מהמקפצה: קצין שהוגש נגדו כתב אישום בגין השלכת רימוני הלם בניגוד להנחיות, רימונים שפצעו מפגינות שקטות נגד ההפיכה המשטרית – זכה בקידום בידי איתמר בן גביר, הן בדרגה והן לתפקיד מפקד תחנת משטרה – מספר ימים לאחר הגשת כתב האישום.

בלמנו זאת בעתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת הליך די מפרך. אבל המסר לקציני המשטרה נקלט היטב. בן גביר דאג לפמפם אותו בציוציו, פרסומיו, ראיונותיו וסרטוניו הרעילים.

לאחרונה הושלכו רימוני הלם לעבר מפגינים חרדים שחסמו את כביש 4 (אין לי מושג אם הרימונים הושלכו בהתאם להנחיות ובלית ברירה. יש להתייחס ברצינות רבה הן לזכויות המפגינים החרדים והן לקושי העצום שטמון במלאכת השוטרים מול חסימות כבישים לאורך שעות בשיא העומס). בן גביר מיהר לפרסם שמדובר במעשה חמור, וכי אם כך תנהג המשטרה, הוא יאסור על שימוש ברימוני הלם (נניח בצד את שאלת חוסר הסמכות שלו להתערב בהיבטים מבצעיים). מין פרודיה של תמונת ראי לדברים שכתב ואמר הכהניסט בהקשר למחאה נגד ההפיכה המשטרית.

 בעתירה למחוזי, בהליך מפרך, בלמנו קידום של קצין משטרה שהשליך רימוני הלם ופצע מפגינות שקטות. אבל המסר לקציני המשטרה נקלט היטב. בן גביר דאג לפמפם אותו בציוציו, פרסומיו, ראיונותיו וסרטוניו הרעילים

אז שוב למושכלות היסוד: היחס לכל המפגינים והמפגינות אמור להיות שוויוני, כפוף לדין, מקצועי ובהתאם לפסיקת בג"ץ, להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (שפורסמו לפני תקופת כהונת הדמון הבדיוני שנקרא גלי בהרב-מיארה) ולאיזונים בין הבטחת חירות ההפגנה והמחאה לבין שמירת הסדר הציבורי וביטחון הציבור.

יש להתייחס ברצינות שווה לכל תיעוד של אלימות משטרה כלפי מפגינים מכל סוג וקבוצה. ויש לבחון היטב את הקושי העצום שטמון במלאכת השוטרים מול הפגנות ענק מכל סוג וקבוצה.

כאשר ישנה הסתה בוטה ושיטתית נגד מחאות אזרחים ערבים ומחאות אזרחים יהודים נגד הממשלה והעברת מסר מחריד שכל שוטר שייחשד באלימות כלפי מוחים מהקבוצות הללו יזכה לגיבוי ואף לקידום (הדוגמאות להעברת המסר הזה רבות מאוד. פרטים ברשתות החברתיות של כהניסט הטיק-טוק), בעוד כל שוטר שנחשד בדברים דומים כלפי חרדים יודע שהוא צפוי לסנקציות מטעם השר שמופקד על קידום כל רב-פקד ומעלה – אזי כל קצין משטרה וכל שוטר מבינים היטב מה מצופה מהם לעשות, ממה מצופה מהם להימנע וכיצד יוכלו להתקדם במשטרה.

זוהי בדיוק ההשתלטות הפוליטית על המשטרה. זוהי בדיוק ההזרקה הרעילה של שיקולים פוליטיים זרים לשיקולים המקצועיים של המשטרה. זהו בדיוק חיסול העצמאות המקצועית של המשטרה. וזוהי בדיוק שלילת הלגיטימציה הדמוקרטית לסמכות המשטרה לפגוע בזכויות האדם והאזרח.

פגיעה בחירות ממעצר, בחופש הביטוי, בחופש התנועה, בזכות לשלמות הגוף ובזכויות יסוד נוספות – חייבת להיות נגזרת זהירה מאוד של שיקולים מקצועיים בלבד, במסגרת שלטון החוק ועיקרון השוויון. זהו מקור הלגיטימציה של הפעלת הכוח של משטרה במדינה דמוקרטית. לגיטימציה זו קורסת ברגע שבו השיקולים אינם עוד כפיפות לדין והקפדה שוויונית על שלטון החוק אלא הופכים להיות שיקולים זרים שנגזרים מעמדה פוליטית.

היחס לכל המפגינים והמפגינות אמור להיות שוויוני, כפוף לדין, מקצועי ובהתאם לפסיקת בג"ץ, להנחיות היועמ"ש ולאיזונים בין הבטחת חירות ההפגנה והמחאה לבין שמירת הסדר הציבורי וביטחון הציבור

זה נכון גם לגבי בלימה שרירותית של קידום קצינות מעולות באגף החקירות והמודיעין ובייעוץ המשפטי של המשטרה רק מפני שהעזו למלא את תפקידן במאבק הנשכח של שלטון החוק נגד חשדות פליליים בקרב השררה הפוליטית (חקירת פרשות האלפים וקטארגייט) או בקרב חברי המחנה הפוליטי הנכון. זה נכון באופן עמוק במיוחד בהקשר לאלימות ומעצרי שווא בהפגנות נגד המלחמות כשהן אינן ממוקמות בקונצנזוס. זה נכון במיוחד גם כששוטרים פושטים על משרדי מפלגת חד"ש.

זוהי תמצית (תמציתית מאוד) של התשתית הנמשכת לעתירותינו להעברת בן גביר מתפקיד השר לחוסר ביטחון לאומי. מובן שהדברים הללו משתלבים בחשדות שמושתתים על עדויות רבות מספור ועל ראיות מבעיתות (בדמות כלואים מתים) בהקשר לפגיעה שיטתית בזכויות יסוד של כלואים פלסטינים בהם אלפי עצורים מנהליים ללא משפט.

זוהי חרפה שעוד תיחשף ביתר שאת בעתיד. והיא חלק מתמונה עגומה ביותר של פגיעה ישראלית עצומה ושיטתית וממוסדת בחיים הפלסטינים – פגיעה אדירת היקף שהיא פסולה באופן אבסולוטי. פגיעה שישראלים רבים גם ייאלצו לשלם בעטיה מחירים יקרים.

*  *  *

ומכאן למכתבו של היועץ המשפטי של איו"ש (הגדה המערבית בעגה הצבאית) בפרקליטות הצבאית, אל"מ קובי מרכוס, למפקד פיקוד המרכז. המכתב מלמד כי הגבלתו השרירותית והדרקונית של חופש התנועה של הפלסטינים ברחבי הגדה – הפכה לתופעה עצומת היקף ובלתי ניתנת לשליטה גם בידי הצבא והמנהל האזרחי. והיא עומדת בניגוד מוחלט למשפט הבינלאומי ולחובה הנשכחת לשמור על זכויות יסוד של אוכלוסייה הנתונה תחת דיני התפיסה המלחמתית. תפיסה נצחית כמובן שתחגוג בקרוב 60 שנה של אומללות.

השיקולים זרים גם בבלימה השרירותית של קידום קצינות מעולות באגף החקירות והמודיעין ובייעוץ המשפטי של המשטרה רק כי העזו למלא את תפקידן במאבק שלטון החוק נגד חשדות פליליים בקרב השררה

הכתב הצבאי יניב קובוביץ' מפרסם ב"הארץ" שצה"ל חוסם כבישים ומטיל מגבלות תנועה ברחבי הגדה המערבית תוך הפרה שיטתית של פקודות הצבא עצמו וכן תוך הפרת התחייבויות מפורשות שניתנו לבג"ץ. זו לא עוד טענה מעוררת פיהוק מטעם "הארץ". זו המציאות על פי הצבא עצמו: כך קובע היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בפרקליטות הצבאית, אלוף משנה קובי מרכוס (גילוי נאות: מכירים).

יועמ"ש איו"ש כתב את הדברים במכתב ששלח לאחרונה למפקד פיקוד המרכז אבי בלוט ובכירים נוספים בצמרת הצבא. מקורות שנחשפו לתוכן המסמך, כך הארץ, מעידים כי עולה ממנו תמונה קשה של "אנרכיה פיקודית ומשפטית" בכל הנוגע לפגיעה בחופש התנועה של הפלסטינים.

לדברי היועץ המשפטי, הרוב המוחלט של מגבלות התנועה המוטלות כיום בשטח – לרבות חסימות דרכים שנמשכות יותר מ־24 שעות – נעשות באופן פיראטי בידי המפקדים בשטח, בלי עבודת מטה סדורה כפי שהנהלים מחייבים, בלי קבלת חוות דעת מקצועית מהמנהל האזרחי, ובלי אישורים משפטיים שנדרשים על פי החלטות בג"ץ בנושא.

היועמ"ש מבהיר במכתבו כי מדובר בדפוס פעולה מתמשך, שמוכר לצמרת פיקוד המרכז (מפתיע מישהו?) לפי המכתב, הצבא התדרדר לנורמות אלו מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, והיועמ"ש התריע על כך לראשונה כבר לפני שנתיים. המפקדים בשטח, כותב היועמ"ש, החריפו את השימוש בחסימות דרכים תוך התעלמות מוחלטת מהנהלים שהמדינה התחייבה לקיים בפני שופטי בג"ץ ב־2017 (הכוונה ל"נוהל מגבלות תנועה" שגובש בעקבות עתירה שהגישו אז ראשי מועצות פלסטינים נגד הגבלות תנועה של הצבא). האם זה מפתיע מישהי?

1טענה חמורה במיוחד שמופיעה במכתב נוגעת להיעדר התיעוד והפיקוח הרשמי על החסימות. מאחר שצה"ל מציב מכשולים פיזיים בלי להנפיק צווים חוקיים ובלי לפרסם את מיקומם, נוצר בשטח טשטוש מוחלט ומסוכן, לדברי היועמ"ש.

יועמ"ש הגדה כתב למפקד פיקוד המרכז אבי בלוט ובכירים נוספים בצמרת הצבא. ממקורות שנחשפו לתוכן המסמך עולה תמונה קשה של "אנרכיה פיקודית ומשפטית בכל הנוגע לפגיעה בחופש התנועה של פלסטינים"

היועמ"ש מסביר כי גם האוכלוסייה המקומית וגם רשויות החוק אינן מסוגלות כעת להבחין בין חסימות שהוצבו משיקולים ביטחוניים, לבין חסימות פיראטיות שהוצבו באופן לא חוקי על ידי גורמים אזרחיים ומתנחלים שפועלים על דעת עצמם.

הוא מדגיש במכתב כי קבלת עמדת המנהל האזרחי על הצבת חסימות ופרסום הצווים בעניין בשפה הערבית אינם בגדר המלצה או רשות, אלא חובה שנועדה לאפשר לאוכלוסייה המקומית – המוגנת תחת דיני התפיסה המלחמתית – לכלכל את צעדיה, וכן לאפשר לה לקיים הליך בסיסי של הגשת השגות.

ועוד הפתעה לא מפתיעה: פגיעה גורפת ובלתי מבוקרת בזכויות יסוד של התושבים, בלא הסמכה כדין, מתריעים בייעוץ המשפטי – סותרת באופן עמוק את עקרונות המשפט המינהלי והבינלאומי.

בשנה שעברה הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ בדרישה שהצבא יפרסם באופן שוטף את הצווים המורים על מגבלות תנועה על הפלסטינים בגדה, וטרם ניתן פסק דין בעניין.

מהכתבה עולה שהמכתב של היועמ"ש חושף כיצד הניסיון של צה"ל להגן על מדיניותו מול העתירה הזו הוביל לניהול משברים נקודתי, ולא לתיקון שורשי של הנורמות הלקויות – הפיקוד הסתפק בדיונים פנימיים שנועדו להכשיר רטרואקטיבית חלק מהחסימות הקיימות.

היועמ"ש מסביר כי גם האוכלוסייה המקומית וגם רשויות החוק לא מסוגלות כעת להבחין בין חסימות שהוצבו משיקולים ביטחוניים, לבין חסימות פיראטיות שהוצבו באופן לא חוקי על ידי גורמים אזרחיים ומתנחלים, על דעת עצמם

היועמ"ש מזהיר כי לא רק שמדובר ב"פלסטר" משפטי בלבד, שאינו מספק מענה ארוך טווח, אלא שההתנהלות הזו אף מחמירה את המצב המשפטי מול בג"ץ. זאת משום שתגובת הצבא ללחץ המשפטי למעשה מוכיחה לשופטים שאלמלא הוגשה העתירה, הצבא היה מוסיף לפעול בניגוד מוחלט להנחיות הרשמיות שלו עצמו (עוד הפתעה לא מפתיעה).

ואף חמור מכך: הייעוץ המשפטי מציין כי גם לאחר דיוני החירום בעניין החסימות, מפקדים בשטח המשיכו להטיל מגבלות תנועה חדשות בלי לעבור את מסלול האישורים הנדרש.

וכפי שיודע כל מי שעיניו בראשו והוא אינו עוצם אותן: בניגוד לתחומים כמו הפקעת קרקעות או בניית תשתיות ביטחוניות בגדה, שבעניינם יש גורם פיקודי מובהק שמרכז את מדיניות הצבא, הרי שבכל הנוגע לחופש התנועה של פלסטינים שורר ואקום פיקודי. אין כיום בפיקוד המרכז שום גורם רשמי שמנהל את סוגיית החסימות הכוללת, או אחראי לוודא שהחטיבות בשטח מצייתות לחוק.

בכתבה מצוין המובן העגום מאליו: בפנייתו לאלוף פיקוד המרכז, מבקש היועץ המשפטי להציב קו אדום ולהתריע כי התנהלות המערכת מקשה באופן חסר תקדים על היכולת להגן משפטית על פעולות הצבא. לדבריו, היעדר הציות לחוק מעמיד את שיקול הדעת המבצעי של המפקדים מול סכנה ממשית של התערבות שיפוטית ישירה, ובג"ץ עשוי להורות על ביטול גורף של חסימות בשטח (לטעמי זו אינה סכנה אך אנו מתמקדים בהתראה מטעם יועץ משפטי צבאי ולא מטעמי).

על כן, היועמ"ש דורש להנחות לאלתר את האוגדות והחטיבות לחדול מהפרקטיקה הנוכחית, לקיים מנגנוני בקרה נוקשים על מגבלות התנועה ולמנות פרויקטור שייקח אחריות על הנושא. ספוילר: לא יקרה.

בניגוד לתחומים כמו הפקעת קרקעות או בניית תשתיות ביטחוניות בגדה, שבעניינם יש גורם פיקודי מובהק שמרכז את מדיניות הצבא, הרי שבכל הנוגע לחופש התנועה של פלסטינים שורר ואקום פיקודי

נסיים בתגובת הכיבוס העצובה. היא מובאת בסוף כתבתו של קובוביץ'. אז ככה. מצה"ל נמסר בתגובה: "מפקד פיקוד המרכז, מפקדי הגזרות ויועמ"ש איו"ש מקיימים שיח מקצועי שוטף, מתוך מטרה להביא לכך שצה"ל יממש את משימותיו, ויעשה זאת בהתאם לנהלים ולפקודות. לאור המכתב, הנהלים חודדו". הנהלים כל הזמן מחודדים. משום מה, זה אף פעם לא משנה כלום בפועל.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.