ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג את שתי המערכות מול איראן כניצחון "מזהיר והיסטורי". נתניהו אף הכריז כי שני איומים קיומיים, הגרעין האיראני והטילים הבליסטיים שלה, "הוסרו לדורי דורות". המלחמה הוצגה כהימור נועז שהשתלם.
במציאות, המלחמות כללו, אמנם, הישגים צבאיים מרשימים, אך מבנה ההחלטות שמאחוריהן שונה מהתמונה שנתניהו הציג. הן נשענו במלואן על ארה"ב, יעדיהן לא הושגו, איראן אמרה את המילה האחרונה, והיה להן גם מחיר כבד, שהושמט מהסיפור על "ניצחון".
האם המלחמות עם איראן היו יוזמה ריבונית של ישראל?
הטענה המרכזית של נתניהו ותומכיו היא שישראל, בהובלתו, יזמה באומץ מהלך היסטורי ועצמאי. אלא שהמהלך היה תלוי בארצות הברית מתחילתו ועד סופו.
רק לאמריקנים יש את מפציץ ה-B-2 ואת פצצת ה-GBU-57 שנדרשו כדי לפגוע במתקן הגרעין המבוצר בפורדו. בלי וושינגטון, לא יכלה ישראל להשלים את המשימה נגד היעד המרכזי של המערכה.
לפי הדיווחים, התוכנית הישראלית נשענה על סיוע אמריקני ישיר בתקיפות עצמן, מה שהפך את ארה"ב לשותפה הכרחית למבצע ולא רק למגינה מפני תגובת איראן.
לא רק הביצוע היה תלוי בארה"ב, אלא גם עצירת הלחימה. כאשר ישראל ביקשה להמשיך ולתקוף, דווח כי "טראמפ, בסוף, קיפל את נתניהו ועצר תוכניות תקיפה באיראן". במקרה אחר, כפי שדווח ב-ynet, הוגש לנתניהו טלפון באמצע התכנון, וטראמפ בלם את המהלך והורה להחזיר את המערכה לאחור.
גם סל המטרות, עיתוי הפעולות וגבולות ההסלמה נקבעו בתיאום צמוד עם וושינגטון, ולרוב בכפוף להחלטותיה. מהלך שנעצר בפקודת נשיא זר אינו יוזמה ריבונית במלואה.
ישראל יזמה את הפתיחה, אבל את הביצוע ואת העצירה קבעה וושינגטון.
האם היעדים של המלחמות עם איראן הושגו?
המלחמות של ישראל וארה"ב מול איראן – מלחמת 12 הימים ("עם כלביא") ביוני 2025, והמלחמה בפברואר-אפריל השנה ("שאגת הארי") היו הימור, והימור נמדד בתוצאותיו. נתניהו הצהיר כי איומי הגרעין והטילים האיראניים "הוסרו לדורי דורות", אך ההערכות המקצועיות חלקו על כך.
לפי ניתוחים של מומחי ביטחון, תוכנית הגרעין לא חוסלה. מלאי האורניום המועשר, כ-400 עד 450 ק"ג, שרד, לפי ההערכות, ורק מיקומו המדויק אינו ידוע. תוכנית הטילים הבליסטיים נפגעה, אך לא הושמדה, ומשטר ההייאתולות לא נפל, אלא התבצר.
לפי הדיווחים וההערכות, המתקן הגרעיני בפורדו ספג את הנזק הכבד ביותר, אך לא הושמד, והחומר הבקיע שהיה בו חולק בין שלושה בונקרים מבוצרים. התוכנית הגרעינית של איראן הוסגה אחורה לזמן-מה, לא הוסרה כליל.
גם מערך הטילים והמשגרים האיראני, שנתניהו הציג את הפגיעה בו כהישג מרכזי של המלחמה ב-2025, המשיך להתקיים. לפי דיווחים, איראן אף החלה לשקם אותו בסיוע סיני. ואכן, במלחמה שפרצה השנה איראן ירתה שוב אלפי טילים על ישראל ומדינות ערב.
הפער בין ההצהרות של נתניהו למציאות היה כה גדול, עד שנדרש מאמץ להצדיקו. לפי תחקיר של העיתונאים רונן ברגמן ויובל רבינוביץ' שפורסם ב-ynet, לשכת ראש הממשלה הפעילה לחץ על גורמים במערכת הביטחון לאשר שמתקני הגרעין הושמדו, בניגוד להערכות הראשוניות של המודיעין הישראלי עצמו.
נתניהו אף טען שחוסלו מדעני הגרעין המובילים של איראן, אך בצה"ל ידעו שחוסלו תשעה בלבד, מהם ארבעה בכירים, ורבים אחרים נותרו בחיים. הימור שתוצאתו נזקקת לשכנוע כפוי אינו הימור מנצח.
כשצריך ללחוץ על המודיעין כדי לאשר "ניצחון", כנראה שהניצחון לא היה מוחלט.
מי אמר את המילה האחרונה בעימותים עם איראן?
התקיפה הישראלית הקטנה, האחרונה, נגד איראן, ביוני השנה, הסתיימה בשעות הבוקר, שעות ספורות אחרי שהחלה, ואילו איראן המשיכה לירות אחריהן, ובכך קבעה את סופו של סבב הלחימה הקצר. לא ישראל סגרה את האירוע, אלא איראן.
ישראל לא הצליחה לחדש את המלחמה, לא הצליחה לגרור את ארה"ב בחזרה לעימות רחב, וחשפה שוב את עומק תלותה בוושינגטון.
הלקח שאיראן הפיקה היה שארה"ב אינה רוצה מלחמה, ושישראל אינה יכולה לצאת אליה לבדה בניגוד לרצון אמריקני. ישראל אפשרה לאיראן לומר את המילה האחרונה, וחיברה מחדש בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית. זוהי משוואה אסטרטגית חדשה, שלא פועלת לטובת ישראל.
מי שנאלץ לעצור בפקודה, ומי שיריבו ירה אחרון, לא סיים את ההימור כמנצח.
מה מחיר ההימור שישראל לקחה במלחמות מול איראן?
נראטיב ה"ניצחון" על איראן נוטה להשמיט את המחיר הכבד שלו. 34 בני אדם בישראל (32 ישראלים ושני זרים ששהו בארץ) נהרגו במלחמת 12 הימים ביוני אשתקד. כ-3,200 נפצעו. כ-18 אלף ישראלים ברחו מבתיהם, שנפגעו מירי הטילים, ושהו במשך חודשים ארוכים במלונות ובבתי קרובים.
עלות המבצע הוערכה בכ-40 מיליארד שקל, כולל עשרות מיליארדים בתוספת לתקציב הביטחון ונזק כבד לרכוש.
והמלחמה שפרצה השנה ("שאגת הארי") הייתה יקרה עוד יותר. 27 ישראלים וזרים ששהו בישראל נהרגו – בנוסף ל-36 הרוגים בלחימה מול חזבאללה, שהתחדשה שבוע אחרי פרוץ המלחמה עם איראן. כ-7,400 בני אדם נפצעו בישראל מהטילים האיראנים. כ-5,000 פונו מבתים שנהרסו, וחלק ניכר מהם עדיין לא חזרו הביתה.
המלחמה עלתה כ-65 מיליארד שקל – עלות הלחימה, הפיצויים והחל"ת, לא כולל הפגיעה בתוצר.
גם אם מוקדם לקבוע מי "ניצח" במערכה בין ישראל לאיראן, כלכלת ישראל כבר הפסידה. שתי המלחמות, בהמשך למלחמה בעזה ובלבנון, הביאו לזינוק ביחס החוב לתוצר, לפגיעה בצמיחה, ולגידול עצום של מאות מיליארדי שקלים בהוצאה הביטחונית, על חשבון תקציבם אזרחיים.
הימור עם מחיר כזה, ובלי הישג אסטרטגי מוחלט, קשה לתאר כעסקה משתלמת. כשמחשבים את החשבון המלא, ההימור גבה מחיר עצום תמורת תוצאה חלקית.
האם ההימור על המלחמה עם איראן היה סביר מלכתחילה?
אפשר לטעון שכישלון שהתגלה בדיעבד אינו מעיד על החלטה שגויה מראש. אין ספק שאיראן היא איום ממשי, והיו מי שטענו כי נפתח חלון הזדמנות לפעול מולה. אלא שהפעם הייתה סיבה טובה לפקפק בהימור שלקח נתניהו עוד לפני הירייה הראשונה.
ראשית, הגיבוי האמריקאי לא הובטח. נתניהו גרר את טראמפ למלחמות בלי שהיה לו שום חזון מדיני איך לסיים אותה, בזמן שהמל"ל ומשרד החוץ לא מתפקדים. הימור שכל כולו מבוסס על גרירה של בעלת ברית שטרם התחייבה לו עד הסוף הוא סיכון מובנה.
שנית, היעד המוצהר של המלחמות – השמדת מתקני הגרעין ומערך הטילים והמשגרים הבליסטיים – לא היה בר-השגה בתקיפה אווירית.
עוד לפני המלחמות קבע ניתוח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) כי הידע והטכנולוגיה שצברו מדעני הגרעין האיראנים אינם ניתנים להשמדה בתקיפה אווירית, וכי חומר בקיע וצנטריפוגות שישרדו את התקיפה, או יפוזרו מראש לפני שתתחיל, יספיקו לפריצה מחודשת.
לפי אותו ניתוח שנכתב מראש, המשמעות של התקיפה נועדה להיות עיכוב מוגבל בלבד, ולא הסרת האיום. עומק החציבה של המתקן בפורדו היה ידוע מראש, וגם החימוש האמריקני לא הבטיח השמדה מלאה. ציפייה ל"הסרת האיום לדורי דורות" נשענה, איפוא, על הנחת יסוד אופטימית מדי, שכבר נסתרה מראש.
שלישית, תהליך קבלת ההחלטות לקה בחסר. לפי דיווח של גורמים בכירים במערכת הביטחון שהתראיינו לחדשות 12 תיארו "קבינט למראית עין", בלי דיונים אסטרטגיים סדורים על חלופות ומשמעויות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מזהיר כי החלטה על מלחמה בידי גורם יחיד או מעגל מצומצם אינה מאפשרת דיון שבו נשמעות עמדות מנוגדות. נותרת גם שאלה פתוחה לגבי המערכות הצבאיות עצמן: עד כמה יכלו חיל האוויר ואמ"ן, שהשקיעו שנים ומשאבים עצומים בהכנת המבצעים, לשמש קול ביקורתי המערער על עצם היציאה אליו?
גם לפני הירייה הראשונה, ההימור על שתי המלחמות באיראן נשען על הנחות אופטימיות ועל תהליך החלטה חסר.
האם "הימור מנצח" הוא תיאור נכון של המלחמות באיראן?
אין להתעלם מההישגים בשתי המלחמות. חיל האוויר השיג עליונות אווירית באיראן, "ציר ההתנגדות" של איראן וארגוני הטרור שהיא תומכת בהם נחלש, ותוכנית הגרעין נסוגה אחורה לפרק זמן משמעותי. אלה הישגים אמיתיים ומרשימים. הבעיה היא במרחק בין ההישגים האלה לבין הסיפור על "הימור מנצח" ו"הכרעה עצמאית".
הימור מנצח הוא כזה שבו השחקן קובע את הכללים, גורף את הקופה ויוצא חזק יותר. במקרה הזה, לעומת זאת, הכללים נקבעו בוושינגטון. הקופה נותרה שנויה במחלוקת, וישראל יצאה תלויה יותר בארה"ב, לא פחות.
פרשנים מדיניים וצבאיים מעריכים כי הממשל האמריקאי מגביל כיום את חופש הפעולה של ישראל, וקטנים הסיכויים שיחזור לתקוף באיראן בשנים הקרובות. משמעות הדבר היא שישראל עלולה להישאר לבדה מול איום שלא הוסר, בלי הגיבוי שאיפשר את המהלך מלכתחילה.
הימור אמיתי כולל גם את האפשרות שהתוצאה לא תהיה זו שהובטחה. המבחן אינו הרגע שבו מכריזים על ניצחון, אלא מה שנשאר כעבור זמן. פחות משנה אחרי מלחמת 12 הימים איראן החלה לשקם את מערך הטילים; האיום הגרעיני לא הוסר; וישראל תלויה יותר בגיבוי אמריקני, שהולך ומצטמצם.
ההימור לא הוכרע בירושלים, ותוצאתו רחוקה מהניצחון שהוצג.
עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו