתרון שתי המדינות והביקורת על היעדר הטיפול באלימות מצד קיצוניים יהודים תרם להחרפת הביקורת הבינלאומית על ישראל.

רוב מוחלט של מדינות העולם תומכות בזכותה של ישראל לביטחון ולהגנה עצמית, אך במקביל, מביעות הסתייגות גוברת ממדיניות הממשלה ביו"ש – דבר שהקשה על מאמציה הדיפלומטיים של ישראל והעמיק את תחושת הבידוד המדיני שלה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בהר הבית, 3 בינואר 2023 (צילום: מינהלת הר הבית)

האם ההפיכה המשטרית השפיעה על מעמד ישראל בעולם?

החקיקה שמקדמת ממשלת ישראל מינואר 2023, שנועדה להחליש את מערכת המשפט והמוסדות האחראים לבקר את פעילות הממשלה, פגעה אף היא במעמדה הבינלאומי של ישראל.

חקיקה זו עוררה התנגדות חריפה מצד גורמים כלכליים, משפטיים ופוליטיים בעולם, שחששו מפגיעה בעצמאות מערכת המשפט וביציבות המוסדית של ישראל.

במהלך 2023 הביעו בכירים בממשל בארה"ב ובממשלות אירופיות חשש שחוקי ההפיכה המשטרית עלולים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט ובאיזונים והבלמים של המשטר הדמוקרטי. ישראל נהנתה במשך שנים מתדמית של דמוקרטיה ליברלית, בעלת מערכת משפט עצמאית וחזקה, שחיזקה את יחסי החוץ שלה.

מבקרים בארץ ובחו"ל טענו כי החלשת עצמאות בתי המשפט עלולה לפגוע באחד הנכסים המרכזיים של ישראל בזירה הבינלאומית – היכולת להציג את עצמה כמדינת חוק הפועלת תחת פיקוח שיפוטי אפקטיבי.

לדוגמה, העובדה שמערכת המשפט בישראל אישרה את הקמת ההתנחלויות ביו"ש, ורק במקרים חריגים הורתה על פינוי מאחזים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, הקשתה על מבקרי מדיניות ההתנחלות לקדם חרם בינלאומי על ישראל.

אך כאשר יכולתה של מערכת המשפט לבקר את חוקיות החלטות הממשלה נפגעת, ההגנה זו כבר לא תהיה רלוונטית, וטיעוני הגורמים המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל יתחזקו.

חלק ממכוני המחקר והמומחים למדיניות חוץ העריכו כי הפגיעה בתדמית הדמוקרטית של ישראל הקשתה על מדינות ידידותיות להגן עליה בזירות בינלאומיות שונות.

כאשר מדינות מערביות מבקשות להסביר לציבור שלהן מדוע הן תומכות בישראל, הדימוי של ישראל כדמוקרטיה ליברלית הוא אחד הנימוקים המרכזיים. פגיעה בדימוי זה עלולה להחליש את התמיכה הציבורית והפוליטית.

אם הממשלה הנוכחית תיבחר לקדנציה נוספת, סביר להניח שתמשיך לקדם את המהלכים הללו, ותהיה לכך השפעה שלילית משמעותית על מצבה הבינלאומי של ישראל.

ילדה מעבירה חפצים בעיר עזה. 14 באוגוסט 2025 (צילום: Photo by Omar AL-QATTAA / AFP)

האם המלחמה בעזה השפיעה על מעמד ישראל בעולם?

ההשפעה של המלחמה בעזה על מעמדה הבינלאומי של ישראל היא מורכבת. בחודשים הראשונים שלה, המלחמה זכתה לתמיכה של ממשלות מערביות, לצד התנגדות קולנית של מדינות מעטות ופעילים קיצוניים. אך עם הזמן, המלחמה עוררה ביקורת חריפה גם בקרב תומכיה ולבסוף הביאה ללחץ דיפלומטי.

ישראל נכנסה למלחמה בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר שחולל ארגון הטרור חמאס, שכלל רצח המוני וחטיפה של אזרחים ישראלים וזרים. מדינות רבות – כולל ארה"ב ורוב מדינות אירופה – הכירו בכך שישראל פועלת במסגרת הגנה עצמית, וראו בתגובה הצבאית מהלך שנועד למנוע מתקפות נוספות. בחודשים הראשונים למלחמה, ישראל זכתה לגיטימציה בינלאומית רחבה יחסית.

עם זאת, ככל שהמלחמה התארכה, נשחקה הלגיטימציה בהדרגה. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא משך הלחימה והמחיר ההומניטרי הגבוה ברצועת עזה. מספר גבוה מאוד של אזרחים שנהרגו, הרס של תשתיות ומשבר הומניטרי מתמשך הובילו לביקורת גוברת מצד מדינות רבות וארגונים בינלאומיים.

חלק מהמבקרים לא שללו את זכותה של ישראל להגן על עצמה, אך הטילו ספק באופן ניהול המערכה ובמידתיות שלה. נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ו ביידן, הגדיל את התמיכה הכספית ברכש הביטחוני של ישראל להיקף חסר תקדים של עשרות מיליארדי דולרים – אך השמיע ביקורת רבה על המצב הקשה בשטח.

גורם נוסף שהחריף את הביקורת הוא היעדר אופק מדיני ברור ליום שאחרי שלטון חמאס בעזה. מדינות רבות טענו כי ללא תוכנית מסודרת לשלטון חלופי, שיקום הרצועה והסדר פוליטי עתידי, ישראל עלולה להיתפס כמי שמנהלת מלחמה מתמשכת ללא יעד מדיני מוגדר. מצב זה הקשה על בעלות בריתה של ישראל להצדיק לאורך זמן את המשך תמיכתן.

לאורך כל המלחמה בעזה, ועד היום, נתניהו נמנע מהצגת מדיניות ברורה וריאלית לגבי השלטון בעזה שיחליף את חמאס. בכך תרם נתניהו להארכת המלחמה, להרג של רבים מחיילי צה"ל, להאמרת העלות הכלכלית, לשמירת אחיזתו של חמאס ברצועה – וגם לפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל.

במקביל, הלחץ הבינלאומי הלך וגבר: קריאות להפסקת אש, ניסיונות לקדם החלטות במוסדות בינלאומיים, והגבלות פוליטיות מצד חלק מהמדינות. גם בזירות ציבוריות ודיפלומטיות, ישראל מצאה את עצמה יותר ויותר בעמדת הסברה והתגוננות.

ישראל נכנסה, איפוא, למלחמה בשל התקפה קיומית, במהלך שנתפס כהגנה עצמית, מה שזיכה אותה בתחילה בלגיטימציה רחבה. אולם ככל שהמלחמה התארכה, בהיעדר תוכנית ברורה ליום שאחריה, גבר הלחץ הבינלאומי, נשחקה התמיכה, והתעוררה ביקורת, שפגעה ביחסי החוץ של ישראל.

לממשלת נתניהו חלק ניכר בהתארכות המלחמה, בשל סירובה המתמשך לקבל הצעות לסיומה תמורת שחרור החטופים, ולהציג, או לקבל, תכנית מדינית ריאלית ליום שאחריה (ולמעשה – בשל סירובה להביא להחלפת שלטון חמאס).

הניתוח שלנו מתייחס לפגיעה במעמד הבינלאומי של ישראל בשנים 2023-2025, ועדיין לא כולל את השפעת המלחמה האחרונה עם איראן, שפגעה ביחסי החוץ של ישראל במידה רבה עוד יותר. 

הפגנה מחוץ לעצרת האו"ם בזמן נאום בנימין נתניהו, 26 בספטמבר 2025 (צילום: kena betancur / AFP)

האם הפגיעה ביחסי החוץ כבר פוגעת בכלכלה?

למרות הלחצים המדיניים הגוברים, אין עדות לבידוד כלכלי משמעותי של ישראל בשלב זה. המצב הכלכלי בישראל אינו מזהיר – אך זאת, לא בגלל פגיעה בייצוא, בייבוא או ביחסי הסחר הכלכליים.

בשנים 2023-2025, במשק הישראלי נרשמה צמיחה לנפש כמעט אפסית, מהנמוכות בעולם המפותח.

ב-2023 נרשמה האטה חדה בצמיחה (כ-2% צמיחה, כלומר, צמיחה נמוכה מאוד לנפש); ב-2024 נרשמה צמיחה חלשה (כ-1%, כלומר, צמיחה שלילית לנפש); ב-2025 חלה התאוששות (צמיחה של כ-3%). זאת, בין היתר, בזכות התחזקות הייצוא, בעיקר ייצוא ההייטק, והייצוא הביטחוני, ששבר שיאים חדשים.

בשוק ההון ובהשקעות הזרות נראתה ירידה חדה ב-2023, קיפאון ב-2024, ועלייה משמעותית ב-2025. כך שאין עדות למגמה עקבית של נטישת משקיעים.

מנגד, דירוג האשראי של ישראל נחתך ב-2024 ועדיין לא עלה בחזרה. הגירעון התקציבי גבוה, ויחס החוב-תוצר של ישראל זינק. אבל הגירעון גדל בשל הוצאות המלחמה וההתנהלות הבזבזנית של הממשלה, ולא בגלל הפגיעה ביחסי החוץ.

ועם זאת, שחיקה נוספת במעמד הבינלאומי של ישראל עלולה להשפיע לרעה על הכלכלה דרך עלייה בפרמיית הסיכון, ירידה באטרקטיביות להשקעות ארוכות טווח ופגיעה בשיתופי פעולה אקדמיים וטכנולוגיים.

לסיכום: בשלב זה אין בידוד כלכלי משמעותי של ישראל בפועל, אך קיים סיכון מוחשי ומשמעותי לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של המגמות המדיניות והדיפלומטיות. המשך המדיניות הנוכחית עלול להחמיר את הבידוד הבינלאומי, עד לרמה שתוביל לפגיעה כלכלית משמעותית בישראל.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.