דוברי הממשלה ופוליטיקאים מהקואליציה טוענים כי "המשק הישראלי צומח מהר למרות המלחמה" ומנופפים בכך כהישג גדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

הטענה נשמעת משכנעת, עד שבודקים את פרטיה ומגלים איזה עובדות היא מבליטה ואיזה היא מסתירה. המשק אכן צמח, גם בזמן המלחמה, אך מדובר בצמיחה מצרפית (נומינלית – בכמה המשק צמח, בלי לחלק את המספר בגידול האוכלוסייה).  

אבל צמיחה מצרפית אינה מדד לעלייה ברמת החיים, אלא הצמיחה לנפש, וזו עמדה מאז הקמת הממשלה, במשך שלוש שנים, על אפס.

שלושה כשלים מבניים מראים כי "הנס" שדוברי הממשלה מנופפים בו הוא פשוט אשליה: המדד הלא נכון, המקור השגוי של המידע, וההתעלמות מהמחיר החברתי של הצמיחה הכלכלית המוגבלת.

האם רמת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות?

התוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג) המצרפי (נומינלי) של מדינה גדל כשיש יותר אנשים שעובדים, גם אם כל אחד מהם לא מתעשר. הגידול בתוצר מתחלק בין תושבי המדינה, ולכן, המדד שמודד את העלייה ברמת החיים, בכל מדינה, הוא תוצר לנפש: התוצר חלקי במספר התושבים. וכאן מצבה של ישראל לא טוב.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התוצר לנפש בישראל התכווץ ב-0.3% ב-2024. זאת, בהמשך לירידה של 0.1% ב-2023.

הסיבה: התוצר הכולל צמח ב-1% בלבד, בעוד האוכלוסייה בישראל גדלה מהר יותר (כ-1.6% בשנה). במילים אחרות, רמת החיים של הישראלי הממוצע נסוגה במשך שנתיים ברציפות, בתקופה שבה התקיימה, כביכול, לפי דוברי הממשלה, "צמיחה מרשימה".

ב-2025 נרשמה צמיחה מצרפית גבוהה וצמיחה מתונה לנפש, אבל זה היה רק מה שכלכלנים קוראים "תיקון": בסך הכול, בשנים 2023-2025 הצמיחה לנפש הייתה אפס.  

בנוסף, הצמיחה המצרפית עצמה הייתה מלאכותית. ראש אגף המאקרו בלמ"ס הבהיר שהעלייה הקלה בתוצר מבוססת על הוצאה ממשלתית-מלחמתית, בעוד התוצר של המגזר העסקי ירד ב-0.6%, ההשקעות בנכסים קבועים בישראל ירדו ב-5.9% והיצוא התכווץ ב-5.6%. רכש צבאי ותגמולי מילואים נספרים כפעילות כלכלית, ואכן מספקים פרנסה זמנית לרבים, אך אינם מהווים צמיחה ברת-קיימא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ומזכיר הממשלה יוסי פוקס, 1 בנובמבר 2024 (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ)

ממה נובעת הצמיחה הגבוהה בישראל לפני המלחמה? 

עד 2022 (כלומר, עד הקמת הממשלה הנוכחית) המשק הישראלי נמצא בצמיחה עקבית במשך שנים רבות. בעשור שלפני מגפת הקורונה נרשמה בישראל צמיחה מצרפית של כ-3.5% בשנה וצמיחה לנפש של כ-2.1% בשנה. 

אבל צמיחה יכולה להיות "איכותית" (יותר תפוקה לכל עובד) או "כמותית" (יותר עובדים). הצמיחה הישראלית הייתה כמעט כולה כמותית. לפי ניתוח של מכון ברוקינגס, הצמיחה בעשור שלפני הקורונה נבעה בעיקר מעלייה בשיעורי התעסוקה, בעוד קצב הצמיחה בפריון היה נמוך מאוד.

פריון העבודה בישראל נמוך מזה של מדינות מפותחות. לפי דוח של מרכז טאוב, הפריון לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-30% מזה של מדינות עשירות ומפותחות באירופה (אוסטריה, דנמרק, פינלנד, הולנד ושבדיה). זאת, בעיקר משום שהישראלים עובדים כ-25% יותר שעות בשנה מהעובדים במדינות הללו. הון פיזי לעובד בישראל עומד על כמחצית מזה של כלכלות מפותחות באירופה.

הבעיה: מקור הצמיחה הישראלי – גידול בתעסוקה – הוא מקור מתכלה. שיעורי התעסוקה אינם יכולים לצמוח לנצח. לפי מכון ברוקינגס, גם השגת יעדי תעסוקה אופטימיים לא תמנע ירידה בצמיחת התוצר בהמשך. הצמיחה ה"גבוהה" שהייתה בישראל בעבר (שלא הייתה גבוהה, אלא צמיחה בינונית לנפש) לא הייתה בת-קיימא, כי המנוע שלה כמעט מוצה.

בכלכלת ישראל לא נעשה כל "קסם": התוצר לנפש בישראל נמצא בפיגור אחרי מדינות מפותחות אחרות (מדינות ה-OECD). הפער אחרי ארה"ב, יפן ורוב מדינות אירופה המערבית נותר ללא שינוי במשך יותר מ-40 שנה.

יתרה מזו: מדינות שבעבר, בשנות ה-60-70, התוצר לנפש בהן היה נמוך בהרבה מזה של ישראל – קוריאה הדרומית, טאיוואן, סינגפור, קפריסין, ספרד ואיטליה – עקפו את ישראל במשך השנים בתוצר לנפש – כלומר, ברמת החיים.

סניף של "אושר עד" בגבעת שאול בירושלים. 3 באפריל 2025 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

האם יוקר המחיה בישראל באמת גבוה ביחס לעולם?

צמיחה שאינה מחלחלת לשכבות החלשות בחברה אינה הצלחה. לפי דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, כ-2 מיליון איש חיו ב-2025 מתחת לקו העוני, מהם כ-880 אלף ילדים (מעל רבע מכלל הילדים), ושיעור העוני הכללי עלה ל-21% ב-2025.

שיעור העוני של ילדים בישראל השני או השלישי בגובהו בכל 37 המדינות של ארגון המדינות המפותחות (OECD), אחרי קוסטה ריקה (ואולי גם ארה"ב, שמודדת עוני באופן שונה ממדינות אחרות). שיעור העוני של ילדי ישראל גבוה ב-13% מהממוצע במדינות הארגון.

ואי-השוויון מחמיר, לא משתפר: מדד ג'יני – המודד אי-שיוויון עלה, מ-0.3692 נקודות ב-2024 ל-0.3749 ב-2025.

במקביל, יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם.

לפי סקר ה-OECD לישראל (2025), סל הצריכה הישראלי הוא השלישי ביוקר שלו ב-OECD, כ-40% יקר מהממוצע. מחירי הדיור עלו בכ-95% בין 2010 ל-2023, בעוד השכר הממוצע עלה בפחות מ-40%. 

משרדי סוכנות האשראי מודי'ס בניו יורק (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

אם הכלכלה הישראלית צמחה, מדוע דירוג האשראי ירד?

אם הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות הייתה "סיפור הצלחה", השווקים היו מתמחרים אותו. בפועל הן עשו את ההפך.

סוכנויות דירוג האשראי הבינלאומיות מעולם לא הורידו את דירוג האשראי של ישראל – עד פברואר 2024. באותו זמן הן החלו להוריד אותו בזו אחר זו. מודי'ס הורידה תחילה מ-A1 ל-A2 בפברואר 2024 (הפעם הראשונה אי-פעם), ואז ל-Baa1 בספטמבר 2024 – הרמה הנמוכה שקיבלה ישראל אי-פעם.

מודי'ס נימקה זאת לא רק במלחמה, אלא גם באיכות הניהול של המדינה. הסוכנות ציינה את "האיכות הפחותה של מוסדות וממשל ישראל" ביכולתם לנהל את כספי המדינה. הטענה שהדירוג "שופר לרמות הגבוהות בעולם" הפוכה מהמציאות.

בשנים 2025–2026 דירוג האשראי של ישראל לא עלה. מה שכן נעשה היה שיפור של תחזית הדירוג (ההערכה של הסוכנויות לדירוג האשראי שייתנו למדינה בעתיד) מ"שלילית" ("בעתיד נוריד את הדירוג עוד יותר") ל"יציבה" ("הדירוג הנוכחי יישאר גם בעתיד") ולא העלאת דירוג (וגם לא תחזית להעלאה בעתיד).

ב-30 בינואר 2026 מודי'ס אכן שיפרה את התחזית ל"יציבה", אך השאירה את הדירוג עצמו ב-Baa1. כפי שהסוכנות הבהירה: שינוי התחזית אינו מבשר שדרוג קרוב, אלא רק שהמדינה אינה בסיכון להורדה נוספת.

במקביל, יחס החוב-תוצר של ישראל עלה מ-60% ערב המלחמה לכ-68.6% ב-2025, והיעד המקורי – לרדת ל-50% נמחק.

הטבלה מעמידה חמישה מרכיבים של "סיפור ההצלחה" מול הנתונים הרשמיים. בכל שורה, הכיוון בפועל הפוך מהטענה. מקורות: למ"ס, בנק ישראל, ביטוח לאומי, OECD, מודי'ס.

לסיכום: הטיעון ש"כלכלת ישראל צמחה בשנים האחרונות באופן מרשים" פשוט אינו נכון. מספרי הצמיחה המצרפיים אכן היו גבוהים – אבל התוצר לנפש ירד במשך שנתיים, ולא עלה במשך שלוש שנים, מאז הקמת הממשלה הנוכחית עד אשתקד. אכן, הכלכלה הישראלית לא קרסה – אבל "לא לקרוס" הוא רף נמוך למדינה שמתיימרת להיות מעצמה כלכלית וטכנולוגית.

גם לצמיחה שהייתה בעבר היה מקור לא בריא – היא התבססה על תעסוקה ולא על פריון, והיה לה מחיר כבד – עוני, אי-שוויון ויוקר מחיה מהגבוהים בעולם. 

במילים אחרות: הכלכלה הישראלית לא צמחה בשנים האחרונות, והצמיחה עד 2022 הייתה שברירית, נשענה על מקור מתכלה, לא שיפרה את מיקומה היחסי של ישראל ביחס למדינות מפותחות אחרות, ולא חלחלה לרמת החיים של החלשים. 

הנתונים שהגיעו מגופים רשמיים כמו בנק ישראל, הלמ"ס וה-OECD, אינם תומכים בטענה על "ניהול כלכלי מצטיין". הם מספרים סיפור אחר: של הזדמנויות שהוחמצו.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.