ביולי 2012 קיבלה קפריסין לראשונה את הנשיאות התורנית של האיחוד האירופי. הימים היו ימי מתיחות שיא בין ישראל לטורקיה בעקבות משט המרמרה שנתיים קודם לכן. אנקרה של רג'פ טאיפ ארדואן ירתה אז לכל הכיוונים, כולל סדרת איומים על קפריסין, שהחלה לדבר על חיפושי גז בשטחה ועל הרצון לפתח את מאגר "אפרודיטה" שהיא חולקת עם ישראל.

כדי להרתיע את הטורקים הגיע בתחילת 2012 ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם שר התשתיות עוזי לנדאו, לביקור של יומיים בקפריסין. זה היה כביכול ביקור מדיני, שבסופו חתמו שתי המדינות על הסכם שיתוף פעולה בחילוץ והצלה, אבל לכולם היה ברור שהמסר לטורקיה הוא: קפריסין לא לבד.

בימים אלה קפריסין היא שוב הנשיאה התורנית של האיחוד, וזה שוב לא ממש מרתיע את טורקיה. הדוגמה הטרייה היא הטענה הקפריסאית כי מגדל הפיקוח בשדה התעופה בקפריסין הטורקית גרם לפני כשלושה שבועות לשיבוש התקשורת עם המטוסים שהובילו את שרי ההגנה של צרפת ויוון.

נראה שהטורקים מעזים לאחרונה יותר מול ישראל. בתחילת חודש יוני התקרבו ארבע ספינות קרב טורקיות לספינת טילים ישראלית שהשתתפה בתמרון ימי עם יוון וקפריסין

שני השרים הגיעו לקפריסין כדי לחתום על הסכם שיתוף פעולה צבאי, שנועד להסדיר את נוכחותם של כוחות צרפתיים בחלק היווני של האי. נוסף על שיבוש התקשורת, טענו הקפריסאים כי שני מטוסי קרב טורקיים עקבו אחר המטוס של השר היווני.

אנקרה אישרה כי אכן היו מטוסי קרב טורקיים באוויר, אך "הסבירה" את הזנקתם במקרה חירום. על השאלה מה היה מקרה החירום שהצריך הזנקת מטוסי קרב בסמיכות לביקור יווני רם־דרג בקפריסין, הטורקים לא ענו.

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש הממשלה היווני קיריאקוס מיטסוטקיס, ונשיא קפריסין ניקוס קריסטודולידס בפסגת ישראל, יוון, קפריסין במלון המלך דוד בירושלים, 22 בדצמבר 2025 (צילום: ABIR SULTAN POOL / AP)

טורקיה, שמקבלת במובנים רבים רוח גבית מהממשל האמריקאי, ממשיכה לאיים על האזור בתוכניות נאו־עות'מאניות שאפתניות. המעורבות שלה באפריקה, בסומליה ובלוב, היא מצד אחד בבחינת שליחת זרועות לאזורי השפעה חדשים, ומצד שני כלי לבלימת כל יריב אפשרי – וישראל בהחלט נכנסת לקטגוריה הזו.

נראה שהטורקים מעזים לאחרונה יותר מול ישראל. בתחילת חודש יוני התקרבו ארבע ספינות קרב טורקיות לספינת טילים ישראלית שהשתתפה בתמרון ימי משותף עם יוון וקפריסין. זו פעולה שבעבר טורקיה נמנעה ממנה, ולכן נשאלת השאלה מה גרם לארדואן להחריף את הטון.

בישראל דנים לאחרונה ארוכות באיום הטורקי ובדרכי ההתמודדות עימו. בדיונים הללו יש לא מעט קולות שמצדדים בהקשחת המדיניות ההצהרתית הישראלית נגד טורקיה, כולל קולות הסבורים כי צריך כבר להגדיר אותה מדינת אויב.

בחודש שעבר דווח כי טורקיה עומדת לחוקק חוק חדש, שאמור לעגן, בפרשנות שלה, את הזכויות במים הכלכליים בים האגאי. עדיין לא ברור מתי הוא יובא להצבעה, משום שברור כי מדובר בנושא נפיץ

שר הביטחון, שנשאל על כך השבוע בפגישה עם כתבים צבאיים, היה זהיר מאוד, והגדיר את טורקיה כמדינה שישראל מקיימת עימה יחסים דיפלומטיים. על המונח "מדינת אויב" הוא לא חזר. בינתיים נראה שהצעד המדיני החריף ביותר של ישראל כלפי טורקיה הוא אימוץ ההחלטה להכיר בשואת העם הארמני.

לתוקפנות הטורקית יש הסבר. מאז חתימת הסכם שיתוף הפעולה לאבטחת האינטרסים המשותפים באזור בין יוון, ישראל וקפריסין בסוף 2025, אנקרה העלתה את הטון. בניגוד להסכם "הזהיר" שנחתם בין ישראל לקפריסין ב־2012, שבו דובר רק על שיתוף פעולה אזרחי, בהסכם הנוכחי נאמר במפורש כי מדובר בברית אסטרטגית.

דגלי קפריסין ויוון (בחזית, משמאל ומימין) מתנופפים בצד הדרומי של ניקוסיה, עיר הבירה המחולקת של קפריסין, בעוד דגל טורקיה מתנופף בצד הצפוני, מעבר לרצועת החיץ של האו"ם, 11 ביולי 2023 (צילום: Amir MAKAR / AFP)

המילה "צבאי" לא מוזכרת בו, אבל העובדה שהוא נחתם בידי שלושה לובשי מדים אומרת הכול. בפרשנות של טורקיה מדובר באיום ממשי על האינטרסים שלה באזור, ובעיקר מול הדרישה לשרטוט מחדש של הגבולות הימיים.

בחודש שעבר דווח כי טורקיה עומדת לחוקק חוק חדש, שאמור לעגן, בפרשנות שלה, את הזכויות במים הכלכליים בים האגאי. עדיין לא ברור מתי הוא יובא להצבעה, משום שברור כי מדובר בנושא נפיץ.

ייתכן שארדואן אינו רוצה להעכיר את האווירה לקראת פסגת נאט"ו שהוא אמור לארח בשבוע השני של יולי, פסגה שאולי במהלכה תכריז ארה"ב על ביטול אמברגו הנשק על טורקיה ועל חידוש מכירת מטוסי F-35 לחיל האוויר הטורקי.

בשבוע שעבר הגישה ממשלת קפריסין תלונה רשמית לאו"ם על יותר מ־500 מקרים שבהם טורקיה הפרה את הריבונות הקפריסאית באוויר ובים, תוך שימוש גם במל"טים ובצוללות

בעניין המים הכלכליים, אנקרה טוענת כי היא אינה חתומה על אמנת הים של האו"ם, UNCLOS, המסדירה את תיחום המרחבים הימיים, ולכן ההגדרות הנוכחיות, שמדירות אותה מאזורים בים האגאי, אינן מקובלות עליה.

כיום, בשל ריבוי האיים של יוון וקרבתם לחוף הטורקי, המים הטריטוריאליים בים האגאי מוגדרים לשישה מייל מהחוף, במקום 12 מייל כמקובל לפי אמנת הים. הטורקים טוענים כי האיים הם חלק ממדף היבשה של אזור אנטוליה ולכן שייכים לטורקיה – דרישה שנדחית כל העת בידי האו"ם והאיחוד האירופי.

תרגיל ימי של טורקיה בים האגאי, סמוך לאיזמיר, 10 במאי 2018 (צילום: AP Photo/Emre Tazegul)

לכן, התרגום המעשי של התסכול הטורקי בא לידי ביטוי בשליחת ספינות ומטוסים לאזור הים האגאי, במטרה לשבש את הפעילות הימית של קפריסין ויוון. במסגרת המדיניות הזו התרחשה גם ההתקרבות המסוכנת לכלי השיט של חיל הים הישראלי.

לכך מצטרפות הפרות חוזרות ונשנות של הריבונות של שתי המדינות ההלניות. בשבוע שעבר הגישה ממשלת קפריסין תלונה רשמית לאו"ם על יותר מ־500 מקרים שבהם טורקיה הפרה את הריבונות הקפריסאית באוויר ובים, תוך שימוש גם במל"טים ובצוללות.

נדבך נוסף במערכת היחסים האסטרטגית שהולכת ונבנית מול טורקיה הוא העמקת פעילותו של פורום ה־1+3. מדובר בפורום שבו חברות, לצד ישראל, יוון וקפריסין, גם ארה"ב, ומטרתו היא העמקת שיתוף הפעולה האזורי במזרח הים התיכון. במילים אחרות, זהו גוף שמשרת את האינטרס האמריקאי לבלום את סין ורוסיה באזור הזה.

אחד המהלכים שהאיצו את פעילות הפורום היה ההשתלטות הסינית על נמל הסחורות הענק בפיראוס. בתגובה הקימה ארה"ב, יחד עם נאט"ו, את נמל אלכסנדרופולי בצפון־מזרח יוון, במטרה שלא לאבד אחיזה ימית באזור יוון

לפני שבועיים נחנך באוניברסיטת רייס ביוסטון מרכז מחקר משותף לפורום הזה בשם EMEC. על פי הודעת משרד האנרגיה של ישראל, המרכז החדש "נועד לחזק את שיתוף הפעולה בין ישראל, ארה"ב, יוון וקפריסין בתחומי המחקר, החדשנות, פיתוח התשתיות וההשקעות באנרגיה".

אחד המהלכים שהאיצו את פעילות הפורום היה ההשתלטות הסינית על נמל הסחורות הענק בפיראוס. בתגובה הקימה ארה"ב, יחד עם נאט"ו, את נמל אלכסנדרופולי בצפון־מזרח יוון, במטרה שלא לאבד אחיזה ימית באזור יוון. אחד הפרויקטים שמקודמים בימים אלה בידי הפורום הוא הנחת כבל חשמל תת־ימי, שאמור לחבר את ישראל, קפריסין ויוון.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, דצמבר 2025 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)

המשמעות של הנחת הכבל הזה היא חיבור ישראל לרשת החשמל של אירופה דרך הים, וזה מטריד מאוד את ארדואן, שמפנטז על טורקיה כצומת האנרגיה של אירופה. החוק הטורקי החדש הוא אחת הדרכים לסכל את הנחת הכבל, באמצעות העלאת דרישה לריבונות ימית טורקית באזור שבו הוא אמור לעבור.

הפגישה הבאה של פורום ה־1+3 אמורה להיערך בישראל בדרג שרי האנרגיה, וסביר להניח שאירוע כזה לא יעבור בשקט מבחינת אנקרה. השאלה היא האם זה יהיה ברמה ההצהרתית בלבד, או שמא טורקיה, שחצתה את הרוביקון בשבועות האחרונים מול ישראל ואירופה, תנקוט גם פעולות מתגרות.