בין חדשנות לריבונות, בין AI לחוסן חברתי: כיצד הנתונים, הפלטפורמות והבינה המלאכותית משנים את תפיסת הקיימות, את אתגרי המשילות ואת היכולת לייצר ערך ארוך טווח בעולם דיגיטלי וריכוזי יותר. 

*  *  *

עד לפני שנים לא רבות, שיח הקיימות התמקד בעיקר בעולם הפיזי של פליטות פחמן, אנרגיה, מים, פסולת, זיהום ומשאבי טבע. במקביל, העולם הדיגיטלי נתפס כמעט כמרחב "נקי" המאופיין כיעיל יותר, חכם יותר, חסכוני יותר במשאבים.

אלא שבעשור האחרון מתברר כי המהפכה הדיגיטלית איננה רק שינוי טכנולוגי. היא שינוי עמוק במבנה הכוח, הכלכלה והחברה האנושית. ככל שהבינה המלאכותית מתקדמת, כך גם מתחדדת השאלה – האם ה"קפיטליזם הדיגיטלי" עצמו הוא בר-קיימא?

בעשור האחרון מתברר כי המהפכה הדיגיטלית אינה רק שינוי טכנולוגי. היא שינוי עמוק במבנה הכוח, הכלכלה והחברה האנושית. ככל שהבינה המלאכותית מתקדמת, מתחדדת השאלה אם ה"קפיטליזם הדיגיטלי" בר-קיימא

כדי להבין את גודל האתגר, צריך להתחיל משני מושגים בסיסיים.

קיימות איננה רק סביבה. במובנה הרחב, קיימות היא היכולת של מערכת כלכלית, חברתית, סביבתית ומוסדית להמשיך ליצור ערך לאורך זמן, מבלי לשחוק את התנאים שמאפשרים את קיומה בעתיד.

חברה שאינה מסוגלת לשמר אמון ציבורי, יציבות מוסדית, לכידות חברתית ומשאבי יסוד, עלולה לגלות שגם הרווחיות והצמיחה קצרות הטווח אינן בנות קיימא לאורך זמן. במובן זה, קיימות איננה "אנטי עסקים" או "אנטי צמיחה", אלא ניסיון להבטיח שחברות, שווקים ומדינות יוכלו להמשיך להתקיים, לצמוח וליצור ערך גם בדורות הבאים.

במשך שנים רבות שיח הקיימות התמקד בעיקר במדדי ESG מסורתיים כדוגמת פליטות, אנרגיה, גיוון תעסוקתי או ממשל תאגידי. אלא שבעידן הקפיטליזם הדיגיטלי מתברר כי שאלות של מידע, אלגוריתמים, ריכוז כוח ומשילות דיגיטלית הופכות בעצמן לחלק בלתי נפרד מדיון הקיימות.

מן הצד השני ניצב הקפיטליזם הדיגיטלי המאופיין כמודל כלכלי שבו הנתונים, הפלטפורמות, האלגוריתמים והשליטה בתשתיות המידע הופכים למנועי הכוח המרכזיים של הכלכלה. חוקרות כמו Shoshana Zuboff ו-Julie Cohen מזהירות כבר שנים כי בעידן החדש, המידע, ההתנהגות האנושית והתשתיות הדיגיטליות עצמן הופכים למקור הכוח המרכזי של הכלכלה.

אם הקפיטליזם התעשייתי נשען על מפעלים, מכונות ומשאבים פיזיים, הקפיטליזם הדיגיטלי נשען על מידע, תשומת לב, כוח חישוב ובינה מלאכותית. לא במקרה החברות החזקות בעולם כיום אינן בהכרח חברות נפט, פלדה או רכב, אלא חברות ששולטות בזרימת המידע, בענן, בפלטפורמות ובמערכות ה-AI.

קיימות איננה רק סביבה. במובנה הרחב, קיימות היא היכולת של מערכת כלכלית, חברתית, סביבתית ומוסדית להמשיך ליצור ערך לאורך זמן, מבלי לשחוק את התנאים שמאפשרים את קיומה בעתיד

הקפיטליזם הדיגיטלי משנה לא רק חברות בודדות, אלא שרשראות ערך שלמות מייצור, מסחר ופיננסים ועד תקשורת, בריאות, ביטחון וחינוך, כאשר העולם הדיגיטלי מביא עימו פוטנציאל עצום לקיימות.

קשה לראות כיצד העולם יתמודד עם משבר האקלים ללא בינה מלאכותית, ניתוח נתונים ותשתיות דיגיטליות. AI יכול לייעל צריכת אנרגיה, לנהל רשתות חשמל חכמות, לשפר תחבורה, להפחית בזבוז מזון, לחזק חיזוי אקלימי ולייעל שרשראות אספקה גלובליות. גם בעולם הפיננסי, היכולת למדוד סיכונים סביבתיים וחברתיים בזמן אמת משנה בהדרגה את איכות קבלת ההחלטות ואת תמחור הסיכון ארוך הטווח.

אך לצד ההזדמנות העצומה, מתעצמים גם הסיכונים.

1

ראשית, ריכוז הכוח. תאגידי הביג-טק לא רק מפתחים מוצרים או שירותים. הם גם מנהלי התשתית שעליה מתנהלים החיים הדיגיטליים עצמם. גוגל שולטת בגישה למידע; אמזון מחזיקה הן בפלטפורמת המסחר והן בתשתיות הענן; מטא מנהלת חלקים עצומים מהשיח הציבורי; ומיקרוסופט, אנבידיה ואחרות מחזיקות בתשתיות החישוב שעליהן נשען עידן ה-AI. כלומר, אותן חברות הן בו־זמנית שחקן, מפעיל תשתית, מתווך ולעיתים גם קובע הכללים.

זהו ריכוז כוח שלא היה כמעט בעבר הכלכלי המודרני. כאשר מספר מצומצם של תאגידים מחזיק במידע על מיליארדי אנשים, בתשתיות ענן קריטיות, במערכות AI מתקדמות וביכולת להשפיע על שיח, צריכה ותודעה, מתחיל להיווצר פער הולך וגדל בין עוצמתם לבין יכולתן של מדינות דמוקרטיות למשול, לאזן ולפקח עליהם. זה כבר איננו רק דיון של הגבלים עסקיים. זו שאלה של ריבונות, דמוקרטיה וחוסן מערכתי.

 כשמעט תאגידים מחזיקים מידע על מיליארדי אנשים, תשתיות ענן קריטיות, מערכות AI מתקדמות ויכולת להשפיע על שיח, צריכה ותודעה, מתרחב הפער בין עוצמתם לבין יכולתן של מדינות דמוקרטיות לפקח עליהם

האתגר איננו רק טכנולוגי או עסקי. זהו בראש ובראשונה אתגר משילותי. מדינות, רגולטורים ומוסדות בינלאומיים בנויים עדיין לעולם שבו גבולות גיאוגרפיים מגדירים סמכות, פיקוח ואחריות. אך הפלטפורמות הדיגיטליות פועלות חוצה גבולות, שולטות בזרימת מידע גלובלית, מחזיקות בתשתיות ענן קריטיות ומפתחות מערכות AI שהשפעתן חוצה מדינות, כלכלות וחברות. כך נוצר פער הולך וגדל בין קצב ההתפתחות הטכנולוגית לבין יכולת המשילות הציבורית להבין, להסדיר, לפקח ולעיתים אף לזהות בזמן את הסיכונים המתהווים.

במקרים רבים, גם מדינות עצמן הופכות תלויות בתשתיות הענן, הסייבר, החישוב וה-AI של חברות פרטיות. תלות זו מעצימה עוד יותר את אתגר הריבונות והמשילות בעידן הדיגיטלי.

האתגר המשילותי איננו מורכב רק משאלות של תחרות או פרטיות. הוא כולל גם ריבונות מידע, תלות בתשתיות ענן פרטיות, ריכוז כוח חישוב, השפעה על דעת קהל ותהליכים דמוקרטיים, סיכוני סייבר, עיצוב שוק העבודה העתידי, ריכוז עושר והשפעה הולכת וגוברת של תאגידים פרטיים על סדר היום הציבורי והמדינתי. בעידן ה-AI, שאלות אלו צפויות להעמיק עוד יותר.

במובן זה, הקפיטליזם הדיגיטלי מתחיל להיראות לא רק כסוגיה טכנולוגית או עסקית, אלא גם כסוגיה של יציבות מערכתית. כפי שהעולם למד במשברים פיננסיים כי ריכוזיות, מורכבות ותלות הדדית עלולים להפוך לסיכון מערכתי, כך גם ריכוז התשתיות, המידע וה-AI בידי מספר מצומצם של שחקנים עלול להפוך בעתיד לסיכון מערכתי מסוג חדש – כלכלי, חברתי ודמוקרטי גם יחד.

2

שנית, הכלכלה הדיגיטלית עצמה נשענת לעיתים על מודל עסקי שמעודד הקצנה, התמכרות ותשומת לב בלתי פוסקת. האלגוריתמים אינם מתגמלים בהכרח אמת, אחריות או לכידות חברתית – אלא מעורבות, רגש וקיטוב. התוצאה עלולה להיות שחיקה של ההון החברתי והאמון הציבורי, שהם עצמם תנאי יסוד לקיימות של כל חברה.

האתגר איננו רק טכנולוגי או עסקי. זהו בראש ובראשונה אתגר משילותי. מדינות, רגולטורים ומוסדות בינלאומיים בנויים עדיין לעולם שבו גבולות גיאוגרפיים מגדירים סמכות, פיקוח ואחריות

3

שלישית, עידן ה-AI מאתגר את אחת ההנחות הבסיסיות של המודל הכלכלי המודרני, לפיה צמיחה מייצרת תעסוקה. ייתכן שחלקים נרחבים מהעבודה האנושית, גם מקצועות "צווארון לבן" ישתנו או יוחלפו. השאלה איננה רק טכנולוגית, אלא חברתית וכלכלית לפיה כיצד יחולק הערך בעולם שבו ההון הטכנולוגי הופך משמעותי יותר מן העבודה האנושית? כיצד נשמר חוסן חברתי, מערכות פנסיה ותחושת שותפות כלכלית במציאות כזו?

4

גם במישור הסביבתי התמונה מורכבת יותר מכפי שנדמה. מרכזי הנתונים, מודלי ה-AI ותשתיות הענן צורכים כמויות אדירות של אנרגיה, מים ומשאבים. העולם הדיגיטלי איננו "נטול חומר"; הוא פשוט מסתיר את החומריות שלו מאחורי מסכים, שרתים ותשתיות מחשוב עצומות.

*  *  *

לכן נדמה שהדיון האמיתי איננו "בעד" או "נגד" טכנולוגיה. העולם לא יחזור אחורה, וגם לא צריך. השאלה היא איזה מודל הפעלה יאפשר לשמר חדשנות וצמיחה, מבלי לפרק בדרך את האיזונים החברתיים, הדמוקרטיים והסביבתיים שעליהם נשען המודל עצמו.

ככל הנראה, הפתרון לא יהיה בקצוות. לא שוק דיגיטלי חופשי לחלוטין נטול גבולות, אך גם לא שליטה מדינתית מוחלטת בטכנולוגיה. האתגר יהיה למצוא "שביל ביניים" מאפשר המשלב רגולציה חכמה שאינה חונקת חדשנות אך גם אינה מפקירה את החברה לכוחות שוק חסרי רסן; משילות דיגיטלית שמבינה כי מידע, אלגוריתמים ו-AI הפכו לתשתיות מערכתיות; ומעבר ממדידת רווח קצר טווח בלבד למדידה רחבה יותר של חוסן, יציבות ויצירת ערך ארוך טווח.

ייתכן שזהו אחד האתגרים הגדולים של דורנו. האנושות זקוקה לטכנולוגיה, ל-AI ולחדשנות כדי להתמודד עם אתגרי האקלים, הבריאות, האנרגיה והפריון. אך באותה עת, ריכוז הכוח, המידע וההשפעה בידי מספר מצומצם של פלטפורמות עלול עצמו להפוך לסיכון מערכתי גלובלי.

השאלה הגדולה איננה האם הטכנולוגיה תשנה את העולם. זה כבר קורה. השאלה היא האם הדמוקרטיות, המוסדות והמודלים הכלכליים שלנו יצליחו להתאים את עצמם מספיק מהר כדי להבטיח שהכוח הדיגיטלי ימשיך לשרת יצירת ערך אנושי ארוך טווח ולא יהפוך לכוח שמערער את התנאים שמאפשרים לחברה חופשית, יציבה ובת-קיימא להתקיים.

האנושות זקוקה לטכנולוגיה, ל-AI ולחדשנות כדי להתמודד עם אתגרי האקלים, הבריאות, האנרגיה והפריון. אך ריכוז הכוח, המידע וההשפעה בידי מספר מצומצם של פלטפורמות עלול עצמו להפוך לסיכון מערכתי גלובלי

ייתכן שבעשורים הקרובים, איכות המשילות הדיגיטלית תהפוך לאחד הגורמים המרכזיים שיקבעו לא רק את איכות הדמוקרטיה, אלא גם את החוסן הכלכלי, היציבות החברתית והיכולת של מדינות לייצר ולהבטיח ערך בר-קיימא לאורך זמן.

יאיר אבידן הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה – (IPS) באוניברסיטת רייכמן ולשעבר המפקח על הבנקים