נדמיין מצב היפותטי: בעקבות תלונות צרכנים מצאה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן כי רשת "קרפור", שנבחרה ל"סל של המדינה", אכן מוכרת אותו בזול ואף הביאה להוזלת אותם מוצרים ברשתות אחרות, אך במקביל העלתה מחירים של מוצרים אחרים שאינם כלולים בסל. האם הרשות, הכפופה לשר הכלכלה, תפרסם ממצאים החותרים תחת מהלך הדגל שלו למאבק ביוקר המחיה? ספק רב.

במצב היפותטי אחר, צרכנים יתלוננו על כך שלא קיבלו את ההחזר על ביטול כרטיס הטיסה ואת הפיצוי על הנזק הנלווה. הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן תנסה להתייחס לתלונות ברצינות ותפתח בחקירה, שאולי תבשיל להליכים פליליים ולעיצומים כספיים. כדי לבצע מעקב מלא אחר הפגיעה בלקוחות, הרשות תצטרך גם להגיש תובענה ייצוגית או לסייע להם בניסוח תביעות קטנות.

מי שתיתן את חוות הדעת על הסדרי הפשרה בתביעות הייצוגיות, כפי שקורה כיום, היא אותה רשות שנדרשת לאזן בין הגנה על בתי העסק לבין הגנה על הצרכנים. באותה נשימה, הרשות תצטרך גם לדאוג לכך שהצרכנים יקבלו את כספם בחזרה – בלי טריקים ושטיקים והתניות לרכישות נוספות.

בכסות של "שיפור מערך ההגנה על הצרכן" הוחלט לפרק את המועצה לצרכנות ולהוסיף סמכויות לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

כל הכובעים האלה יתקשו לחסות תחת אותה קורת גג הכפופה לשר הכלכלה, אבל זה בדיוק מה שמציע כעת ניר ברקת בהצעת המחליטים שעברה כמעט מתחת לרדאר בחודש שעבר. בכסות של "שיפור מערך ההגנה על הצרכן" הוחלט לפרק את המועצה לצרכנות ולהוסיף סמכויות לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן. על פניו זה נשמע הגיוני, וגם שמותיהם של שני הגופים מקשים להבדיל ביניהם.

אלא שאפילו ההחלטה עצמה מכירה בכך שסגירת המועצה לצרכנות תיצור חוסר, ושיש למצוא לה חלופות אחרות ולעודד אותן. אלא שאין כאלה.

שר הכלכלה ניר ברקת מציג את "הסל של ישראל", במשרדו בירושלים, 4 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יש גוף צרכני הממומן על ידי חברות מסחריות, גוף אחר שדואג רק לחברי ההסתדרות, ועמותות שעוסקות בשתדלנות ציבורית ועושות עבודת קודש משל עצמן – אך הן לא יוכלו לשמש תחליף לשירות המעוגן בחוק, שאמור ליהנות מתקציב משרד הכלכלה תוך שמירה על עצמאות מוחלטת.

האמת היא שגם בלי לבצע את תיקוני החקיקה הנדרשים, השר יכול להמשיך לייבש את המועצה, שהתדרדרה לשפל.

מאז שנוסדה ב־1970, תפקידה של המועצה הוא, בין היתר, להיאבק בעוולות צרכניות, לקדם שינויי חקיקה, לייצג את הצרכנים מול בתי העסק והרשויות, לערוך בדיקות השוואתיות ותחקירי שטח, לתת חוות דעת, להגיש תביעות קטנות, תובענות ייצוגיות ועתירות, וכן לעסוק בהסברה ובחינוך. את כל אלה היו אמורים לעשות כמה עשרות עובדים, שהיו בתחתית סולם השכר של עובדי המדינה.

כל שר כלכלה בשנים האחרונות ניסה להיפטר מהגוף העצמאי, אבל הבין שזה לא ריאלי. ברקת המשיך את ההחלשה, ובעזרת מנכ"ל משרדו ניהל מאבק להתשת העובדים הבכירים, עד שאלה התייאשו ושישה מהם עזבו

הם החזירו לציבור מיליוני שקלים בשנה והיו כתובת שלמרות כל הכשלים, המאבקים הפנימיים והביקורת – לא היה לה תחליף. כל שר כלכלה בשנים האחרונות ניסה להיפטר מהגוף העצמאי, אבל הבין שזה לא ריאלי. ברקת המשיך את ההחלשה, ובעזרת מנכ"ל משרדו, מוטי גמיש, ניהל מאבק להתשת העובדים הבכירים, עד שאלה התייאשו ושישה מהם עזבו בבת אחת לפני שלוש שנים.

המנכ"ל, מנהלי הרגולציה ופניות הציבור, מנהל אגף הכספים, המידענית והדוברת התפטרו יחד, ואף אחד מהתפקידים האלה לא אויש עד כה. אף שאין למועצה דובר, מנהל האתר שלה ממלא כיום גם את התפקיד הזה, והוא שהעביר את התשובות והנתונים שניסחה היועצת המשפטית בפועל, עו"ד יעל כהן־שאוואט.

קופה בשירות עצמי בסופרמרקט, אילוסטרציה (צילום: iStock / dusanpetkovic)

ההפקרה תימשך

לפי נתוני המועצה עצמה, יש בה כיום 22 עובדים בלבד, שהם כ־60% מהתקנים שאושרו לה. בשנה החולפת לבדה הם הצליחו להשיב לציבור יותר מתשעה מיליון שקלים ולטפל ביותר מ־35 אלף תלונות של צרכנים. התקציב, שהיה זעום ממילא, התכווץ בשנים האחרונות בכ־25%, ל־6.18 מיליון שקלים.

בתשובה לשאלה כיצד יוכלו להמשיך להגן על הצרכנים לאחר שייבלעו ברשות הממוזגת, השיבה עו"ד כהן־שאוואט: "החלטת ממשלה בדבר איחוד בין המועצה לצרכנות לבין הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן עשויה לחזק את פעילות המדינה למען ציבור הצרכנים ולהגביר את האפקטיביות של ההגנה על זכויותיהם".

לפי נתוני המועצה עצמה, יש בה כיום 22 עובדים בלבד, שהם כ־60% מהתקנים שאושרו לה. בשנה החולפת לבדה הם הצליחו להשיב לציבור יותר מתשעה מיליון שקלים ולטפל ביותר מ־35 אלף תלונות של צרכנים

קשה לצפות מהעובדת הבכירה והוותיקה במועצה, שעומדת להיסגר, למתוח ביקורת על המהלך. מבקר המדינה מתח ביקורת חריפה על הזנחת המועצה לצרכנות ועל חולשת האכיפה ברשות, אבל ברור לכול שמדובר בשני גופים שונים: האחד הוא רגולטור וגוף אכיפה, הרואה את הצרכנים כגוף ואמור להביא בחשבון גם שיקולי תחרות; השני מקבל את התלונות ודואג לפיצוי הולם לכל צרכן.

ברקת בחר למזג בין שני גופים שלעיתים ייעודם מתנגש, באופן שאפילו חומה סינית לא תמנע. החלשת מוסדות ומהלכים בלתי סבירים הם מסימני ההיכר של הממשלה. במקרה הזה, הפקרת הצרכנים רק תחמיר – בין שמדובר בקשישים שנעקצו בהבטחות לחבילות אינטרנט, בבדיקות הניתנות בחינם באתר "הר הביטוח", או בצורך להתקשר לחנות שסיפקה מוצר אחר מזה שהובטח לצרכן.

קופאית וקונים בסופרמרקט "אושר עד" בירושלים, נובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ייתכן שבחסות המלחמה הבאה שר הכלכלה עצמו יעניק הנחה לרשתות השיווק ויבטל את סימון המחירים עד הודעה חדשה. מי יעמוד על זכותם של הצרכנים לשקיפות וידרוש את ביטול ההחלטה? הרשות הממוזגת הכפופה לו?